מסע מחזורי נצחי

מסע מחזורי נצחי \  אהוד קלפון

בני אדם בתרבויות עתיקות, האמינו שאדם העובר מן העולם, מתחיל בדרך חדשה. גם הנביא יחזקאל מתאר את תחיית המתים כתחילה של חיים חדשים. האדם האמין במחזוריות הגוף, או הנשמה, כי זו נסכה בו שלווה וביטחון. הוא חי בחברה שלא חשה בסופיות, עד שראתה במוות אובדן, אז החל האבל. הרמב"ם אומר שהעולם הבא הוא עולם רוחני בלבד ללא הגוף.

אין משמעות למוות, ביקום האין סופי, זה רק תעתוע בתודעתו של האדם, שחושיו הופכים זמן ומרחב לצורה ממשית. היקום בראשיתו, היה קטן ודחוס אנרגיות, והוא מתפשט במהירות ומתרחב בקצב גובר עם הזמן. החלל היה בנפח אפסי, והתחיל להתרחב במפץ הגדול שבו נולד הזמן. על פי קהלת, "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת". אין ממש בעולם המוחשי, כי הכול חוזר למצב הראשוני של אבק קוסמי, שנע במסע מחזורי לנצח. האדם, לעומת זאת, תחם גבולותיו, עקב חרדותיו, והוציא מרחבי תבל ממסילותיו.

זה טבעי, בעיני אדם שחי בעולם הרוח, המעבר מעולם אחד למשנהו, כי ביניהם מתקיימת מחזוריות מעגלית. אין מחזוריות ללא זמן, והתנועה המעגלית היא נצחית בזמן ובמרחב. על פי התפישה האבולוציונית הכול מקרי בהתפתחות יצורים, ואין משמעות לזמן הביולוגי בטבע. האדם מושפע מזמן חווייתי אישי, הנקלט בחושיו ומעוצב בתודעתו.

כשמדברים על חיים לאחר המוות, מתכוונים (בדתות שונות) להמשכיות הקיום של האדם. האמונה בהמשכיות, הייתה נפוצה בתרבויות הקדומות שקראו לה תחיית המתים, או עולם הבא. קיימת גם אמונה של גלגול נשמות (בודהיזם), כלומר אדם שנולד, ידע מצבי קיום קודמים, מלפני לידתו, וימשיך במסעותיו לחיים אחרים. 

שלמה המלך בקהלת, מצנן אמונה זו וכותב: "כי החיים יודעים שימותו, והמתים אינם יודעים מאומה, ואין עוד להם שכר כי נשכח זכרם. גם אהבתם, גם שנאתם, גם קנאתם כבר אבדה, וחלק אין להם עוד לעולם, בכול אשר נעשה תחת השמש" (קהלת פרק ט פסוקים ה – ו). דוד המלך, אבי שלמה, כותב: "אדם להבל דמה, ימיו כצל עובר, בבוקר יציץ וחלף, בערב ימולל ויבש" (תהילים קמ"ד, ד).

על אף שהכול זמני (הבל על פי קהלת), האדם מחפש משמעות לחייו על פני האדמה, ומעשיו נותנים ערך לקיומו בעולם הזה. הנצחיות שלו מתבטאת בחוכמה, בידע ובניסיון חיים שהוא משאיר בכתביו, לדורות הבאים אחריו.     

        

Comments