פגישה מקרית

פגישה מקרית  \   אהוד קלפון

בשבילי גני הופיע בחור גבוה בלכתו, שיער חום לראשו והדר לדמותו. הלך  מהר וחצה את הגן, עיניו צופות לאופק ענן. ביום בהיר, כשהשמש מעלי, חצו מבטיו את עיניי. הוא צעד לצדי ושאל באוזניי, איך הופעת פתאום לפניי.

את צועדת לבד בשלווה, ומבטך מקרין להבה. מראה פנייך מלא ענווה,  את בטח מהסביבה.    

איך ידעת שאלתי בתמיהה? נראית שתקן בתחילה! אני רואה דמות שמחה ונדיבה, אך בליבך את עצובה. אני מקשיב ועיניי פקוחות, פנייך מסתירות, ועינייך מגלות. את דמותך כולם רואים, ואת קרבך מנחשים. אני רואה את מבטך התמים, וחש את ליבך החמים.  

מאיין באת לגני ולעולמי, ומגלה באוזניי את סודי. האם ביתך בסביבתי, או שרק חלפת מול חלוני. צר לי על מבוכתך, הגעתי לרחובך ללא סיבה, קיצרתי את דרכי בסביבה, וראיתי דמות חביבה.

מחר אחצה שוב את גנך, בתקווה שאוכל לראותך. אעצור ואביט אל חלונך, ואעמוד על שביל גינתך. תגידי לי חגית, האם תרצי לראותי? האם תזהי אותי ואת דמותי? אביא מפרחי הגן ששתלתי סימן שאכן הגעתי.

איך ניחשת ששמי חגית? ואתה את עצמך לא הצגת. מה ידעת עלי לפני שבאת, ואלו סודות כבר גילית?

את שמך ידעתי, כי הוא רקום על בגדך. אהבתי את השם וזכרתי, ובו עוד לא נתקלתי. אתה לא מנחש שאת משקפיי השארתי במעוני, ואיני רואה גם את ספרות שעוני. כך נראה לי הכול חלומי, ומכאן הקסם בעולמי.

אם כך, את לא רואה אותי ממש, שמי דביר עם שיער חום דבש. האם תזהי את קולי שלחש.

משקפיי לא ישנו דבר על השקפתי ועל הדמות שראיתי בדמיוני. כך ראיתיך בלכתך ברחובי, ואת קולך זיהיתי בפגישתי. אשמח לראותך שוב בגינתי, ואכיר לך את סביבתי.

 

 

 

 

 

 

                                    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                              

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Comments