יצורים זעירים בשלולית החורף

יצורים זעירים בשלולית החורף   \   אהוד קלפון

מסביבנו עולם שלם , בלתי נראה לעין . אנו חיים בתחושה שכל מה שרואות עינינו הוא כל עולמנו ומה שמעבר לזה, לא נוגע לנו. ישנם יצורים זעירים מיקרוסקופיים השוכנים במעונינו, בגופנו, באוויר, במים ובאדמה. הם אינם גלויים לעין, אולם מתבלטת נוכחותם בגוף בשעת מחלה, במזון מקולקל, במים מזוהמים, בצמחים נגועים ונבולים וגם בשלוליות גשמי החורף.
לאדם הייתה השערה על קיומם, מזה דורות רבים, אולם הוא מעולם לא ראה אותם, עד שנבנו ולוטשו  העדשות הראשונות ומהן הרכיבו את המיקרוסקופים הראשונים.

היסטוריון רומי, בשם סנקה, שחי לפני אלפיים שנה, כתב : " אותיות כתב היד, גם אם הן זעירות, הן נראות גדולות ובולטות , אם מסתכלים עליהן מבעד לכוס זכוכית מלאה במים". בתקופה ההיא, עדיין לא ידעו ליצר וללטש עדשות זכוכית מגדילות, אולם התרשמו מהפוטנציאל הטמון בהגדלת עצמים זעירים. מאז אותה התפעלות של ההיסטוריון הרומי ועד לפני כמאתיים שנה, לא השכילו המלומדים להמשיך לחקור ולחפש בכיוון זה. מי שהיה קצר רואי, חי כך כל חייו, מבלי לראות ברור, ממרחק קצר ממנו. 

הרופאים במאות השנים הללו, התייחסו אל בעיית קוצר הראיה, כעל מום שלא ניתן היה לרפאו ולכן לא היה חשוב לחוקרו. במאה השלוש עשרה, חי חוקר בפירנצה, שהרכיב לעדשה מסגרת ממתכת והשתמש בה כדי לשפר את קוצר ראייתו. שמו היה סלבינו והוא נחשב לממציא העדשה למשקפי הראיה. אולם חלפו עוד שלוש מאות שנה, עד שחוקרים אחרים גילו את ערכה של ההמצאה בתיקון ליקויי ראיה ובהגדלת עצמים זעירים.

בשנת 1610 , המציא גלילאו האיטלקי את הטלסקופ  וריצ'רד הוק האנגלי, המציא את המיקרוסקופ הפשוט הראשון עם עדשה אחת בשנת  1665 . רק מאתיים שנה לאחר מכן  (1830), בנו את המיקרוסקופ המורכב משתי עדשות ופתרו את בעיית חוסר הבהירות של העצם המוגדל. מאז, הלכה והשתכללה תעשיית העדשות בעולם, לצורכי בניית טלסקופים, מיקרוסקופים, משקפי ראיה ועוד.

בעקבות פיתוח המיקרוסקופ, קמו חוקרים שגילו את החיידקים ויצורים זעירים אחרים שגרמו למחלות בבני אדם בבעלי חיים ובצמחים. יש מיקרוסקופים משוכללים כגון מיקרוסקופ האור ומיקרוסקופ אלקטרוני שאפשר לראות בעזרתם הרבה יותר מכל זמן אחר בעבר.
אפשר לצאת לשדה לאסוף מי שלולית או מים עומדים בצנצנת ולהיעזר במיקרוסקופ כדי להסתכל ביצורים הזעירים שבה ( חד תאיים ורב תאיים). מיקרואורגניזמים חד תאיים (ניידים ונייחים) הם: סנדלית ( פרמיסיום ) , עינן ירוק ( אוגלינה ), פעמונית  (וורטיצלה ) , שופרית ( סטנטור ) ואמבה.  רב תאיים :  כדורון ( וולווקס ) , הידרה .
סרטנים זעירים : דפניה, ציקלופס ואצות למיניהן. מבין האורגניזמים שנעים במים, מבחינים בשלוש צורות:  1. אלה שנעים בעזרת ריסים זעירים, כגון סנדליות (הנקראות ריסוניות ). 2. אלה שנעים בעזרת שוטון יחיד, כגון עינן ירוק ( שוטוניות ). 3. אלה שנעים על ידי התארכות רגל מדומה בכיוון התנועה , כגון אמבה (קבוצת אמביות).
מבין  הנייחים, אפשר לראות את הפעמונית (וורטיצלה), הנאחזת ברגלה בקרקעית. הרגל מכווצת כסליל דרוך, המוכן לפעולה. כאשר מתקרב אליה יצור זעיר אחר, נמתחת רגלה הקפיצית, במהירות ובאופן פתאומי הוא נלכד לתוך הפעמון. גם השופרית (סטנטור) היא נייחת , אולם היא אינה קפיצית, אלה לוכדת את טרפה בעזרת ריסי הפעמון ומעכלת אותו.
מבין היצורים הרב תאיים הזעירים, אפשר להבחין בכדורון (וולווקס)  המורכב מהרבה שוטוניות ומתגלגל במים. נוכל לתאר לעצמנו  שבעבר הרחוק, שוטוניות רבות התחברו לקבוצה כשהן דבוקות בראשן ובגופן ויוצרות כדור מושלם. רק השוטונים שבקצה גופן האחורי, נעים בצורה חופשית במים.
יצור רב תאי אחר, קצת יותר מפותח ( השייך לנבוביים), ימצא דבוק לדפנות הצנצנת, שבה מחזיקים את מי השלולית. זוהי ההידרה (על שם דמות מיתולוגית יוונית שבראשה נחשים). בניגוד ליצורים הקודמים, ההידרה יכולה לנוע וגם להיות צמודה ומעוגנת למקום אחד, ותנועתה קצת מוזרה.
היא אינה שוחה ממקום למקום, אלה נעה במעגל. כשראשה נוגע בדופן מתרוממת רגלה. כשהרגל נוחתת ונאחזת בדופן , ראשה וזרועותיה מתכופפים בקשת, עד להשלמת המעגל. ההידרה נעה מידי פעם ומשנה את מקומה, כדי להגדיל את הסיכויים לתפוס חד תאיים ורב תאיים, המתקרבים אל זרועות הצייד הצורבות שלה.
אפשר לראות את הסרטנים (שגודלם 1 מ"מ ), גם בעין רגילה. הם ניזונים מיתר היצורים החיים במי השלולית. אחד הסרטנים נקרא "דפניה" , גופו בולט בצבעו האדמדם ובתנועותיו הקופצניות ומכוסה בשתי קשוות מגן. הנקבות בולטות בגודלן ובכמות הביצים שהן נושאות בגופן והזכרים מופיעים רק בסוף האביב לפני התייבשות השלולית.

גם הצדפונית היא סרטן שגודלו מילימטר אחד בלבד, אולם גופו מכוסה בשתי קשוות קשיחות כמו אצל הצדפים ( מכאן השם צדפונית ). לקבוצה זו, מצטרף סרטן זעיר אחר בשם "ציקלופס", הבולט בעין היחידה שיש לו (נקרא על שם הקיקלופ הענק מהמיתולוגיה היוונית בעל עין אחת במצח ). האצות המרחפות במים, מורכבות מתאים יחידים, או מחוטים עם הרבה תאים.

מבין כל המיקרואורגניזמים שרואים במיקרוסקופ, מיד מבחינים שהאצות חסרות יכולת תנועה באופן עצמאי כמו לכל הצמחים בעולם. אולם יתרונן הגדול נובע  מיכולתן ליצר סוכרים לקיומן בתהליך הפוטוסינתזה ואינן תלויות באורגניזמים אחרים.

אפשר לחלק את היצורים שרואים במי השלולית לקבוצה של יצרנים, שהם צמחים ירוקים המייצרים מזון אורגני לעצמם ולאחרים). צרכנים הרביבורים (אוכלי צמחים).טורפים (קרניבורים), הם אורגניזמים הניזונים מיצורים חיים, כגון סרטנים זעירים בשלולית הטורפים סנדליות ).
בתוך הצנצנת עם מי השלולית, מתקיימות למעשה מספר שרשרות מזון המתקיימות בכל סביבת חיים, שבה יש אורגניזמים זעירים שהיו רדומים בקרקע היבשה בחודשי הקיץ, מתעוררים לחיים עם רדת הגשמים החזקים של החורף. למעשה ברוב זמן חייהם של היצורים הזעירים, הם נמצאים במצב של תרדמה באדמה היבשה.

עבור הקרפדות מהווה שלולית החורף מקום לרבייה, להטלת ביצים בשרוכים ארוכים, לבקיעת הראשנים מהביצים והתפתחותם עד לשלב הבוגר בסוף האביב, אז מתייבשת שלולית החורף. הקרפדה הבוגרת אינה זקוקה יותר לשלולית והיא עוברת לחיות בתנאים יבשתיים במקומות לחים, עד למועד הרבייה בחורף.  

לעומת הדו חיים (וחרקי מים)  שיכולים לעבור למקומות אחרים ביבשה, האורגניזמים הזעירים, שכל חייהם מתנהלים בשלולית, פעילים רק בעונת החורף.
לקראת האביב, כאשר השלולית הולכת ומתייבשת, הם מטילים ביצים עטופות ומוגנות היטב, המסוגלות להתקיים במצב של תרדמה לאורך כל חודשי הקיץ היבשים. אורגניזמים אחרים, גופם מתעטף היטב והם שוקעים בקרקעית הבוצית של השלולית. הקרקעית מתייבשת והם עוברים לתרדמת קיץ ארוכה, עד שגשמי החורף מעירים אותם.

                                                                

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                           

        

 


Comments