גשם ראשון בכפר

גשם ראשון בכפר  \  אהוד קלפון

ניר מקיבוץ בעמק יזרעאל, אוהב את הגשם הראשון עם ריחות הרגבים, ויוצא לקראתו לאחר חודשים חרבים. צלילי הסתיו מתנגנים ברוח, עם תיפוף טיפות מטר. אפלולית הערב רוויה מים, בכיסוי ענני שמים.  הגשם מוסיף קסם לאורות העמקים, בליווי רעמים וברקים. ניר שב לביתו, החליף בגדיו וכתב את חוויותיו. מיד גנית התקשרה מהמושב השכן, שאותה הכיר לפני יומיים, בביקור אצל חברים משותפים. היא ידעה שניר עבר לגור בישוב סמוך, והזמינה אותו לבוא לבקר בביתה. הוא שמח על ההזמנה, והחליט להגיע אליה בהליכה רגלית דרך השדות.

הגשם לא פסק לרדת, והוא הלך בשבילים רטובים, באפלולית הערב, באדמת העמק הבוצית. רבדים של בוץ הצטברו בסוליות נעליו שהקשו על הליכתו. הוא עשה את דרכו לביתה בתוך ים של ערפילים סמיכים. בקצה השדה, בלט אור בודד מוקף ברושים שעלוותם בערפל. האור הנשקף מביתה, האיר כמגדלור את דרכו, וסימן את נתיבו. הוא הלך בעקבות קרניו עד שהגיע לבית קטן, חבוי בין עצים רמים. זו הייתה למעשה פגישתם הראשונה, כי לא יצא להם לדבר במסיבה אצל החברים.

גנית הייתה עסוקה, בביתה החם, בסידורים אחרונים, וניר המתין לה בחוץ בסערת הגשמים. היא השקיפה מחלונה ולא ראתה דבר, כי הוא עמד בעלטה בין שיחי הגינה. פתאום האיר ברק את הסביבה, והיא גילתה את דמותו לשנייה. היא יצאה מפתח ביתה מכורבלת במעיל גשם ארוך, ובידה מטרייה. היא קראה לו בחשכה, הוא ראה את דמותה וענה במבוכה. בינתיים הגשם פסק והם צעדו בשבילי הכפר לעבר "קפה כרכומים", שם מתאספים האיכרים, לשיחות רעים בערבים.

גנית נעלה מגפי איכרים, וניר גרר בוץ בנעליו הרטובים. היא נכנסה לשלוליות בלי היסוס, וניר ניער בוץ ויצר גלים. היא עצרה ליד שדות חרושים, הריחה רגבים רטובים, והוא חשב רק על מקום חם ובגדים יבשים.                                              באותו ערב, לא הגיעו האיכרים לבית קפה כרכומים, בגלל גשם זלעפות ומזג אוויר סוער. מירה בעלת המקום נראתה משועממת, כי היא תמיד נהלה שיחות ארוכות עם האיכרים. מירה שמחה לפתוח מיד בשיחה עם גנית על יבולי השדות והכרמים, ועל אסיף התבואה בעמק. ניר ישב רטוב ליד שולחן כבד עשוי גזעי עצים ולא התעניין במיוחד בשיחה.

גנית רמזה למירה שהם ממהרים, אז הגישה להם שתי כוסות גדולות מקרמיקה מלאות משקה רותח בצבע חום. ניר שאל לפשר המים העכורים, וגנית הסבירה לו שהמשקה עשוי מתמצית עשבי בר וחרובים. ניר לגם לגימה אחת ולא הוסיף. הוא ישב בשקט, כי לא עניין אותו להשתלב השיחה שהתנהלה על חבילות קש בשדות השלף.  גנית נהנתה לשתות את המשקה החום עם עוגיות יבשות, שאופים האיכרים, אך ניר רק הביט בשקט. מירה, בעלת בית הקפה רמזה שהיא עומדת לסגור מוקדם, וגם הם חיפשו דרך לעזוב, ולהימלט על נפשם.

בינתיים הגשם פסק, והם צעדו בדממת ליל במושב, כי האיכרים כבר ישנים. ניר ליווה את גנית לביתה באוויר הקר, ורגליו קפאו בנעליו הרטובות. רק אידי נשימתם התעבו בהליכתם, ולא הוסיפו מילים על חוויית פגישתם. ניר חשב איך לקצר את דרכו באפלה לביתו, והיא חשבה האם הוא ירצה לבוא שוב לביתה. אך אף אחד לא אמר דבר בצינת הדממה. גנית הציעה לו את המטרייה שלה, ואמרה שבסוף השבוע יהיה נאה. ניר אמר שיש לו כובע במעיל וזה יקל עליו את ההליכה בגשם ובבוץ. הוא שמח לשוב לביתו, שעל ראש הגבעה, והקשר ביניהם דעך לאט והתנתק. ניר שב ללימודיו והיא השתלבה בעבודות החקלאיות במושב.

יום אחד, הופיעה בחורה במקום הלימודים של ניר ושאלה את הסטודנטים היכן הוא נמצא. חבר כיתה של ניר מצא אותו בקפיטריה וסיפר לו שבחורה גבוהה מחפשת אותו. ניר מיד גילה שזאת בחורה בשם שרית שהתנדבה לעבוד חודש בקיבוץ שלו, והתפלא שידעה היכן הוא לומד. הוא הזמין אותה לקפיטריה, שם ישבו ודברו על תוכניותיה ותוכניותיו. היא הזמינה אותו לבקר בסוף השבוע בביתה, במושב ותיק בעמק והציעה לבוא לקחתו עם רכבה הקטן בשם דופין. באותו יום שישי בערב התקיים כנס של להקות זמר בקיבוץ יפעת, והם נסעו ביחד להופעה. האורחים ישבו על הדשא במורד הגבעה, והלהקות הופיעו למטה על משטח מוקף חומה של חבילות קש. הופיעו להקות גדולות וקטנות, וגם זמרים יחידים. באמצע ההופעות הייתה הפסקה, ורובם קמו לקנות שתייה וקפה.

ניר הלך לקנות קפה לשרית, ועמד בתור. פתאום הוא שומע מאחוריו קול האומר בצליל דק "שלום ניר". זה היה קולה של גנית מההיכרות הקודמת בגשם הראשון של הסתיו. היא שאלה על מעשיו והוא אמר שהוא משקיע את זמנו בלימודים. היא אמרה שהיא הגיעה מהמושב עם חבר וחברה והם נהנים מהשירים. ניר אמר לה שגם הוא בא עם חברים והם שרים כול הזמן עם להקות הזמר. ניר חזר לשרית עם קפה ועוגה, והמופע התחדש בשיתוף הקהל עם מילים שהוקרנו על המסך. ניר שם לב  ששרית שרה בקול סופרן גבוה ויפה, ושאל אם היא שרה בלהקת זמר. היא אמרה שהיא שרה במקהלה מקצועית שירי אופרה, ושירי ארץ ישראל. היא הזמינה אותו לבוא להופעת הפתיחה של העונה, והוא בא.

ההופעה הייתה של מקהלה קאמרית, וניר נהנה מאוד, כי הוא מנגן על חליל עם תווים, חובב מוזיקה קלאסית, ואוהב שירי ארץ ישראל. בסוף ההופעה, ניר הזמין את שרית לבוא למחרת לטיול טבע בעמק החולה, עם תצפית ציפורים ושירה קולית אחרת. היא חייכה, והגיעה בשבת לטיול עם נעליים מתאימות. ההליכה הייתה בשדות הבר, בין להקות עגורים וברווזים, עם קולות וצלילים בסולמות שונים. שרית נהנתה מהחוויה המוזיקאלית בטבע ומהנופים שמסביב.

ביום ראשון ניר שב ללימודיו, ושרית שבה לטפל במשק החי במושב, ולנסוע לחזרות ולהופעות. הסתיו חזר בסערת גשמים, החורף התארך מאוד, ובאביב ניר בילה במילואים. בחודשי הקיץ ניר סיים את לימודיו ועבר לאזור אחר בארץ. לא היו אז טלפונים סלולאריים זמינים, והקשר עם שרית הסתיים. שניהם התעסקו בענייניהם, ומסלולים חדשים נתבו את חייהם.                      

 

 

 

 

 

                                                  

 

                                                         

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                           

 

 

    

  

 

     

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

        

 

 

 

     

 

       

Comments