לחץ משתק יצורים

לחץ משתק יצורים  \  אהוד קלפון

 

מאז ומתמיד, ידע האדם שפחדים ולחצים אינם מטיבים עמו, ועם בעלי החיים שהוא מגדל בביתו ובמשקו. לאחרונה, חוקרים קנדים מאוניברסיטת טורונטו, בדקו את האינטראקציה בין טורף לנטרף, ולמדו על תגובת היצורים למצבי לחץ (Stress). החוקרים פרסמו את תוצאות מחקרם בכתב העת - Ecology - בתאריך 2011 . 10. 27 . לניסוי הם גידלו שפירית מהמין - Leucorrhinia intacta - במקווה מים, שבו הופרדו הדגים מהזחלים על ידי מחיצה שקופה, כך שהשפיריות יכלו לראות ולהריח את הדגים. לביקורת הם גידלו זחלי שפיריות באותם תנאים רק ללא נוכחות הדגים.

תוצאת הניסוי מראה, שבקרב זחלי השפיריות שגדלו בנוכחות דגים (ללא מגע ביניהם), התמותה הייתה פי 4 בהשוואה לזחלי השפיריות שגדלו במקווה הביקורת ללא נוכחות דגים.  11% מהזחלים שהגיעו לשלב התגלמותם מתו לפני השלמת ההתגלמות בנוכחות דגים, בהשוואה ל 2%  מהזחלים ללא נוכחות דגים. גם שפיריות שרק בקעו מהגלמים ועדיין לא השלימו את התפתחותן לשפיריות בוגרות, מתו באחוזים גבוהים בנוכחות דגים בהשוואה לאחרים ללא נוכחות דגים. החוקרים הגיעו למסכנה שהלחץ מפני טריפה, היה הגורם לתמותה הגבוהה של הזחלים והבוגרים. הם טוענים שלחץ, פחד ומתח, עלולים להמית גם יצורים אחרים, לא רק שפיריות וזחליהן.  

בארץ מגדלים דגים מהסוג גמבוזיות, הטורפות זחלי חרקים במים, ומפחיתות את אוכלוסיית היתושים. על פי תוצאות המחקר הנוכחי, חלק מזחלי היתושים פשוט מתים מעצם נוכחות הדגים בסביבתם. מכאן שתרומת הדגים היא כפולה, הם נלחמים בזחלי היתושים על ידי טריפה, וגם על ידי יצירת לחץ המביא להפחתת אוכלוסיית היתושים. גם שפיריות הגדלות בארץ במאגרי מים, טורפות זחלי יתושים במים וחרקים במעופם, ומפחיתות את כמותם.     

שפיריות ( Odonata ) שייכות למערכת פרוקי הרגליים, למחלקת החרקים ולמשפחת השפיריים. לפני 500 מיליוני שנה, חיו בעולם שפיריות ענק שגודלן היה 70  ס"מ (על פי המאובנים שנמצאו), והיום הן רק בגודל של  7  ס"מ. כך היה גם עם חרקים אחרים שהתקיימו בכדור הארץ עוד לפני הופעת הזוחלים הגדולים. השפיריות נפוצות כמעט בכל מקום בכדור הארץ ובכל סוגי האקלים. יש להן ראש גדול, עיניים גדולות המורכבות ממאות עיניות, שרואות לכל הכיוונים, כפי שזה קיים אצל החרקים הטורפים. בטנן צרה וארוכה, והן מצוידות בשני זוגות כנפיים שקופות, שהאחוריות רחבות מהקדמיות. בשעת עמידה, הכנפיים נשארות פרושות לצדדים, בניגוד לחגבים שכנפיהם נסגרות וחופות על הגוף.

ממעקבים שנעשו על תנועת השפיריות, התברר שהן מהמהירות מבין החרקים, ונודדות למרחקים ארוכים. אחד ממסלולי הנדידה של השפיריות בסתיו, הוא מהודו למזרח אפריקה ובחזרה באביב מעל לאוקיינוס ההודי, במסלול של אלפי ק"מ בשנה, שנערך על ידי בארבעה דורות. השפיריות מטילות ביצים במזרח אפריקה, המתפתחות לשפיריות הנודדות להודו. התפתחותן תלויה במקווי מים, שם מוטלות הביצים שמהן יוצאים הזחלים הגדלים וניזונים במים, עד להופעת שפיריות בוגרות העוזבות את המים ועפות באוויר.

בארץ נפוצה שפירית הארגמן - Trithemis annulata - במקווי מים וביצות, ונראית פעילה בשעות היום בחודשי האביב והקיץ. גופה מצויד בצבעי אזהרה בולטים, המרחיקים חרקים טורפים. יש בעלי חיים המתחזים למתים כשאין להם אפשרות לברוח מפני טורפים, ובדרך זו הם ניצלים. האדפטציה שלהם היא לשרוד בעת מצוקה, ולא למות בשעת לחץ, מנוכחות אויבים בקרבתם. בעל החיים המפורסם ביותר העושה את עצמו מת בשעת צרה, הוא האופוסום שחי בצפון אמריקה. יש גם נחש בשם Hognose המתהפך על גבו, מפיץ ריח דוחה, ונראה כמת, עד שהטורף מסתלק. ברחבי העולם, יש עוד יצורים הנוהגים כך בקרב החיפושיות, הדו חיים, הזוחלים, העופות והיונקים.  

 

 

 

    

Comments