צמחי בריאות מהסביבה

צמחי בריאות מהסביבה  \  אהוד קלפון

 

מי שמטייל בגבעות אלונים, טבעון, נופית, שבגליל התחתון המערבי, וכן בכרמל, ברמת מנשה, על הגלבוע, בגליל העליון, ובאזורים אחרים בארץ, ימצא צמחי בר רבים טובים למאכל ולבריאות, שחלקם מתוארים כאן.

מרווה משולשת ( Salvia frucosa ), המרווה שייכת למשפחת השפתניים הכוללת צמחים עשבוניים ושיחים בעלי עלים נגדיים וגבעול מרובע.( בעל ארבע מקצועות). המרווה המשולשת היא בן שיח הנפוץ בעיקר בחבל ההררי של האזור הים תיכוני, במקומות שהחורש דליל מעצים, וגם בבתות ובגריגות  על קרקע טרה רוסה. הוא מגיע בגובהו למטר אחד והתאים האפידרמליים של העלים מכוסים בבלוטות שמן אתרי הנותנות את הריח המיוחד של המרווה.

צמח זה שימש במשך שנים רבות (בגלל ריכוז השמן האתרי שבו), לטיפול בהצטננות, כאבי גרון, הקלה על דרכי הנשימה, כאבי בטן  ועוד. למרווה יש פרחים בעלי כותרת דו שפתנית בצבע סגול- ורוד, המושכת חרקים (בעיקר דבורים), אל הצוף. הפריחה נמשכת מחודש מרץ עד מאי ויש על הצמח עפצים אופייניים הנוצרים כתוצאה מעקיצות של כנימות עלים לצורכי הטלת ביצים ברקמות הצמח. השם הלועזי Salvia  בא מהשורש להושיע על שום תכונותיו הרפואיות של הצמח. במשפחת השפתניים, יש צמחי מרפא רבים כגון מינים שונים של מרווה, אזוב מצוי, קורנית מקורקפת, געדה מצויה וכן סוגי נענע (משובלת וכדורים) שאפשר למצוא בגדות הנחלים.   

פגם מצוי ( Ruta chalepensis ), פגם מצוי הוא שיח ירוק - עד ממשפחת הפגמיים, שגובהו עד מטר אחד. הוא נפוץ באזור הים תיכוני (בעיקר בצפון אפריקה במזרח התיכון ובארצות הבלקן) בחורשים פתוחים, בגריגות ובבתות, במקומות חשופים להרבה שמש. הוא מפיץ ריח חריף מבלוטות שמן אתרי שקופות הנמצאות בכל חלקי הצמח העל קרקעיים. חלק מהאנשים אוהבים את ריחו ואחרים מיד מתרחקים ממנו. הוא פורח בצהוב מפברואר עד מרץ ופרחיו ערוכים בתפרחת דמוית סוכך. מכול פרח מתפתח פרי הלקט שיש בו הרבה זרעים שאותם אפשר לזרוע אם רוצים להרבות אותו. על מנת

 להוסיף טעם מיוחד מוסיפים כמה עלי פגם לשימורי זיתים ומלפפונים חמוצים.

הפגם מוזכר בכתבים עתיקים כצמח מרפא והשמן האתרי שבו דוחה יתושים וגם לא אהוב על כלבים וחתולים. יש אנשים המגדלים אותו בגינות, משתמשים בו באופן קבוע ומכירים אותו בשם רוטה. יש להיזהר מפניו, כי אכילת מספר קטן של עלים, עלולה לגרום לכאבי בטן חזקים ולהקאות. מי שרוצה להכירו בפריחתו הצהובה ולהריח את עליו, יכול לטייל להנאתו מפברואר בהרי המרכז והצפון באקלים הים תיכוני.   

אזוב מצוי  ( Majorana syriaca), זהו בן שיח ממשפחת השפתניים בגובה עד חצי מטר, המכוסה בשערות בלוטיות מלאות בשמן אתרי בעל ריח חריף ונעים. העלים היוצאים לקראת האביב גדולים יותר מעלי הקיץ, והפריחה מאפריל עד ספטמבר.
הוא גדל בבתות בין הסלעים בכול אזור הים התיכון. זהו צמח מוגן  ההולך ונעלם מסביב להרבה ישובים בגליל בגלל האיסוף הרב לשימוש ביתי  ומסחרי. הוא נקרא בשם כללי זעתר אם כי יש מספר מיני זעתר. יש לו ערך רב כתבלין, לתעשיית הבשמים וגם כצמח מרפא המכיל ריכוז גבוה של שמן אתרי. אפשר למצוא אותו גדל באזור הקלים הים תיכוני.

זוטה לבנה (Micromeria fruticosa ), בן שיח ממשפחת השפתניים המגיע לגובה של מטר אחד ומכוסה בשערות רכות שביניהן יש שערות בלוטיות מלאות בשמן אתרי שריחו כריח המנטה. הפרחים זעירים לבנים (מכאן השם) והפריחה מפברואר עד אוגוסט. זהו צמח סלעים הגדל בכול אזור הים התיכון בעיקר על גבי סלעי נארי (שנוצרו מסלעי קירטון) ואוצרים בתוכם לחות רבה הנחוצה לצמחים במהלך עונת הקיץ. זהו צמח תה טעים ביותר שאפשר למצוא, הגדל בר במשטחי הבתות המסולעות בצפון הארץ ובמרכזה.   

צמחי הנענע - מנטה Mentha piperita) ), צמחי הנענע ( המשובלת והכדורים) גדלים בגדות נחלים ובמקורות מים בארץ ובמזרח התיכון. זהו צמח עשבוני רב שנתי השייך למשפחת השפתניים, המגיע לגובה של חצי מטר. עליו מכוסים בשערות עדינות וביניהן יש שערות בלוטיות המכילות שמן אתרי ריחני. הוא פורח בקיץ כמו צמחי המים האחרים (שהם רדומים בחורף ופורחים בקיץ) והפרחים ערוכים בשיבולים בצבע סגול. מרבים את הנענע  על ידי שלוחות שמעבירים למקום אחר שיש בו הרבה שמש ומים. השמן האתרי של הנענע משמש ביצור משחות שיניים, ממתקים, ותעשיות רפואיות המטפלות בדרכי נשימה עיכול ועוד.
השם הלועזי מנטה מקורו בסיפור מיתולוגי על פלוטו אל השאול הרומי (המקביל להאדס היווני) שהתאהב בנימפת ים בשם מנטה. אשתו פרספונה, הפכה את הנימפה היפה לצמח גדות נחלים (מנטה- נענע ) כדי להרחיקה מבעלה. פלוטו העצוב ניסה בכול כוחו להחזירה לקדמותה אולם ללא הצלחה. לכן הוא החליט לתת לה מזכרת יפה בצורה של בלוטות שמן אתרי עם ריח חזק ונעים כדי להמתיק את יגונה ובדידותה. אפשר ללכת בקיץ לאורך הנחלים ולהריח את ריח הנענע.

עוזרר קוצני (Crataegus aronia ), שיח קוצני שיכול לגדול כעץ ולהגיע לגובה של חמישה מטרים, או לגדול כשיח בגובה של מטר אחד. רוב העוזררים הגדלים על הגבעות שבהן יש רעיית עזים, נראים כשיחים נמוכים עם מעט ענפים ועלים. העזים אוכלות את ענפיהם הצעירים וצמיחתם חדשה וגוזמות אותם ללא הרף.

העוזרר הוא שיח נשיר בחורף,  עליו מחולקים לאונות, ענפיו הותיקים הופכים בקצותיהם לקוצים ושורשיו מעמיקים ומסתעפים בקרקע הסלעית. העץ מתחדש מהר, גם לאחר פגיעה קשה בגזעו ויש לו יכולת הישרדות גבוהה בתנאים אקלימיים קשים. הוא גדל יפה גם באזור הספר שבין החבל הים תיכוני והמדבר. אפשר להרכיב על גזעו עצי פרי ממשפחת הוורדניים (כגון תפוחים), בגלל חוסנו ועמידותו נגד מחלות ומזיקים. באביב הוא מוציא פרחים לבנים ריחניים הערוכים בסוככים ובסתיו מבשילים פרותיו הקטנים בצבע צהוב כתום. 

פירותיו טעימים ובריאים והם טובים למאכל על ידי האדם והציפורים. הפרות נראים כמו תפוחים קטנים ובכל פרי יש שניים עד שלושה זרעים. הפרח מורכב מגביע בעל חמש אונות, מחמישה עלי כותרת לבנים, משחלה תחתית ומעמודי עלי מפורדים. אפשר לגדל את עצי העוזרר בגנים ציבוריים, כי אינם זקוקים להשקיה בקיץ, פריחתם יפה באביב ופירותיהם טעימים ובריאים.
צמחים נוספים הם: תלתן, אספסת, סרפד, אשבל, גדילן מצוי, אשחר, ציפורני חתול, בוצין, בבונג, לחך, שיבולת שועל, שיח אברהם, דודאים, חלמית, קורנית ועוד.

 

                                                                

    

 

 

 


Comments