יונקים‏ > ‏

עטלפים עמידים למחלות אך נעלמים

עטלפים עמידים למחלות אך נעלמים \  אהוד קלפון

 

חוקרים אוסטרלים בדקו עטלפים)   ( Chiropteraנושאי נגיפים מסוכנים לבני אדם כגון Ebola , Sars , ו  Hendra , שאינם גורמים למחלות אצל העטלפים. ביחד עם חוקרים מסין הם גילו את הרצף הגנטי של עטלף שחי באוסטרליה ואחר שחי בסין. הם פרסמו את מחקרם בכתב העת Science  בתאריך 2012. 12. 24 כשהם מתארים את האבולוציה של התעופה אצל עטלפים, עמידותם בפני מחלות, ואריכות ימיהם בהשוואה ליונקים אחרים בגודלם.
העטלפים חיים כעשרים שנה, אך אוכלוסייתם מתמעטת כתוצאה מהדברה המכוונת נגדם, ומזיהומי סביבה למיניהם. הטורפים הטבעיים שלהם הם עופות דורסי לילה, בעיקר תנשמות. חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת טנסי מציינים, שבכל שנה נגרם נזק של מיליארדי דולרים לגידולים החקלאיים, בגלל היעלמות העטלפים האוכלים חרקים מזיקים.

במחקר שהופיע בראשית אפריל 2011 בכתב העת Science , טוענים החוקרים, שמאז 2006 מתו בארה"ב מיליון עטלפים ממחלה בשם "סינדרום האף הלבן" הנגרמת על ידי פטרייה. גם הרבייה הנמוכה של העטלפים גורמת לסיכון קיומי עבורם. בעקבות צמצום אוכלוסיית עטלפי החרקים, גדל השימוש בחומרי הדברה נגד מזיקים בחקלאות, וגדלו הוצאות היצור. לעטלפים יש גם חשיבות אקולוגית, בשרשרת המזון, בשמירה על איזון אוכלוסיות החרקים, בהאבקת פרחים, ובתפוצת זרעים. יש צמחים טרופיים שתפוצת זרעיהם תלויה באופן בלעדי בעטלפים, האוכלים את הפירות ומפיצים את הזרעים.     

מוכרים בעולם 1,100 מיני עטלפים. 75% מהם אוכלי חרקים, והיתר ניזונים מפירות. העטלפים מהווים 20% מכלל היונקים בעולם, ומתקיימים בכל מקום, חוץ מאזורי אנטארקטיקה וארקטיקה. בארץ חיים 32 מינים, המהווים שליש מיונקי הבר אצלנו. רוב העטלפים מביאים תועלת לאדם בכך שהם משמידים חרקים מזיקים לחקלאות, ורק מיעוטם גורמים נזקים.
רוב העטלפים, לנים ביום בלהקות גדולות בתוך מערות, ויוצאים לטרף בשעות החשיכה בתעופה שקטה. הם לנים עם הראש כלפי מטה, כשהם תלויים בזיזי סלע בעזרת רגליהם, ומוכנים מיד להתחיל לעוף. עטלף שנופל על הארץ, יתקשה להמריא ולהתחיל לעוף. 
העטלפים מפיקים צלילים אולטרא סוניים בתדירות גבוהה, שאוזן האדם אינה יכולה לשמוע. הקולות שעוצמתם 130 דציבל, יוצרים תהודה, פוגעים בעצמים וחוזרים לעטלף, ומכוונים את דרכו באוויר. התהודות הנקלטות באוזניו, מתורגמות במוחו לתמונות, ומאפשרות לו לאתר חרקים ולהימנע ממכשולים. בעונת החיזור, משמיע הזכר קולות צרצורים, הנשמעים באוזני הנקבה, וגם באוזניו של האדם.
יש עטלפים האוכלים כמות גדולה של חרקים בלילה אחד, השווה לשליש ממשקל גופם. כדי לחפש מזון, הם עפים לעתים למרחק של עשרות ק"מ בלילה אחד, ושבים לפנות בוקר ללינת היום למערה. הם היונקים היחידים המסוגלים ממש לעוף, ויש אחדים שרק דואים ממקום גבוה לנמוך כגון "הסנאי המעופף". הגפיים הקדמיות בנויות מעצמות ארוכות ודקות, ועליהן מתוח עור המשמש לתעופה. כאשר הם אינם בתעופה, הם נתלים בעזרת ציפורן בזיז סלע, כך שהם מוכנים מיד לצנוח ולעוף.
קיימים בעולם, מיני עטלפים זעירים שאורכם 30  מ"מ ומשקלם 2.5  גרם, ומינים גדולים שאורכם 350  מ"מ השוקלים  1,250 גרם. המינים הקטנים הם בדרך כלל אוכלי חרקים, והמינים הגדולים הם אוכלי פירות. לעטלפים יש חוש ריח ושמיעה מפותחים, העיניים מנוונות, כמעט חסרי ראייה, אך לא עיוורים. כתוצאה מכך התפתח אצלם סונר תהודה על קולי, המאפשר להם להתמצא במרחב. באזורים קרים, הם נכנסים לתרדמת חורף, ולבם יורד מאלף פעימות בדקה, עד לעשר פעימות בדקה. 
אפשר לראות להקות גדולות של עטלפים במערות טחובות ואפלות, כשהם אוחזים בזיזי התקרה והקירות. חושי הראיה והריח של עטלף הפירות, מפותחים יותר מאלה של עטלף החרקים, ובעזרתם הוא מוצא את מזונו ודרכו באפלה. הנקבה ממליטה פעמיים בשנה, ההיריון נמשך  16 שבועות, ובכל המלטה נולד בדרך כלל ולד אחד.
העטלפים הצעירים מתחילים לעוף כשהם בני חודשיים וחצי, בגיל שישה חודשים הם מגיעים לגודל של עטלף בוגר, ובגיל שמונה חודשים הם מגיעים לבגרות מינית. נמצאו מאובני עטלפים שחיו לפני 50 מיליון שנים, הנראים כמעט כמו העטלפים של היום.  

    

 

 

 

 

 

 

Comments