יונקים‏ > ‏

ארנבת ארנבון ושפן

ארנבת ארנבון ושפן   \  אהוד קלפון

ארנבת וארנבון אומנם שייכים למשפחת הארנביים, אך הם בעלי חיים שונים. השפן שייך למשפחת השפניים שהיא שונה מהקודמת, כך שכל אחד מהם הוא בעל חיים בפני עצמו ואין לערבב ביניהם, וגם לא בשירים.

ארנבת מצויה  ( Lepus capensis) :

בספר ויקרא  י"א , ו' כתוב: "ואת הארנבת כי מעלה גרה היא ופרסה לא מפריסה טמאה היא לכם". הארנבת המצויה, נפוצה באירופה, באפריקה, במזרח התיכון וצפון אמריקה. היא שוקלת כחמישה ק"ג, אורכה עד שישים ס"מ, זנבה עבה, אוזניה ארוכות ועיניה אדומות וגדולות. רגליה האחוריות ארוכות וחזקות יותר מהקדמיות. עונת הרבייה נמשכת לאורך חודשי האביב עד ראשית הקיץ.

הארנבת אינה חופרת מחילות באדמה ונפוצה בעיקר בשטחים פתוחים ומישוריים ופחות בהרים. היא פעילה בעיקר בשעות הלילה ומסתתרת ביום.
החושים המפותחים במיוחד אצלה הם הריח והשמיעה. זמן ההיריון של הנקבה כארבעים יום, והיא ממליטה עד חמישה גורים, שלוש פעמים בשנה. היא ממליטה את גוריה על האדמה בסבך הצמחייה ובגיל שלושה חודשים הם מפסיקים לינוק חלב ומתחילים לאכול את עשב השדה. בגיל שמונה חודשים הם מגיעים לבגרות מינית והם חיים בממוצע בטבע בין 6 ל 12 שנים. קרוב ל 80% מהגורים לא שורדים את השנה הראשונה בגלל טריפה, מחלות, חומרי הדברה בחקלאות, תנאי מזג האוויר ועוד. אויבי הארנבת הם בעיקר עופות דורסי יום ודורסי לילה, שועלים ואחרים.

הארנבת מהירה מאוד בריצתה ומסוגלת להגיע עד 60 קמ"ש. היא מנתרת לגובה של מטר אחד ומעלה וקופצת למרחק של שניים וחצי מטרים. "אך את זה לא תאכלו ממעלה הגרה וממפריסי הפרסה השסועה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה ופרסה לא הפריסו טמאים הם לכם" (ספר דברים).

ארנבון מצוי (Oryctolagus cuniculus ) :

הארנבון שייך למשפחת הארנביים אך הוא קטן יותר מהארנבת. הארנבון (בניגוד לארנבת), חי במחילות מסועפות שהוא חופר באדמה, בקבוצה של כחמישה זוגות, תוך שמירה על היררכיה חברתית ברורה ביניהם. משקלו 2.5 ק"ג, אורכו עד חצי מטר ואורך זנבו עד שבעה ס"מ. פרוותו אפורה עם כתמים שחורים, אוזניו ורגליו קצרות מאלו של הארנבת. הארנבון ניזון מצמחים וזרעים שונים. הוא פעיל בשדות בשעות הלילה ושב למחילות ביום. הארנבונים מתרבים לאורך כל ימות השנה ובעיקר באביב ובראשית הקיץ.

תקופת ההיריון נמשכת כחודש ימים ויש המלטה של כשישה גורים, שלוש עד ארבע פעמים בשנה. הנקבה ממליטה את גוריה בתוך מחילות (בניגוד לארנבת הממליטה אותם על פני האדמה). הגורים נגמלים מיניקת חלב כעבור כחודש ימים ומגיעים לבגרות מינית כעבור שמונה חודשים. ספרד וצפון מערב אפריקה הם המקור שממנו נפוצו הארנבונים לאזורים אחרים בעולם.

מתיישב אוסטרלי החליט יום אחד להביא מאירופה לאוסטרליה כמה זוגות ארנבונים ולגדלם בחוותו. בשנת 1859 הוא שחרר אותם לטבע בתקווה שיצליחו לשרוד ולהתרבות על מנת שיוכל לצוד אותם. כעבור שש שנים הם הפכו לשני מליון ארנבונים. ככל שהזמן חלף, הם התרבו בקצב מהיר (כי לא היו להם אויבים טבעיים) והפכו למזיק רב עוצמה לגידולים חקלאיים.

החוקרים החליטו לפעול נגדם במלחמה ביולוגית, והביאו נגיף שהצליח להדביר 99% מהאוכלוסייה. הבעיה לא נפתרה לגמרי, כי הארנבונים ששרדו, פיתחו עמידות נגד הנגיף ונוצרה אוכלוסיה עמידה שגדלה.

שפן הסלעים  (Procavia capensis ) -  Rock Hyrax

"וסלעים מחסה לשפנים" (תהילים, פרק ק"ד , י"ח).

שפן הסלע הוא יצור חברתי השייך למשפחת השפניים. הוא חי באזורים סלעיים בקבוצה גדולה, שבה יש זכר דומיננטי אחד, הרבה נקבות, זכרים צעירים וגורים. בספר תהילים כ"ד יש תאור של מקום השפנים ומקום היעלים, בדיוק כמו שרואים זאת בעין גדי (בנחל דוד). "הרים גבוהים ליעלים וסלעים מחסה לשפנים".

השפן חי עד עשר שנים, פעיל ביום והוא יושב על סלע ומתחמם בשמש, כי בקור  הטמפרטורה של גופו יורדת. הוא חי באזורים חמים באפריקה והמזרח התיכון ואינו מצוי באירופה הקרה. הוא מטפס טוב על סלעים תלולים ועל עצים. הוא מצויד בטפרים חדים וחזקים המשמשים לו, בין היתר, להגנה מטורפים, בנוסף על נשיכותיו החזקות. אויביו העיקריים הם עופות דורסי יום, תנים, שועלים, נמיות ועוד. החושים המפותחים אצלו הם השמיעה, הראיה וחוש הריח. הוא ניזון ממגוון רב של צמחים המשמשים לו למאכל ולמים כאחד ואינו זקוק לשתייה. משקלו כארבעה ק"ג (הזכר גדול מהנקבה), רגליו קצרות, אוזניו קטנות וגופו מכוסה פרווה חומה.

תקופת ההיריון של הנקבה נמשכת 7 עד 8 חודשים שהיא תקופה ארוכה מאוד, בהשוואה לבעלי חיים בסדר גודל כזה. היא ממליטה שלושה עד חמישה גורים, המסוגלים מיד ללכת ולטפס על עצים וסלעים. הגורים נגמלים מחלב אם בגיל חודשיים וחצי ומיד מתחילים לאכול צמחים. בגיל שנה וחצי הם מגיעים לבגרות ובגיל שלוש הם מוכנים לרבייה. באזורים שונים באפריקה, הם גורמים נזקים לגידולי החקלאות וגם מתחרים על המזון הגדל בשדות המרעה של צאן ובקר. בספר משלי, פרק ל' פסוק 26  כתוב: "שפנים עם לא עצום וישימו בסלע ביתם".         

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                               

 

                                                                                                          

 


Comments