יונקים‏ > ‏

חזירי בר מתרבים

חזירי בר מתרבים  \  אהוד קלפון

 

בשנים האחרונות, אנו רואים יותר חזירי בר מסביבנו, ואוכלוסייתם עולה בהתמדה בחורשים בכרמל, וביערות האלונים בגליל התחתון המערבי. לעתים קרובות מגיעים החזירים אל גינות הבתים כדי לחפש שורשים ופקעות מתחת לאדמה ומשיארים דשאים הפוכים. בכל מקום יש נבירות וחפירות באדמה, בקרחות החורש שעשו חזירי הבר בשעות הלילה. בראשית האביב העדר כולל שתי נקבות עם גוריהן, אך בלי הזכרים המצטרפים לעדר רק בעונות הרבייה. בשנים האחרונות, היו בכבישי הגולן, הגליל, והכרמל מספר התנגשויות בין רכבים לבין חזירי בר, שהסבו נזקים כבדים לשני הצדדים.        

חזיר בר Sus scrofa , שייך למחלקת היונקים, למשפחת החזיריים, לסוג ולמין  חזיר בר. הוא אוכל כול, כלומר ניזון מהצומח ומהחי, כולל שורשים, פקעות, חלקי צמחים, חרקים, תולעים, נבלות ועוד. יש לו חוטם ארוך, המעיד על חוש ריח מפותח, העוזר לו בחיפוש מזון, עיניים קטנות הרואות היטב בלילה, רגליים קצרות וחזקות (בעלות ארבע אצבעות בכל רגל), הנושאות גוף רחב וכבד. חזיר בר שוקל בין 60 ל 150 ק"ג, ונצודו זכרים ששקלו 200 ק"ג. 

לחזירי הבר אין בלוטות זיעה, לכן הם נכנסים לתוך מי הביצה כדי לצנן את גופם בקיץ, או שהם מסתתרים בסבך החורש, בשעות החמות של היום. קר להם בימי החורף, והם מסתתרים במאורות שהם חופרים לעצמם באדמה, בסבך הצמחייה ובין הסלעים.

הנקבה ממליטה עד שישה גורים בהמלטה אחת, שהולכים אחריה לכל מקום, ונעים יחד בשטחים פתוחים, בשעות הערב והלילה, בחיפוש אחר מזון. חזיר הבר, בוית לפני אלפי שנים על ידי האדם, ונפוץ בעיקר באסיה, במזרח התיכון, בצפון אפריקה ובאירופה.

הנקבות מגדלות את הגורים עד לבגרותם, והזכרים חיים בנפרד, ושומרים על הטריטוריה שלהם, עד לעונת הרבייה. הזכרים מתגוננים, על ידי נגיחות בעזרת הניבים הארוכים והחדים, שיכולים לגרום לפציעות קשות. לנקבות אין ניבים בולטים כמו לזכרים, אך הן מסוגלות לתקוף כל מי שמתקרב לגורים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

    

 


Comments