הטעיה בחי ובצומח

הטעיה בחי ובצומח  \  אהוד קלפון

יצורים מעולם החי והצומח, שרדו במהלך האבולוציה, כתוצאה מהסתגלות לתנאי סביבה משתנים, ודרכי הטעיה למיניהם. הצמחים הסתגלו לגדול ולהתפתח במגוון אזורים גיאוגרפיים ואקלימים שונים, שאפשרו להם לשרוד ולהמשיך להתקיים עד היום.

בעולם הצמחים אין הסוואה, כי פרחיהם הצבעוניים צריכים לבלוט כדי למשוך חרקים, והסוואתם רק תמנע את התרבותם. הצמחים זקוקים לעזרת חרקים (או הרוח) להעברת אבקת פרחיהם, לפרחים אחרים מאותו המין, כדי שתתבצע הפריה וייווצרו פירות וזרעים.

חלק מהפרחים נותנים תמורה לחרקים על שירותם, בצורת צוף עשיר בסוכרים ואבקה עשירה בחלבונים, אך חלקם מאבקים ללא תמורה. הסחלבים למשל מונים 35 מינים, ורק שניים מהם נותנים צוף כגמול לחרקים מאביקים. כל היתר מושכים את החרקים בדרכים שונות, מבלי לתת תמורה, והחרקים ממשיכים לבקרם בגלל הטעייתם.  

ל"סחלב המצויר" אין צוף, והוא מתחזה לזמזומית מצויה, העשירה בצוף פרחים. הסחלב מצליח למשוך חרקים המאביקים את פרחיו מזה אלפי שנים ללא תמורה. סחלב החורש נראה בצבעיו כמו הלוטם המרוני העשיר באבקת פרחים, ובכך הוא מטעה את החרקים המבקרים בפרחיו, וממשיכים להאביק אותם.   

פרחי הדבורנית מחקים נקבת חרק, לצורכי הפריית פרחיה. היא מושכת חרקים זכרים הנוחתים על הפרחים, ועפים להם כשהם נושאים גרגירי אבקה על גופם ונוחתים על פרחי דבורנית אחרת. פרחי הלוף המנומר, מחקים ריח זבל וריקבון. פרחיהם מפיצים ריח עז, ובזה הם מושכים אליהם זבובים, המעבירים את אבקתם לפרחי לוף אחרים.

הצמח הנקרא "כדנית", מושך חרקים על ידי הצבע האדום שבשפת הכד. החרקים הנוחתים עליו נדבקים מיד בנוזל הדביק ונופלים לתוך הכד, שם הם מתעכלים ומשמשים לו מזון עשיר בחלבונים. צמח בשם "מלכודת ונוס" סוגר בזיזים ארוכים צהובים על חרק המבקר בו, טורף אותו ומעכל את רקמותיו.

אצל בעלי חיים, מבחינים בצבעי הסוואה או בשינוי צורה, המתאימים לסביבה. למשל צבעי הסוואה של זיקית מתמזגים עם סביבתה, פרפרים ירוקים נבלעים בין צמחים ירוקים, ועוד.
יש חרקים ועכבישים שצבעיהם זהים לצבעי הפרחים והם מוסווים היטב ומוסתרים מעיני הטורפים. הסוואה בבעלי חיים, משמעותה לא להתבלט בסביבת המחייה שלהם, אלא להיטמע בתוכה. זוהי תוצאה של תהליך "ברירה טבעית" באבולוציה של בעלי החיים. ככל שבעלי החיים הסתגלו והתאימו את עצמם לסביבה משתנה, כך גדלים סיכוייהם להתרבות ולשרוד. ההסוואה בבעלי חיים, פועלת אצל הטורף, כדי שיצליח להתקרב לטרף ולתפוס אותו, וגם אצל הנטרף שיצליח להתחמק מהטורף.

קיימות צורות ההסוואה שונות אצל בעלי חיים. למשל, היונקים שיש להם פרווה, מוסווים בצורה שונה, מזו של זוחלים בעלי קשקשים. דג שחי בלהקה, מוסווה בצורה שונה מדג בודד. ההסוואה מותאמת למרכיבי הסביבה הביוטית והאביוטית ותלויה גם בהתנהגות הטורפים שחיים בסביבה. על מנת שההסוואה תהיה יעילה, היא צריכה להתאים את עצמה לסביבה ולהשתנות עימה.

יש חרקים שמבנה גופם דומה לעלה או לענף מסועף של עץ וקשה להבחין ביניהם. החרק הנקרא "מקלון" נראה כמו ענף דק של עץ, ואינו בולט בין הענפים, ושממית העצים דומה לקליפת הגזע ואינה נראית. לפרפרים שונים יש עיגולים על הכנפיים הנראים כמו עיניים מאיימות, המבריחות טורפים.

יש בעלי חיים מוסווים היטב בסיבתם, כגון נמרים עם כתמי עור, הדומים לכתמי צל ביער, וטיגריסים עם פסי עור, שחיים בסבך קני הבמבוק, הנותנים צללים ישרים. צבע האריות מתמזג עם צבע הסוונה, וכך הם יכולים להתקרב אל טרפם. יש בעלי חיים לא מזיקים המפחידים את הטורפים. למשל העיגולים שעל כנפי הפרפרים, דומים לעיניים, המפחידות ומרחיקות טורפים. זעמן המטבעות (מטבעון) מחקה בצבעיו את הצפע הארץ ישראלי הארסי, ובעלי חיים נזהרים מפניו.

יש בעלי חיים המתנהגים בדרכים מיוחדות על מנת לשרוד. אופוסום עושה את עצמו מת כשמתקרבים אליו, ומושית השבע מתהפכת על הגב. ציפורים המטילות ביצים על האדמה (ללא קן), מרחיקות את הטורפים המתקרבים לגוזלים, על ידי "משחק צליעה" של עוף פצוע. הטורף רץ לעבר הציפור "הפצועה" כביכול, היא עפה לה ומרחיקה את הסכנה מגוזליה.  

באוקיינוס השקט ליד אינדונזיה, חי תמנון ענק על הקרקעית, הנראה כמו אצת ים. הוא מניף כלפי מעלה, שש זרועות המתנועעות בזרמים כמו אצת ים, ונע בעזרת שתי הזרועות הנותרות על הקרקעית. גם בתנועתו האיטית הוא לא נראה כטורף, אלא כאצה תמימה, וכך הוא מצליח ללכוד יצורים המתקרבים אליו.

יש צבעי אזהרה אצל בעלי חיים מסוימים, המצהירים שהם רעילים ומסוכנים (למרות שאינם כאלה), ובכך הם מצליחים להבריח את הטורפים. ביניהם יש  סלמנדרות, צפרדעים, קרפדות, פשפשים, חיפושיות, פרפרים, רפרפים, חלזונות ים, דגים, זוחלים ועוד. רוב בעלי החיים הארסיים, מצוידים בצבעי אזהרה כגון אדום, כתום, צהוב ושחור, ולא מתקרבים אליהם.

החקיינות (מימיקרי), היא התחזות של בעל חיים אחד לאחר, על ידי זה שהוא רוכש את המאפיינים שלו, למטרות הטעייה ושרידות. זה קורה כאשר אורגניזם לא מסוכן מחקה בעל חיים ארסי כדי להפחיד את אויביו.

בים סוף חי דג קטן בשם הנקאי הנכנס לתוך הלוע של דגים גדולים וניזון משאריות המזון שבפיהם וכך הוא מביא להם תועלת על ידי ניקוי פיהם ושיניהם והוא מוצא מזון רב לעצמו במקום בטוח. אולם לנקאי יש דג חקיין הדומה לו מאוד, וגם הוא נכנס בבטחה ללוע של דגים גדולים, אולם הוא ניזון מהרקמות הרכות שבפיהם ואינו עוסק בניקיון.

הדמיון שהתפתח במהלך האבולוציה בין אורגניזמים חקיינים לבין בעלי חיים אחרים, מאפשר להם לשרוד ולהמשיך להתקיים. החקיינות היא רכישה של מאפיינים של יצור אחר, שהם בעיקרם ויזואליים, אך גם של קול ושל ריח. יש בעלי חיים המפסיקים לנוע ומתחזים למתים בשעת סכנה (אופוסום), ובכך הם ניצלים מטורפים, הניזונים מיצורים חיים ולא מפגרים. 

תופעת ההסוואה והחיקוי התפתחה במהלך האבולוציה כתוצאה מיחסי גומלין מורכבים בין טורף לנטרף. אורגניזמים הבולטים בסביבתם נטרפים בקלות גדולה יותר מאלו המוסווים היטב, ולכן מינים רבים של בעלי חיים נכחדו משום שלא היו להם סיכויים להביא צאצאים שיגיעו לבגרות וישרדו.

הם נעלמו בהדרגה, בתחרות תמידית על מקורות מזון, על התאמה לסביבה משתנה, ושמירה על אוכלוסייה מאוזנת. אלו ש"רכשו" את התכונה הגנטית להסוואה טובה, הצליחו להעמיד צאצאים שנטרפו פחות, ושרדו יותר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                           

       

 

 


Comments