יונקים‏ > ‏

פסי הזברה

פסי הזברה  \  אהוד קלפון

 

עד היום היה מקובל לחשוב שפסי העור של הזברה התפתחו כתוצאה מברירה טבעית לצורכי הסוואה, על מנת לשרוד בסוונות של אפריקה. אך במחקר חדש שנעשה על ידי חוקר הונגרי וחוקר שוודי, הוכח שזה קשור לזבוב הסוס העוקץ ומטריד סוסים פרות צבאים, וגם את האדם.
מחקרם פורסם בתאריך 2012. 2. 9  בכתב העת המדעי -Journal of Experimental Biology  - ובו הם מסבירים שזבובי הסוס מהמין טבן – Tabanid , מוצאים את היונקים המתאימים להם בעזרת חוש הראיה, ומוצצים את דמם, כדי להשתמש בחלבונים להטלת ביצים. הביצים בוקעות באדמה לחה, הרימות ניזונות מתולעים וחרקים קטנים, ועם סיום שלב הגלמים, יוצאים זבובים בוגרים ומסתיים גלגול מלא.

זבובים אלה משתמשים בעיקר בחוש הראיה כדי למצוא את בעלי החיים שמהם ימצצו דם. הם נמשכים לאור חוזר מצבע עור אחיד, ופחות לקרני אור חוזרים מעור עם פסים. ככול שהפסים צפופים יותר, פחות זבובים נמשכים לעור, כפי שזה קיים בראש הזברה בהשוואה לחלקי גוף אחרים. החוקרים בחנו צבעי עור שונים של סוסים וגילו שהסוסים השחורים מושכים זבובי סוס רבים, הסוסים הלבנים מושכים פחות, והעור המפוספס של הזברה, מושך הרבה פחות זבובים.

החוקרים מציינים שעוברי הזברה מתחילים את התפתחותם ברחם כשהם שחורים, ובמשך גדילתם מופיעים הפסים הלבנים. הם טוענים שהתפתחות זו של צבעים, קשורה להתאמה ולהישרדות כנגד מתקפות זבובי הסוס, המטרידים בלי הרף ומפריעים לבעל החיים בזמן רעייתם בשדה. הלחץ הסלקטיבי להתפתחות פסים בעור, בא כתגובה לחרקים פרזיטים מוצצי הדם באפריקה. עקיצת הזבוב כואבת מאוד, ויכולה להעביר מחלות ליונקים רבים.

הזבובים פעילים בימים החמים של השנה, נוחתים על עור אדם או בעל חיים, כשהם נושאים חיידקים בחדק, ומעבירים אותם בזמן מציצת הדם. זבובי הסוס תוקפים לעתים בקבוצה, ועקיצותיהם עלולות לגרום לפרה בשדה מרעה לעסוק יותר בגירושם מאשר באוכל, ולהוריד את תנובת החלב. זכרי הזבוב ניזונים מצוף פרחים, והנקבות עוקצות ומוצצות דם

הזברה – Equus burchelli - שייכת לסדרת הפרסתנים ולמשפחת הסוסיים. קיימים היום במזרח אפריקה ובדרומה, שלושה מיני זברות: זברה מצויה, זברת גרבי וזברת ההרים. מין אחר בשם קואגה - quagga Equus - שחי בדרום אפריקה נכחד לפני 150 שנה, על ידי מגדלי כבשים שהשתלטו על שטחי המרעה של הקואגה.

זברה מצויה, חיה כ 25 שנים ונפוצה בעיקר בסוונות של מזרח אפריקה, שם אורבים לה אריות, צבועים, זאבים, צ'יטות  ועוד. אין זברה אחת זהה בצורת פסיה לאחרת, כמו בטביעת אצבעות של בני אדם.

בזמן הנדידה, נעה להקה בת אלפי זברות במישורי הסרנגטי בקניה, כשהצעידה נעשית על פי הקצב של הזקנים והחלשים. כאשר מתקרב טורף, הן יוצרות חצי מעגל מולו ומוכנות להתנפל עליו בנשיכות, כך שיש בין הזברות ערבות הדדית בהגנה על הצעירים, על החלשים ועל הפצועים.
בני המשפחה נשארים קשורים ביניהם לזמן רב, אם כי הזכרים מהווים קבוצה נפרדת עד למועד הרבייה. היריון הנקבה נמשך 12 חודשים, היא ממליטה סייח אחד, המתאושש תוך זמן קצר, והיא שומרת עליו במרכז העדר. במשך שלושת הימים הראשונה, האם אינה מאפשרת לאף זברה אחרת, כולל בני משפחתה, להתקרב לסייח הרך, על מנת שילמד להכיר את צורתה ואת קולה ויוכל למצוא אותה מיד בתוך העדר. גם כיום, משתלטים מגדלי הבקר על שטחי המרעה במזרח אפריקה וגורמים לצמצום אוכלוסיות אוכלי העשב בטבע. חוקרים הכליאו זברות עם סוסים וחמורים, ונוצרו בעלי חיים בשם זברואידים. בעבר היה קיים בעל חיים שנוצר מהכלאה בין זברה לג'ירפה, ויש הטוענים שהתגלו לאחרונה עקבותיו בטבע.      
Comments