אדם וקיפוד הים

אדם וקיפוד הים  \  אהוד קלפון

 

לאחרונה סיימו למפות את הגנום של קיפוד הים, הכולל 23,000 גנים, שמתוכם יש 7000 גנים זהים אצל האדם. קיפודי הים – Sea Urchins - משמשים בעיקר כמודל מחקר בביולוגיה של התא, בביולוגיה התפתחותית, מולקולארית, בתהליכי האבולוציה ועוד. לפני שנים רבות, נצפו בהם לראשונה תאי זרע מפרים תאי ביצה מתחת למיקרוסקופ, ומאז הם בלימוד ומחקר בכל העולם. החוקרים מגדלים קיפודי כדי לחקור מחלות כמו סרטן, אלצהיימר, פרקינסון ועוד.     

אף על פי שהם חסרי חוליות, יש בהם הומולוגיה לגנים של מערכת החיסונית של בעלי חוליות, והיא חזקה פי 20 מזו של האדם. לכן מגדלים אותם למחקרים רפואיים, שיביאו מזור בבוא היום, למחלות רבות וקשות. האדם נולד עם מערכת חיסונית, ורוכש תוספות חיסון כאשר הגוף יוצר נוגדנים כתגובה לדלקות בגוף. אצל קיפוד ים אין תוספת למערכת החיסונית המקורית שאיתה הוא נולד אף על פי שהוא מאריך חיים.
לקיפוד הים  אין עיניים, אוזניים ואף, אך יש לו את הגנים לראייה, לשמיעה ולחוש הריח. קיפודי ים שייכים למערכת קווצי העור, אכינודרמטה - Echinodermata - הכוללת גם מלפפוני ים, כוכבי ים, נחשוני ים, וחבצלות ים. אצל כולם העור מורכב מקוצים באורכים שונים. הם התקיימו בכדור הארץ כבר לפני 540 מיליון שנים, ונמצאו מאובנים רבים שלהם בכל רחבי כדור הארץ. כיום הם חיים בחופים רדודים, עד לעומק של 10 מטרים, וחופרים לעצמם מחילות בקרקעית ים חולית למסתורם, או בין סלעים במים. הם משתמשים לחפירה, בחמש השיניים החזקות, הגדלות כל הזמן ונשחקות. הפה עם השיניים נמצא בחלק התחתון של הגוף, הצמוד לסלעים, ומגרד מהן אצות.  

לקיפודי הים יש שלד מזודרמאלי פנימי, המורכב מלוחיות גיריות. בחלק התחתון של הגוף נמצא הפה, ובו השיניים לגרוד אצות ים מסלעים ופירוקן לפני כניסתן למערכת העיכול. הוא ניזון מאצות ים וספוגים, ונטרף על ידי יונקי ים, צלופחים ובני אדם הניזונים מהם. הוא נושם חמצן במים, בעזרת חמישה זוגות זימים חיצוניים הנמצאים מסביב לפה.

יש לו מערכת עצבים פשוטה (אין לו מוח מרכזי), והוא רגיש לאור, למגע, ולכימיקאלים במים. אם נוגעים באחד מקוציו, הם מיד מתרכזים בנקודת המגע להגנתו, ואם מאירים עליו, הוא ינוע למקום מוצל או חשוך. הוא פעיל בלילה ומחפש את מזונו, ומתחבא ביום. יש לו יכולת רגנרציה (התחדשות) של קוצים אחדים שנפגעו, אך לא של חלקי גוף גדולים. יש לו מאות צינוריות שקופות, המאפשרות לו להידבק לסלעים בקרקעית הים, כדי לא להיסחף בזרמים. הן גם מאפשרות לו לנוע לאט על החול ועל סלעים, בחיפוש אחר מזון ומקומות מסתור.   

בים התיכון נפוץ קיפוד ים סגול שגודלו נע בין 6 – 12 ס"מ, ואורך קוציו עד שלושה ס"מ, ובימים אחרים יש קיפודי ים בצבעים שונים כגון, שחור, חום, ירוק ורוד, סגול ואדום, שגודלם עד 35 ס"מ, ואורך קוציהם עד 30 ס"מ. כל קיפודי הים חיים במים מלוחים, באזורים טרופיים וסובטרופיים, רבים נמצאים בריף אלמוגים, ואין אף נציג במים קרים או על היבשה.

קיפודי הים חשובים לשרידות ושמירה על אקוסיסטמה בחוף הים, ושמירה על המגוון הביולוגי בסביבתם. אך כאשר  מתמעטים הטורפים שלהם, והם מתרבים מאוד (כמו שזה קרה במקומות שונים בעולם), הם מערערים את שיווי המשקל בין מיני החי והצומח, מתמעטות האצות, ונפגעים ריפי האלמוגים.     

קיימים זכרים ונקבות בין קיפודי הים, אם כי קשה להבחין ביניהם על פי צורתם החיצונית. בעונת הרבייה, פולטים הזכרים תאי זרע רבים למים רדודים ושקטים, והנקבות פולטות תאי ביצה לאותו המקום. גודל הביצית נע בין 100 ל 150 מיקרון, וגודל תא הזרע נע בין אחד לחמישה מיקרון. כאשר נוצר מגע בין תא זרע לתא ביצית, נעשית הפריה, ומתפתח עובר בביצית המופרית. העובר מתפתח לבלסטולה – לרווה, השוחה במים והופכת לקיפוד ים בוגר בגיל שנתיים עד חמש שנים.              

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                              

 

 

Comments