דודה קדמונית של האדם

דודה קדמונית של האדם  \  אהוד קלפון

 

בחודש מאי 2009 , סוכם מחקר שנעשה על ידי חוקרים רבים במשך 26 שנים. במחקר, נבדק שלד מאובן שנמצא בשנת 1983 על ידי מטיילים חובבי מאובנים, ליד הכפר מסל (Messel) בגרמניה. סמוך לכפר, נמצאת מחצבה נטושה, שבה חצבו  בעבר סלעי צפחה ופצלי שמן. נמצא שם גם שקע באדמה עשיר במאובנים, שעומקו  60  מטרים וגודלו 700 מ"ר. בגלל ערכו הפליאונטולוגי של אזור המאובנים, אונסקו הכריז עליו בשנת 1995  כנכס בינלאומי, שצריך לשמור עליו לטובת כלל האנושות.

בעידן האיאוקן, לפני 50 מיליון שנה, אזור זה וחלקים גדולים של אירופה, היו בעלי אקלים סובטרופי נוח, בנוף מגוון , כולל "אגם מסל" (Messel lake). החוקרים משערים, שבאגם זה טבעה פרימטית  בת תשעה חודשים, ושלדה השתמר כמאובן, במשך 47 מיליון שנה.
הם כינו את היצור המאובן בשם אידה (Ida) , ונתנו לו שם לטיני "דרוויניוס מסילה" ( Darwinius masillae ) . החלק הראשון של השם ניתן לכבוד צ'ארלס דרווין אבי תיאורית האבולוציה, והחלק השני ניתן, על שם המקום בו נמצא השלד.
מחקר שהתפרסם בכתב העת Public Library of Science , במאי 2009  מגלה, שבשלד יש מבנים פרימיטיביים קדומים, וגם מבנים המאפיינים את קו האבולוציה של פרימטים (Primates ) ואדם. יש חוקרים הטוענים שאידה מהווה חוליה חשובה בשרשרת האבולוציה של פרימטים, לימור (Lemur ) ואדם.
רוב הפרימטים היום חיים באזורים טרופיים באפריקה ובדרום אמריקה. מבדיקות נרחבות שנעשו בשלד המאובן, כולל רנטגן ו CT , נודע שאורכו  90  ס"מ, העיניים היו בקדמת הראש, מכאן שהראייה הייתה ממוקדת (סטריוסקופית) בשתי עיניים בו זמנית. הזרועות היו גמישות ואפשרו עבודה משולבת של שתי הידיים ביחד. האצבעות היו מצוידות בציפורניים ולא בטפרים, אגודלי היד נמצאים מול יתר האצבעות, דבר שאפשר אחיזה מדויקת בעצמים, ועשיית עבודה עדינה.

דבר זה גם אפשר טיפוס נוח על עצים, ואיסוף פירות וזרעים ביער ובשדה. בניגוד לקופים שגפיהם ארוכים, לאידה היו גפיים באורך פרופורציונאלי לגופה כמו אצל האדם. ספר שיצא במאי 2009 , בשם "הקשר"The Link , מנסה לתאר את הקשר האבולוציוני שבין היונקים לאדם, בעזרת השלד המאובן של אידה, שהשתמר היטב  47 מיליון שנים. על פי חוקרי הפליאונטולוגיה, שלד זה, אינו מהווה קשר ישיר לאדם, כמו סבתה רחוקה לצאצאיה, אלא כמו דודה רחוקה לקרוביה.               

לפני שלושה מיליון שנים, חייה בטנזניה  באפריקה, אישה שהחוקרים מכנים בשם "לוסי".

שלדה המאובן מייצג את ראשוני ההומינידים שהלכו על שתיים, ושם נמצאו גם עקבות רגליים בסלע (מאותה התקופה) הדומות לאלו של האדם. מקורו של האדם המודרני באפריקה, לאחר שנפרד  אוסטרלופיתקוס  (Australopithecuse afarensis ) ומהומינידים (Hominids ) אחרים, עם אב קדמון משותף. אומנם לאדם יש 46 כרומוזומים בגרעין התא ולשימפנזה יש 48 , אך זהות הגנים ביניהם מגיעה ל 98.8% , עם מחלות משותפות.

לאחרונה התגלו שרידי האדם המכונה "כרומגנון" בדרום איטליה, מלפני 28,000 שנה. הוא הגיע מאפריקה וחי כנראה במקביל  להומו ספיאנס (האדם הנבון) עד שנכחד. התגלו באפריקה גם שרידי אב קדמון משותף לניאנדרתאלי ולאדם מלפני 1.2 מיליון שנים.

לאחר שהדינוזאורים נעלמו לפני 65 מיליון שנים, ושלטונם הגיע לקצו, התחילה תקופת הפריחה של היונקים שמילאו את הארץ. הפרימטים הקדומים, חיו ביערות טרופיים, שספקו את כל צרכיהם. כאשר השתנה אקלים כדור הארץ, חלק מהיערות הלך והידלדל, ופרימטים רבים הסתגלו לחיות במישורי סוונות במזרח אפריקה.

במקום עצים, גדלו צמחים עשבוניים גבוהים, והיה יתרון לפרימטים שהזדקפו כדי לראות את סביבתם, והסתגלו ללכת על שתי רגליים. הומו אירקטוס (האדם הזקוף), שהלך על שתי רגליים, יכול היה לנדוד ממזרח אפריקה אל מרחבי העולם העתיק. כדור הארץ אז, היה מורכב מיבשת אחת ומאוקיינוס אחד. הדעה המקובלת על החוקרים היא, שגם האדם הנבון (הומו ספיאנס), נדד מאפריקה למרחבי אסיה ואירופה והוא אבי המין האנושי של היום.      

לאחר שהחוקרים סיימו למפות את רצף הגנום האנושי (הומו ספיאנס), הם החלו לעסוק במיפוי רצף הגנום של האדם הניאנדרתאלי שנכחד לפני 30 אלף שנה באירופה ולפני 50 אלף שנה באסיה. הוא נדד מאפריקה לאירופה לפני 500 אלף שנה, בתקופת הפלייסטוקן, על תהפוכות האקלים ותקופות הקרח שהיו בה. תקופה גיאולוגית זו, החלה לפני 2 מיליון שנה והסתיימה לפני 10,000 שנה.

האדם הניאנדרתאלי הוא מין נפרד מהאדם הנבון (הומו ספיאנס), אבל היה להם אב קדמון משותף עד לפני 600 אלף שנה, בשם הומו ארקטוס ומאז התפצלו לשני מינים שהתפתחו במקביל. הם חיו במקביל באירופה, במשך 15 אלף שנה (מלפני 45 אלף שנה עד לפני 30 אלף שנה).

החוקרים מחפשים תשובה לשאלה, האם היו ביניהם זיווגים פוריים, בזמן שחיו במקביל באותם אזורים באירופה, אך הדעה הרווחת, היא שלא. האדם המודרני (הומו ספיאנס), שהוא המין האנושי היחיד ששרד, מוצאו ומקורו מהסוונות של מזרח אפריקה ואוכלוסייתו מנתה שם רק כמה אלפים, כך שהוא עמד על סף הכחדה. המיוחד לו, שהוא בעל פה עם לשון שיכולים להפיק וריאציה של עיצורים בהשוואה לקופי אדם.

הגולגולת דקה ובה מוח שהלך וגדל, ביחס ללסת שהלכה וקטנה. הוא פיתח שפות דיבור ותרבויות ברחבי תבל. הוא נדד מאפריקה לאסיה ולאירופה ושם הוא פגש את האדם הניאנדרתאלי שנדד מאפריקה הרבה שנים לפניו ואוכלוסייתו הייתה גדולה יותר.  גובהו של הניאנדרתאלי היה 160  ס"מ, מבנה גופו רחב וחזק וניזון בעיקר מבשר. שלדיו הראשונים התגלו בעמק (טל) ניאנדר בגרמניה ומכאן השם הגרמני של אותו אדם קדמון ניאנדרטאל, או בכתיב המקובל במדע, ניאנדרתאל.

החוקרים נרתמו למפות את רצף הגנום של האדם הניאנדרתאלי המונה 23 זוגות כרומוזומים עם כשלושה מיליארד בסיסי DNA   כפולים. טוענים שיש 99.5%  של גנים משותפים לאדם המודרני ולקודמו האדם הניאנדרתאלי שנכחד. החוקרים לוקחים דגימות DNA  של גרעין התא משרידי העצמות שנמצאו באירופה. מכון המחקר המוביל בעניין זה, הוא "מאקס פלנק"  בגרמניה, שהתחיל את המיפוי בשנת 2006 ויש עוד מכוני מחקר העוסקים בזה.                                         

על פי חוקרים שונים ששילבו גנטיקה עם אנתרופולוגיה ופרסמו את ממצאיהם בכתב העת "American Journal of Human Genetics" האוכלוסייה האנושית עמדה להיכחד לפני שבעים אלף שנים. בני האדם שחיו אז, בעיקר במזרח אפריקה, סבלו מבצורות רצופות שנמשכו שנים רבות, חוסר מזון והתקיימו בקבוצות קטנות ומבודדות.
במחקרים מקבילים שנעשו בתחום זה, הגיעו החוקרים למסקנה שאוכלוסיית בני האדם בזמן ההוא, הצטמצמה עד ל 2000 נפש בלבד, עקב שינויי אקלים קיצוניים. המצב הכלכלי הקשה ששרר בתקופה ההיא, הכריח את האוכלוסייה האנושית באפריקה להתפזר לקבוצות קטנות ומבודדות על מנת לשרוד בתנאי הקיום המעטים שסיפקה הסביבה. רק בתקופת האבן הקדומה, התחילה אוכלוסיית האדם להתאושש, להתרבות ולגדול. במחקרים קודמים, שבהם נעשה שימוש ב DNA של המיטוכונדריה העובר בתורשה מהאם, הצליחו להגיע עד לאם שחיה באפריקה לפני מאתיים אלף שנה.  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                  

 

Comments