יונקים‏ > ‏

חדף זעיר

חדף זעיר  \  אהוד קלפון

 

בערב סתווי חם ויבש (2010. 11. 19), בירח מלא, נלכד יצור קטן בתוך בית בנופית, ושוחרר בחורש הקרוב. שמו העברי של היצור הוא "חדף זעיר", השם המדעי הוא  Suncus etruscus  ושמו באנגלית הוא Pygmy shrew. הוא שייך למחלקת היונקים, לסדרת אוכלי החרקים, למשפחת החדפיים ( Soricidae ), לסוג חדף, ולמין חדף זעיר. במשפחת החדפיים יש 23 סוגים ובהם 300 מינים ברחבי העולם.

החדף הזעיר הוא המין הקטן ביותר בין החדפים, והיצור הקטן ביותר במחלקת היונקים באזורנו. אורכו 5 ס"מ, אורך זנבו 2.5 ס"מ, ומשקלו 2 גרם. עיניו זעירות, אוזניו קטנות ועגולות, גופו מכוסה פרוות שערות בצבע אפור חום, ובכל אחת מרגליו יש חמש אצבעות. הוא נקרא חדף (חד – אף) בגלל החדק הארוך וקצה הנחיריים החד. למעשה, היונק הזעיר ביותר בעולם, הוא עטלף ננסי שאורכו 3 ס"מ, משקלו 1.7 גרם, שחי בתיילנד.   

ה"חדף הזעיר" נפוץ בארצות המזרח התיכון, בצפון אפריקה, בדרום אירופה,  ובחלקים מאסיה. הוא חי במחילות באדמה, ופעיל ביום ובלילה בחיפושיו אחר חרקים ותולעים. על מנת לשרוד, בחילוף החומרים המהיר שלו, עליו לאכול כמות מזון, השווה למחצית משקל גופו, בכל יום.

תוחלת חייו היא רק שנה אחת, אך הוא מספיק להקים שלושה דורות של צאצאים בזמן זה. ההיריון של הנקבה נמשך 28 ימים, והיא ממליטה בין שניים לארבעה גורים בהמלטה אחת. בגיל שבועיים, הם מפסיקים לינוק חלב אם, ומתחילים לחפש מזון לעצמם בטבע, ובגיל שבעה שבועות, הם מגיעים לבגרות מינית, ומתחילים להתרבות. החדפים חיים בארץ ביערות אורנים ואלונים, בחורשים, ליד בתים הגובלים בטבע, ובכפרים.

הופעת היונקים לראשונה בכדור הארץ, קשורה לזוחלים מהסוג סינאפסידה, ואחר כך ל"זוחלים דמויי יונקים" בשם צינודונטים, שמהם התפתחו יונקים בים, באוויר וביבשה. לפני 166 מיליון שנים בתקופת היורה, עוד בעידן הדינוזאורים, הופיעו יונקים קטנים דומים לחדפים, שחיו במחילות באדמה. הם שרדו את תהפוכות האקלים בטבע, בגלל חום גופם הקבוע ( הומיאותרמיות), כיסוי עורם בפרווה או בשערות, וניזונו מחרקים עשירים בחלבונים. הם גם פעלו בשעות החשכה שמנעה את חשיפתם לסכנות ביום. החדפים הקדומים הופיעו בכדור הארץ לפני 54 מיליון שנים, והיו כנראה אבות אבותיהם של הפרימטים. היום מוכרים בעולם 4260 מיני יונקים, שרבע מהם מיני עטלפים.     

אצל היונקים התפתחו בלוטות חלב להנקת הוולדות, והיכולת לווסת את טמפרטורת הגוף בתהליכי חילוף חומרים (מטבוליזם), הפולטים חום. במחלקת היונקים ( Mammalia ) יש שלוש קבוצות: בעלי ביב הם יונקים המטילים ביצים ודוגרים עליהן כגון, ברווזון (פלטיפוס) וקיפודן הנמלים. חיות כיס , כגון קנגורו ואופוסום, שאצלם נוצר עובר זעיר ברחם, המטפס לכיס הבטן, שם הוא ניזון מחלב אימו עד לעזיבתו את הכיס. בעלי שליה, הם יונקים מסדרת הטורפים, פרימטים, מכרסמים, בעלי חדק, עטלפים, אוכלי חרקים, ועוד, שהעובר אצלם מתפתח ברחם האם. הוא קשור לדופן הרחם באמצעות שליה (פלצנטה), שתפקידה לאפשר חילוף חומרים בין האם לעובר.          

     

Comments