שותפות בין צמחים ירוקים ופטריות

שותפות בין צמחים ירוקים ופטריות  \  אהוד קלפון

תהליך האבולוציה של הפטריות, תלוי בתהליך האבולוציה של הצמחים הירוקים המבצעים פוטוסינתזה. רוב הפטריות הן ספרופיטיות הניזונות מחומר אורגני ומרקב של צמחים ובעלי חיים, ומיעוטן הן פרזיטיות הלוקחות את חומרי המזון, מתאים של צמחים חיים. הפטריות מעדיפות לחיות במקומות לחים ואפלים ואינן זקוקות לאור כי אין להן פוטוסינתזה. הן יכולות להתפתח על צמחים ובעלי חיים ובתוכם, ולגרום נזקים כבדים לצמחים בחקלאות, לבעלי חיים ולאדם. 

הפטריות מביאות גם תועלת כגון, פרוק חומרים אורגניים בטבע למולקולות פשוטות. השמרים עוזרים בהתפחת הלחם, פטריות העובש מייצרות פניצילין, פטריות רבות משמשות בתעשיית הגבינות, הבירה ועוד. קיימת סימביוזה בין האורנייה לבין שורשי האורן. חוטי התפטיר של הפטרייה הפרושים בקרקע סופגים מים עם מינרלים ומעבירים אותם לשורשי האורן וחוטי התפטיר לוקחים מהאורן חומרי הטמעה אורגניים כגון סוכרים לצורכי תזונה של כל חלקי הפטרייה.

לפטריות יש  שלוש אפשרויות להשיג מזון . 1. צורה ספרופיטית היא קבלת מזון מחומר אורגני (רקב) של צמחים ובעלי חיים שמתו. 2. צורה פרזיטית היא השגת מזון אורגני, מינרלים וויטמינים מצמחים ירוקים חיים. 3. צורת סימביוזה מאפשרת חיי שותפות, בין פטרייה לצמח ירוק כך שכל אחד נותן ומקבל. אף על פי שרק מיעוטן של הפטריות הן פרזיטיות, הצמחים הירוקים "למדו" במהלך האבולוציה להתגונן מחדירתן לתוך תאיהם. הדופן העבה של התא הצמחי מגנה עליו מפני חדירת פטריות, חיידקים וגם וירוסים. ההגנה השנייה של התא היא ביצירת חומרים משמידי פטריות ובקטריות. חומרי הגנה אלה אינם מיוצרים בתנאים ובתהליכים רגילים, אלא רק כאשר נוצרת אינפקציה בצמח על ידי פרזיטים. ההתקפה על הצמחים היא מאוד ממוקדת, כך שסוג פטרייה מסוים יתקוף רק סוג צמחים מסוים ולא אחרים, אפילו שהם גדלים לידו.

הפטריות הטפילות (פרזיטיות) גורמות לנזקים עצומים לגידולים חקלאיים אחידים (מונוקולטורה), כגון שדה חיטה העלול להיות מותקף כולו על ידי פטריית הפחמון. בשנות 1845 – 1847 תקפה פטריית הכימשון את גידולי תפוחי האדמה ברחבי אירלנד והיה רעב כבד שהביא למותם של מיליונים ולהגירתם של מיליוני אירים לארה"ב. אם מגדלים גידולים חקלאיים מגוונים באותו השדה, הנזק ממחלות וממזיקים יהיה מועט ביחס לגידול אחד באותו השדה. למשל פטרייה התוקפת צמחים ממשפחת הקטניות לא תתקוף בדרך כלל צמחים ממשפחת המצליבים או הדלועיים.

קיימות לפחות שלוש דרכים להשגת מזון על ידי פטריות פרזיטיות: 1. הפטריות מייצרות אנזימים כדי לפרק את דופן התא והקוטיקולה. 2. הפטריות מייצרות חומרי רעל (טוקסינים) המפריעים למנגנוני התא לפעול, או מפסיקים את פעולתם. 3. הפטריות מייצרות הורמונים המשבשים את הפעילות ההורמונאלית של התא. למשל פטרייה בשם גיברלה מייצרת הורמונים בשם גיברלינים המשפיעים על גידול צמח פונדקאי.                                                           

מבחינים בין שני טיפוסי פטריות פרזיטיות: 1. פרזיטית נקרוטרופית, כלומר פטרייה פרזיטית התוקפת צמח והורגת אותו, אולם הפטרייה מסוגלת להמשיך להתקיים על החומר האורגני של הצמח המת. 2. פרזיטית ביוטרופית, כלומר הפטרייה הפרזיטית והצמח הפונדקאי חיים שנים רבות ביחד.

היא לוקחת את מזונותיה מהצמח הפונדקאי הירוק, אולם היא לא מביאה למותו. הפטריות הטפיליות נמצאות בכל המחלקות של ממלכת הפטריות.

העבשים גורמים נזקים וגם תועלת. יש פיטופטורה הגדלים על גידולים ממשפחת הסולניים וגורמים למחלת הכימשון בתפוחי אדמה. פטריות ממחלקת האסקומיציטס גורמות לסלסול בעלי הצמחים ממשפחת הפרפרניים ואחרות. פטריות ממחלקת בזידיומיציטס מחדירות את חוטי התפטיר (מיצליום) בחללים הבין תאיים של הרקמה הצמחית וגורמות למחלת החלדון בצמח (הנראה כמו חלודה). יש תועלת מהעובש הנקרא פניציליום שממנו הפיקו לראשונה תרופת פניצילין.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                               

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                           

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Comments