תחושות האדם בטבע

           תחושות האדם בטבע  \  אהוד קלפון                                 

מראה נוף בטבע נותן תחושת עצמה, מרחב וריחוף על חושי. המבט נפעם מיצירת מופת שכל הפרטים בה משלימים זה את זה, בהרמוניה ויזואלית אין סופית. הנפש לא מוצאת שובע ממגוון הצבעים המתגלים  בזויות קרינה שונות במהלך היממה. השפעת הנוף הרוגע על שלוות האדם היא מידית, ומביאה להתעלות הנפש לגבהים שאינם מוכרים בערים צפופות רועשות ועשנות. עצמת האינטראקציה של האדם עם נופי הטבע הולכת ומתגברת, ככל שהוא צולל אל עומקי הפרטים המרכיבים את השלם.   

אם ממקדים את המבט במדרון של הר שכולו מכוסי ביער צפוף של אלון מצוי ולרגליו נחל, אפשר להבחין בצמחיית המדרון והנחל. על הגבעה ומדרונה בולטים עצי אלון לבנה ואלה, ובתוואי הנחל בולטים הרדופים, צמחי קנה וסוף, שיחי פטל, עצי ערבה, אשלים ועוד. השילוב של כל אלה במבט אחד, מהווה יצירת מופת המרכיבה את הסביבה.

ממול למדרון האלונים, מתנשא מדרון של הר, הנראה יותר צחיח, שבו יש צמחייה דלילה עם אחוז כיסוי נמוך. במורד זה, שולטים עצי חרוב  יחידים, מלווים בשיחי אלת מסטיק פזורים הגדלים בקרחות יער מסולעות.  

המדרון האחד פונה לצפון (מפנה צפוני), וכולו מכוסה בצמחייה צפופה, והמפנה הדרומי מכוסה בצמחייה דלילה. שני המפנים מקבלים כמות גשמים זהה, אולם קרינת השמש מרוכזת יותר במפנה הדרומי, שם הטמפרטורה יותר גבוהה, המים מתאדים בקצב מהיר, ואין די מים לגדל בו חורש צפוף, לכן הצמחייה דלילה יחסית.

במבט חודרני יותר, בעזרת משקפת, אפשר לראות פשושים מנתרים בסבך, בין ענפי הלבנה הרפואי וענפי אלון התבור. הם הסתגלו לתעופה בתוך צמחי החורש מבלי לפגוע בנוצות כנפיהם. על גבעה סמוכה רואים גיאופיטים פורחים במרחבים פתוחים בין עצי היער. הרקפות בולטות, אולם גם נרקיס, נץ החלב, נורית ועירית מצאו את מקומם בשטח.

בעמק הקטן שלרגלי הגבעות, יש פריחת כלניות על מגוון צבעיהן, כאילו אמן שטיחים עיצב וארג מרבדים בכל הצורות הגיאומטריות. חלקות קטנות חרושות לפי קווי גובה, מבליטות את הצבע האדום של אדמת טרה רוסה. בחלקות אחרות יש מגוון של אדמה עם גידולים חקלאיים בצבעים שונים.  

בשדה הפתוח נראים  עפרונים מלקטים זרעים, ממריאים, עפים ונוחתים בלי הרף. גם להקת עורבים מפגינה נוכחות ותצפית מעל צמרות עצי היער, ומעוף ראוותני כבד בין העצים ומעל לתלמים חרושים. קולם אינו משתלב בדיוק בהרמוניה הווקלית של יתר ציפורי השיר המזמרות בחן.

בוסתן טרסות הנשקף מעל אחת הגבעות מזכיר את תיאורי הטבע בשיר השירים : "אל גינת אגוז ירדתי" , פרדס רימונים , התאנה חנטה פגיה, וערוגות הבושם ועוד. על טרסות הבוסתן, גדלים עצי פרי, צמחי מקשה , צמחי גן ירק, צמחי תבלין, וגפנים משתרגים על קירות האבן. זו שיטת גידול עתיקת יומין, שסיפקה את כל צורכי המשפחה בפירות, ירקות, תבלינים, וצמחי מרפא. גיוון הגידולים בבוסתן מנע פגיעות גדולות בכלל הצמחים ובתנובת השדה. לכן לא היה צורך להלחם במחלות ובמזיקים התוקפים היום כל צמחי הגן, המטע, והכרם.

מהמצפור הגבוה אפשר לראות ולדמיין מראה של כפר תנ"כי שממנו יורדים אנשים אל המעיין ואל הבאר כדי לשאוב מים אל כדי החרס שבידיהם. מרחוק נראית אמת מים הבנויה על צלע גבעה באורך של מאות מטרים. בתעלה הפתוחה זרמו מים בגרביטציה בגלל השיפוע הקל, מהמעיין עד לטחנת קמח עתיקה. אנשים באו ממרחקים עם שקי חיטה ושעורה עמוסים על גבי גמלים וחמורים ונשארו ללון בחאן שבטחנה עד שהגיע תורם לטחון את תבואתם.

הדמיון מעלה חזיונות היסטוריים חיים לנגד עינינו, ואנו רואים דמויות חיות של בני אדם מהעבר, צועדים בשבילים המובילים אל טחנת הקמח שקמה לתחייה. אנשים פורקים חיטה ומעמיסים קמח על בהמות, יש שיירות מתקרבות ויש שיירות העוזבות ומתרחקות. הכול צבעוני וחי, הקולות מוכרים ושפת העבר מובנת גם היום.

מעבר לגבעה, על משטח כמעט מישורי, נמצא בית בד עתיק שבו עדיין מונח גלגל אבן ענק ששימש לריסוק הזיתים וסמוך לו חפורה ברכה קטנה בסלע הקשה לאיסוף שמן. בקרבת מקום נמצא משטח חצוב בסלע לדריכת ענבים בגת, ולידו בולטים שרידי מחצבה עתיקה שממנה חצבו אבנים לבניית בתי הכפר שעל ראש הגבעה.

הסביבה נראית שקטה ופסטוראלית, אך התחושה היא שהייתה כאן פעילות אינטנסיבית של תושבים קדומים, שחייהם לא היו בטוחים ורגועים. אפשר לדמיין את הקשיים שהיו להם במציאת מים בשנות בצורת, בהתגוננות מפני פולשים זרים, ומפני מחלות ומזיקים שכילו את יבוליהם. כשאנו עומדים בין שרידי היישובים העתיקים יש לנו תחושה של המשכיות הדורות והערכה לעמלם והישרדותם בתנאים הקשים. אפשר לחוש את מקצב החיים של תושבי המקום הקדומים, בסביבה מגוונת במרכיביה.   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                              

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Comments