פגעי טבע‏ > ‏

ארבה משחית יבולים

ארבה משחית יבולים  \  אהוד קלפון

 

לפני תשע שנים הגיעו להקות ארבה לאילת, לעין גדי, ולנגב המערבי. הם אכלו, ולנו על שיחי הבר, בלי לגרום לנזקים של ממש, והתפזרו די מהר בגלל מזג האוויר שהשתנה, ולא שבו עד השנה. החגבים חיים בדרך כלל כפרטים בודדים במרכז אפריקה ומטילים מעט ביצים בתנאי מדבר רגילים. אך בחורפים גשומים עם טמפרטורות גבוהות, גדלה צמחייה במדבריות סודן, המאפשרת לאוכלוסיות החגבים לגדול ולהטיל הרבה יותר ביצים.
לאחר הבקיעה, החגבים הצעירים מתחברים ללהקות, כשהם עדיין חסרי כנפיים ומנתרים על האדמה. כאשר מתחילה הלהקה לעוף ולנדוד עם הרוח, מכנים את החגבים "ארבה מדברי נודד" - Schistocerca gregaria .  על פי המומחים, הדרך היעילה ביותר להילחם בהם, היא בשלב התקבצותם על הקרקע במדבריות סודן ודרום מצריים, אך קשה יותר להכניעם כאשר הם עפים באוויר. "ויעל ארבה על כל ארץ מצרים..." - ספר שמות פרק י, פסוק 14 . "אמר ויבוא ארבה ואין מספר" - תהילים פרק ק"ה, פסוק ל"ד.

השבוע, בשלושה במרץ 2013 הייתה פלישה של להקות ארבה ענקיות למצריים, שחלקן הגיעו לסיני ולים סוף. פרטים מעטים הגיעו לניצנה ולרמת הנגב, אך ישראל נערכה בעוד מועד לקראתם. בעבר היו שנות רעב מחזוריות בארץ ישראל בגלל פלישות ארבה (בנוסף לשנות בצורת), שלהקותיהם הענקיות אכלו את היבולים בשדות ובמטעים. ארבה יחיד, אוכל בכל יום מזון השווה למשקל גופו, ולהקה גדולה עלולה לכסות שטח של מאות קילומטרים רבועים, ולא להשאיר דבר בדרכה.      

מחקר שנעשה על תקשורת הארבה בלהקה, על ידי מכון  Max Planck בגרמניה בשיתוף עם חוקרים אמריקאים, התפרסם ב 2011 . 7. 15  בכתב העת המדעי    New Journal of Physics וגם ב Science Daily . החוקרים טוענים שאין מנהיג המוביל את כיוון הנדידה של להקת הארבה, וחוש הראייה של כל פרט מוגבל למרחק קצר. מכאן שהקשר בלהקה זורם בין פרטים שכנים שעפים במרחק קטן אחד מהשני.
הפרטים בלהקה מגיבים לשינויי מזג אוויר, ומגיבים לתופעות מזדמנות באותה צורה. כולם מושפעים מהשכנים הקרובים, ומגיבים באותה דרך והתנהגות, לכל שינוי סביבתי. יש חוקרים הטוענים שחיכוך החגבים הצעירים אחד בשני בהיותם צפופים על האדמה, מהווה גורם חשוב לתחילת נדידתם. בין החרקים, יש בעלי גלגול מלא כגון, פרפרים,רפרפים, יתושים וזבובים, וחרקים בעלי גלגול חסר כגון חגבים, מיני ארבה, חרגולים, גמלי שלמה, פרעושים ועוד. במחזור חיים של גלגול מלא יש ביצה, זחל (או רימה), גולם ובוגר, ובגלגול החסר יש ביצה שממנה בוקע חרק זעיר (בשם נימפה), חסר כנפיים. במהלך גדילתו, הוא מגדל כנפיים ומתפתח לבוגר. הביצים בוקעות כעבור שבועיים עד ארבעה שבועות, ומהן יוצאים חגבים צעירים ללא כנפיים, האוכלים וגדלים במשך כחודש ימים, עד הפיכתם לבוגרים שעפים ומתרבים.  
לחגבים יש שלד חיצוני קשה מצופה קוטיקולה, עשויה כיטין, עם ציפוי שעווה. כיסוי זה מגן על גופם, תומך באברים הפנימיים ומאפשר להם לצוף על המים. אך הכיסוי הנוקשה אינו מאפשר את גדילת הגוף, לכן הוא נושר מספר פעמים (התנשלות) עד שהחגב מגיע לבגרות וגופו מפסיק לגדול. בראשו יש שני מחושים שבהם רקמות חוש הריח והמישוש, זוג עיניים מורכבות, וגפי פה לחיתוך ולעיסה.
מהחזה יוצאות כנפיים קדמיות צרות וקשיחות, וכנפיים אחוריות קרומיות וגדולות, וגם שש רגליים, שארבע מהן קטנות, ושתיים אחוריות ארוכות. הנשימה נעשית דרך פתחים זעירים הנמצאים בצידי הבטן, המובילים את האוויר לצינורות מסועפים בתוך הגוף. בבטן הרכה והארוכה, מרוכזים אברי העיכול, ההפרשה והרבייה.

 

Comments