יונקים‏ > ‏

דרבן וקיפוד

דרבן וקיפוד  \  אהוד קלפון

לאחרונה, אנו רואים יותר את תוצאות ביקורי הדרבנים ליד הבתים, בתורם אחר מזון. עם רדת החשכה, הם יוצאים מהחורש, חופרים באדמת הגינה כדי למצוא פקעות ושורשים ולעתים הם משאירים קוצים למזכרת. 

דרבן מצוי ( Hystrix indica ) שייך למחלקת היונקים, לסדרת המכרסמים, למשפחת הדרבניים, לסוג דרבן ולמין דרבן מצוי. כמו המכרסמים גם לדרבן יש זוג שיניים חותכות בקדמת הלסת העליונה וזוג חותכות בלסת התחתונה. השיניים הגדולות משמשות לנגיסה, לאכילה וגם בעזרה לחפירה. אורך גופו נע בין  60  ל 90 ס"מ ומשקלו יכול להגיע עד 15 ק"ג.

הוא חי בהרים מסולעים ובעמקים, ביערות ובשטחים פתוחים, באזורים טרופיים, וסובטרופיים. הוא חופר מחילה באדמה שיכולה לכלול מספר חדרים ויציאות, ובה חייה משפחה שלמה על צאצאיה. כפות רגליו הרחבות של הדרבן, וטפריו החזקים, מתאימים לחפירת מחילות באדמה, והרחבת סדקים ופתחים באזורים סלעיים.      

שמו נובע מהקוצים (דרבנות) המכסים את גופו בכמה שכבות, ומשמשים  להגנתו מפני כל מי שמתקרב ומאיים עליו. צדי גופו וגבו, מכוסים קוצים ארוכים עבים וחלולים, המגיעים לשליש מאורך גופו, וזנבו מכוסה בקוצים קצרים ולבנים. מידי פעם נושרים קוצים אחדים מעורו באופן טבעי, וצומחים חדשים, כמו שנושרות שערות מעור האדם ומתחלפות.

בשעת סכנה הוא מתנפח, קוציו מזדקרים, הוא נראה יותר גדול מגודלו הטבעי, ובזה הוא מתריע ומפחיד את אויביו שלא יתקרבו. במידה ובעל חיים כלשהו אינו מבין את הרמז, ומתקרב יתר על המידה, הדרבן מסתובב, מסתער לאחור ונועץ בו קוצים מכאיבים. ראייתו אינה מפותחת (הוא יצור לילי), אך חוש הריח שלו מאוד מפותח.

הוא מסמן סביבת מחייה גדולה בעזרת גללים ושתן המפיצים ריח, וכך הוא תוחם לעצמו טריטוריה שמספיקה לכלכל זוג דרבנים עם צאצאיהם, ומגן עליה. חיפוש מזון בטבע נעשה על ידי כל דרבן לבדו ולעצמו, להוציא את תקופת הטיפול בגורים, הנמשכת שלושה וחצי חודשים, שבה שני ההורים משתתפים בלימוד הצאצאים בחיפוש מזון.

הדרבנים חיים בזוגות קבועים לכל החיים (מונוגאמיים), ועמם חיים שני גורים צעירים עד לבגרותם. הזדווגות הדרבנים אינה מותאמת לאחת העונות, אלא נמשכת בכל ימות השנה. ההיריון של הנקבה נמשך כשלושה חודשים, והיא ממליטה שני גורים בתוך מחילה באדמה, רק פעם אחת בשנה. תוחלת החיים של דרבנים בטבע היא כעשר שנים, אך כמעט כפול בתנאי שבי, בגלל הטיפול, המזון והעדר אויבים וטורפים. אויביו של הדרבן הם שועלים, זאבים, צבועים, והאדם שצד אותם למאכל.

קיפוד מצוי ( Erinaceus concolor ) חי בחלקים של אירופה, אסיה ואפריקה להוציא אזורים מדבריים ויערות טרופיים. בארץ הוא נפוץ בצפון ובמרכז, בשדות בור ובחורשים. הוא שייך למחלקת היונקים, לסדרת אוכלי חרקים, למשפחת הקיפודיים והמין הנפוץ הוא קיפוד מצוי. הוא פעיל בעיקר בשעות הלילה ומסתתר ביום במחילה שהוא חופר, או בסבך הצמחייה.

בארץ הוא פעיל כמעט לאורך כל חודשי השנה, למעט ימים קרים של חורף. לעומת זאת בארצות הקרות, הוא נכנס לתרדמת חורף ארוכה של כמה חודשים. בימי הסתיו הקרים הוא חופר מחילה עמוקה באדמה ושם הוא נרדם כשהוא מוגן, לאורך כל החורף הקפוא. בתקופה זו, כל תהליכי חילוף החומרים בגופו יורדים למינימום.

קצב הנשימה מואט ופעימות הלב יורדות לקצב שהוא כחמישית עד שישית מהקצב הרגיל בקיץ. הוא ניזון מחרקים, שלשולים, נדלים ארסיים, עקרבים ואף נחשים למיניהם (גופו מחוסן חלקית נגד הרעל של נחשים ארסיים). הוא גם ניזון ממגוון רחב של צמחי בר. הוא שוקל כחצי ק"ג, אוזניו קצרות ועורו מכוסה קוצים שאורכם כשני ס"מ (למעשה הם גלגול אבולוציוני של שערות).

הקוצים נושרים בעצמם (כמו שערות) וצומחים אחרים במקומם. צבע הגחון והפנים אפור חום וצבע הקוצים בגוונים של שחור ולבן. הקיפוד מתקשר עם בני מינו באמצעות קול דק הנשמע כמו שריקה.

הקיפודים נחשבים לבעלי חיים קדומים, בשרשרת התפתחות היונקים, במהלך האבולוציה. תוחלת חייהם בטבע כשלוש שנים ובשבי כשש שנים. הם מספיקים להתרבות פעמיים בשנה ולהעמיד צאצאים מהאביב עד לסתיו.

הקיפודים הצעירים ניזונים בעיקר מצמחים והופכים להיות עצמאים אחרי כחודש וחצי. הם נטרפים על ידי עופות דורסים (דורסי ודורסי לילה), תנים, שועלים ועוד. הקיפודים וגם הדרבנים אינם מעיפים את קוציהם, הם נושרים באופן טבעי לבד.   

כוך דרבן בסלע
קיפוד
דרבן

 

 

 

 

Comments