חיקויי הישרדות בצמחים

חיקויי הישרדות בצמחים  \  אהוד קלפון

 

בתהליכי קיום והישרדות של צמחים וחרקים, התפתחו ביניהם יחסי תועלת הדדיים. הצמחים זקוקים למאביקי פרחיהם, והחרקים זקוקים לצוף ואבקת פרחים. רוב הצמחים מספקים צוף כגמול על האבקתם, אך יש כאלה שאינם עושים צוף, ומושכים חרקים בעורמה בלי תמורה. הם מתחזים בצורתם החיצונית לצמחי צוף, ומושכים חרקים המבקרים אותם שוב ושוב, כי אינם מבחינים ביניהם. הצמחים המייצרים צוף, משקיעים אנרגיה רבה גם בהפקת ריחות וצבעים עזים, המאותתים מרחוק לחרקים, ומכוונים את דרכם לשבילי צוף בפרחים. תופעת החיקוי, היא תוצאה של תהליך אבולוציוני ארוך, שהביא לשינויי תפקוד באברי הצמח השונים, ולא תחפושת מקרית.    

בצמחי סחלבים למשל, יש רק שני מינים הנותנים צוף, כגון סחלב קדוש וסחלב ריחני, והיתר לא טורחים לייצרו. אלה מתחזים לנותני צוף, ומושכים חרקים בדרכים שונות ללא תמורה. הסחלב המצויר חסר הצוף, מתחזה לזמזומית העשירה בצוף, ומצליח למשוך חרקים מאביקים, מזה אלפי שנים. סחלב החורש מחקה בצבעיו את הלוטם המרווני, העשיר באבקת פרחים, ובכך הוא מטעה את החרקים המבקרים בפרחיו, מבלי לקבל דבר.  

קיימת גם רמייה הקשורה ברבייה, כמו בפרחי דבורנית חסרי הצוף, המחקים בציוריהם נקבות דבורים וחרקים. הזכרים נוחתים על עלי הכותרת המצוירים,  גופם מתכסה בגרגרי אבקה, והם עפים לדבורנית אחרת ומאביקים אותה בלי תמורה. פרחי הלוף המנומר, מחקים ריח זבל וריקבון שהם מפיצים, ובזה הם מושכים אליהם זבובים, המעבירים את אבקתם לפרחי לוף אחרים.
בצמחי ירוקת החמור, הפרחים הזכריים עשירים בצוף ואבקה, ובפרחים הנקביים הם חסרים. על מנת שתהיה האבקה והפריה בפרחים הנקביים, הם מחקים בצורתם את פרחי הזכר הנותנים תמורה. בגזר קפח יש תפרחת סוכך, שבמרכזה בולט כתם כהה הדומה לחרק. חרקים שחולפים באוויר, מבחינים ב"חרק" יושב על התפרחת ומצטרפים אליו, כי יש בודאי מזון לידו. הם נעים על פרחי הגזר בחיפוש אחר מזון, ומאביקים אותם.
עלים של צמח טורף בשם כדנית, הפכו לכד לכידה עם מכסה. הוא מושך בצבעיו ובריחותיו את החרקים, הנכנסים לכד ואינם יכולים לטפס החוצה, כי מחליקים על הדפנות. בתחתית הכד יש נוזל, המכיל אנזימי עיכול, המפרקים את החרקים ומאפשרים את ספיגתם בתאי הצמח. צמח בשם "מלכודת ונוס" סוגר בזיזים ארוכים צהובים על חרק המבקר בו, טורף אותו ומעכל את רקמותיו.
מלכודות הצמחים הטורפים נוצרו מעלים ירוקים הלוכדים ומעכלים וגם מטמיעים. צמחים אלה, התפתחו בעיקר באזורי ביצה ויערות טרופיים גשומים מאוד, שם נשטפו המינראלים והחנקן מהקרקע. עקב כך, הם סיגלו לעצמם דרך ייחודית להשגת חנקן מחלבוני החרקים, ופיתחו מנגנוני לכידה, עיכול וספיגה לתוך התאים.
המטפס התרבותי הנקרא "בוגנוויליה נאה" גדל בגינות נוי בארץ, במגוון צבעים כגון צהוב, כתום, סגול, ורוד ולבן. העלים הצבעוניים הגדולים, עוטפים פרחים קטנים שאינם בולטים לעיני החרקים. העלים הבולטים מרחוק מושכים חרקים, ומתפקדים למעשה כמו עלי כותרת צבעוניים של פרח. החרקים מתקרבים, ומגלים את שפע הצוף שבפרחים הקטנים ומאביקים אותם.
אצל עצבונית החורש, החלק השטוח הנראה כעלה, הוא למעשה גבעול ירוק מטמיע, ועליו נמצאים ניצנים, פרחים ופירות. עלי העצבונית זעירים ולא בולטים, כך שהגבעול מחקה את התפקיד של עלה ירוק. בשיח הנוי הנקרא חלבלוב הדור, יש דור של עלים עליונים אדומים, המושכים חרקים במקום עלי כותרת, כי פרחיו זעירים ולא בולטים. בעץ הנוי קליסטמון, הפרחים חסרי עלי כותרת, ואת הפרסומת הצבעונית עושים אבקנים אדומים ארוכים, הנראים צפופים כמברשת.        

 

 

 

 

Comments