הנמלה הגוזרת

הנמלה הגוזרת  \  אהוד קלפון

 

הנמלה הגוזרת עלים, נקראת בשמה המדעי  Acromyrmex lobicornis , ובשמה האנגלי, Leaf Cutting Ant  . נמלה זו היא אחת הגדולות ביותר המאכלסות את יערות הגשם הטרופיים במרכז אמריקה. הנמלה מסוגלת לשאת חתיכת עלה כבדה פי 20 ממשקל גופה למרחק עד לקן. בהקבלה אפשר לומר שזה דומה לאדם הנושא על ראשו משקל של טון אחד. הנמלים נעות בשיירות עם עלים מונפים באוויר ומוצאות את דרכן בעזרת ריח הפרומונים שלאורך שביל תנועתן. החוקרים טוענים, שבעזרת גרם אחד של הורמון הפרומון, הן מסוגלות ליצור שביל ריח מסביב לכדור הארץ. נמלים אלו, אינן אוכלות את העלים שהן מביאות לקן, אלא משתמשות בהם ליצירת חומר רקב – קומפוסט, כדי לגדל סוג של פטרייה שהיא מזונן. פטרייה זו אינה יכולה להתקיים ולשרוד מחוץ לקן, שבו היא מוצאת מיקרו-אקלים מתאים ומקורות המזון לגידולה.

הקן נמצא בעומק של חמישה מטרים מתחת לאדמה, רוחבו כ 15  מטרים, ובו מתקיימת אוכלוסייה של כשלושה עד שמונה מיליון נמלים. לנמלה הגוזרת יש חלקי פה נוקשים ולסתות חזקות המאפשרים לה לגזור עלים קשים במהירות רבה. למשל, במקרה מסוים, נצפו נמלים שהצליחו להוריד את כל עליו של עץ הדר, בתוך 24 שעות. נמלים אלו גורמות נזקים גדולים לגידולי שדה ולהשמדת יבולים של חקלאים. שני חרקים נוספים המגדלים גידולים חקלאיים, הם טרמיטים וחיפושית אמברוסיה. הטרמיטים אינם נמלים, הם שייכים למערכת פרוקי הרגליים ולמחלקת החרקים, כמו הנמלים, אך כאן הם נפרדים. הנמלים ביחד עם דבורים וצרעות שייכות לסדרת הדבוראיים, בזמן שהטרמיטים שייכים לסדרת הטרמיטאים שהם קרובים של התיקנים.

הנמלה הגוזרת מביאה את העלה לקן, ושם הוא נחתך לחתיכות קטנות כדי ליצור מצע רקבובית לגידול גן של פטריות. כדי למנוע מתקפת חיידקים, עובש וריקבון בגן הגידולים, מפרישה הנמלה חומר אנטיביוטי בשם אקטינובקטריה (Actinobacteria ) המגן על הפטריות. למעשה, רוב האנטיביוטיקה הנמצאת היום בשימוש בני אדם, מיוצרת בעזרת אקטינובקטריה.  על פי החוקרים, ביערות האמזונס, כמות הביומסה של נמלים אלו, היא פי 4 מהביומסה של כל יתר בעלי החיים המתקיימים שם. הבעיה הגדולה, הקיימת באופן קבוע, ביערות הגשם הטרופיים, היא שקרקעותיהם עניות בחנקן, כי הוא נשטף לעומק בגשמים הרבים, ואינו זמין לצמחים. ביערות אלה, גדלים רוב הצמחים הטורפים, הלוכדים ומעכלים חרקים שגופם עשיר בחנקן, ומנצלים אותו לצורכיהם.
מאמר שפורסם ב 20 בנובמבר 2009 בכתב העת המדעי Science מציין, שקיימת סימביוזה בין הנמלה הגוזרת, לבין חיידקים אוגרי חנקן מהאוויר. כידוע האוויר של כדור הארץ מורכב מ 78% חנקן, 21% חמצן, 0.03% פחמן דו חמצני, והיתר גזים נוספים. למשל, חקלאים משתמשים ב"זבל ירוק" להשבחת הקרקעות בחנקן. לצורך זה, מגדלים קטניות, כי בשורשיהם יש פקעיות נושאות חיידקי ריזוביום הקולטים חנקן מהאוויר. אם חורשים את הצמחי הקטניות לתוך הקרקע, היא מועשרת בחנקן לטובת הגידול הבא.
באזורי גשם טרופיים, הקרקעות עניות בחנקן, לכן הסימביוזה של הנמלה הגוזרת עם חיידקים אוגרי חנקן, מאפשרת להן לגדל פטריות ולקבל יבולים, המאפשרים להם להתקיים. חוקרים מאוניברסיטת וויסקונסין, גילו את הקשר הסימביוטי הזה, שמאפשר לחיידקים לגדול בקרקע מזון (קומפוסט), שמכינות הנמלים מעלים גזורים, ומאידך, זה מאפשר גידול פטריות בעזרת חנקן, הנקלט על ידי החיידקים מהאוויר.
חיידקים אלה גם מעשירים את האקוסיסטמה הענייה בחנקן, באזורי הגשם הטרופיים. בזמן שנמלים אלו מקבלות את מלוא החנקן הנדרש לקיומן, חרקים רבים אחרים ביערות הגשם, הניזונים מעלים, אינם זוכים לקבל את מלוא החנקן שהגוף זקוק לו לקיומם. החוקרים מצאו, שסימביוזה זו קיימת כבר חמישים מיליון שנים באזורים אלה, לתועלת הנמלה הגוזרת ולשרידותה. הם מציינים שבלי חנקן בכמות מספקת, אין שום אפשרות לבנות אוכלוסייה של מיליוני נמלים בקן אחד.
חוקרים מארה"ב הצליחו לפענח את הגנום של נמלה גוזרת, ממין אחר, בשם Atta cephalotes  , ובתאריך 10.2.2011 הם פרסמו את מחקרם בכתב העת המדעי Public Library of Science Genetics . בגנום של הנמלה הגוזרת ממין זה, חסרים גנים אחדים הקשורים בתזונה, בגלל תלותה המוחלטת בפטרייה, בהשוואה לנמלים רגילות שיש להן גנים אלה. מכאן הם הסיקו, שגנים שלא היו נחוצים, אבדו במהלך האבולוציה.
ביער הטרופי, חיים 45 מינים של הנמלה הגוזרת, הצורכים ביחד  17% מכלל עלי העצים, שזה יותר מכל יצור צמחוני (הרביבורי) אחר. אוכלוסיה אחת של נמלה גוזרת יכולה להשתרע על נפח שטח של 600 מ"ק מתחת לאדמה. זו הנמלה המצליחה ביותר, מבין החרקים, לגדל כמויות גדולות של פטריות מתחת לפני הקרקע, ולפרנס אוכלוסיות של מיליוני נמלים, תוך קיום יחסי גומלין הדדיים. הנמלה זקוקה לאספקת עלים תמידית, כדי ליצור תנאי גידול טובים עבור הפטרייה, להזנת אוכלוסייתה.    

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                            

 

 

Comments