יצורים בשלולית החורף

יצורים בשלולית החורף  \  אהוד קלפון

שלולית היא מקווה מים זמני, למשך עונת הגשמים , לכן נקראת שלולית חורף. היא מכילה מים לאורך עונת הגשמים ומתייבשת בסוף האביב וראשית הקיץ. מבחינים בין שלולית עפר (בעמקים ובאזורים מישוריים) לבין שלולית סלעית על הרים. סוג הקרקעית של השלולית, משפיע על מידת איבוד המים בחלחול ועל הרכב החומרים המומסים במים.

שלוליות החורף הן נופי מים אופייניים לאזורנו. בעבר היו השלוליות נפוצות באזורי הארץ השונים, אך בעקבות ריבוי האוכלוסייה ופיתוח החקלאות והתעשייה בארץ נפגע בית גידול זה. השלוליות מהוות לעתים מטרד תברואתי (בגלל היתושים) ורבות מהן מרוססות. מספר שלוליות החורף הולך ופוחת עד כדי סכנת הכחדתן מהנוף, על  האוכלוסיות הייחודיות שבהן.

השלולית היא בית גידול זמני בעל שינויים מהירים וחוסר יציבות, המתבטאת בשינויים מהירים וקיצוניים בטמפרטורה ובהרכב של המים. טמפרטורת המים  בלילות החורף, קרים במיוחד והמים עלולים לקפוא עד לקרקעית  ובשעות היום החמות, הטמפרטורה של המים עולה באופן דרסטי. החמצן מגיע אל מי השלולית מן האוויר וגם נוצר במים על ידי אצות זעירות בתהליך הפוטוסינתזה. ריכוז החמצן במים יכול להשתנות בהשפעת האור והטמפרטורה.

הפחמן הדו חמצני, נקלט מן האוויר וגם מתווסף למים בתהליך פירוק החומר האורגני ובנשימת צמחים ובעלי חיים. לכן ריכוזו במים יעלה בשעות הלילה. ריכוז המלחים  במי השלולית מעטים מכיוון שהם ניזונים ממי גשמים (שהם מים מזוקקים), אולם שלולית הנמצאת על קרקע מלוחה (למשל בנגב) מכילה מלחים בכמות גבוהה. בשלוליות שבהן מבקרים עדרי צאן ובקר מצטברים מלחי זרחן וחנקן, שמקורם בגללים.  בשלולית יש סחף של חלקיקי קרקע, לכן עכירות המים גבוהה.

המים העכורים מפחיתים את חדירת האור למים, וכך משפיעים על קצב ההתפתחות של אצות וצמחי מים אחרים. שרשרת המזון בשלולית משתנה בהתאם לסוג הקרקעית. השלולית המצויה על קרקע פורייה, מהווה החומר האורגני הנרקב את המזון הראשוני העיקרי. מקורו בשרידי צמחים מן העונה החולפת וכן בצמחים ירוקים הנובטים לאחר הגשמים הראשונים. בקרקעית סלעית בהרים, יש אצות צמודות לאבנים שבמים, המהוות את הבסיס לשרשרת המזון.
ארעיותה של השלולית מהווה יתרון לגבי יצורים מסוימים, מפני שהיא מונעת מטורפים גדולים, כגון דגים, לחיות בתוכה. השלולית היא בית גידול זמני וכאשר היא נוצרת, מופיעים היצורים תוך זמן קצר.

בזמן זה מתפתחת בשלולית ביו-מסה גדולה של יצורים, בעיקר אצות זעירות ובעלי חיים חסרי חוליות. חלק מהיצורים בלעדיים לבית גידול זה, ואחרים הם יצורים מזדמנים, החיים בדרך כלל במקווי מים קבועים. לבעלי החיים המאכלסים את השלולית יש התאמות מיוחדות להישרדות בעונת היובש ולהשלמת מחזור החיים בעונה הגשומה.

תולעים וסרטנים אשר כל שלבי חייהם הפעילים מתנהלים במים, מטילים ביצי קיימא. ביצים אלה מוטלות לקראת סיום העונה הלחה, ושוקעות לקרקעית השלולית. הביצים מצופות מעטה עבה, המגן על העובר מפני חום והתייבשות. הביצים נשמרות למשך שנים אחדות, וכך מבטיחות את המשכיות המין בבית גידול בלתי יציב זה. 

לחלק מבעלי החיים, מהוה השלולית בית גידול רק בהיותם בשלבים הראשונים לחייהם, ואילו השלב הבוגר מתקיים מחוץ למים. לקבוצה זו שייכים הדו חיים ומרבית חרקי המים. חרקי מים, שאצלם גם השלב הבוגר קשור למים, כגון חיפושיות מים, מתעופפים ונוטשים את השלולית עוד בטרם תתייבש לחלוטין, ומוצאים את מקומם במקווי מים אחרים.

השלולית היא בית גידול זמני בעל תנאים מיוחדים. היא בדרך כלל רדודה ולא מכילה הרבה מים, לכן מתחוללים בה שינויים קיצוניים ומהירים בהרכב ובטמפרטורה של המים. בשעות הלילה הקרות, המים עלולים להגיע לקיפאון, ובימי חורף חמימים, המים המעטים והרדודים, מתחממים מאוד כך שההבלי הטמפרטורות שבין היום לבין הלילה עלולים להיות קיצוניים ולהשפיע על האורגניזמים החיים בתוך מי השלולית.

רוב היצורים בודאי הסתגלו לתנאי המחייה הקיצוניים בשלוליות החורף כדי להמשיך לשרוד, להתרבות ולהיכנס למצב של תרדמת קיץ עם התייבש השלוליות. החמצן הנחוץ לאורגניזמים לנשימה במים, מגיע מהאוויר ונוצר גם על ידי אצות זעירות במים בתהליך הפוטוסינתזה.

הפחמן הדו חמצני הנחוץ לביצוע הפוטוסינתזה נקלט בחלקו מהאוויר ובחלקו מנשימת בעלי חיים וצמחים במים ופרוק חומר אורגני. מי הגשם הם מים מזוקקים לכן יש מעט מלחים במי השלולית. ריכוז המלחים תלוי בסוג הקרקע שבה נמצאת השלולית. אם השלולית נמצאת על קרקע מלוחה ריכוז המלחים יהיה גבוה ולהיפך. לעתים המים בשלולית מאוד עכורים, בגלל חלקיקי קרקע זעירים המרחפים במים ואינם מאפשרים לאור לחדור על מנת שהאצות הירוקות הזעירות תוכלנה לבצע פוטוסינתזה. מצב זה עלול לפגוע בשרשרת המזון בשלולית כי האורגניזמים הניזונים מהצמחים הירוקים ילכו ויפחתו ואלה הניזונים מאורגניזמים חיים עלולים להיעלם.

בית הגידול בכללו עלול להיפגע. השלוליות בקרקעות פוריות, עשירות בחומר רקב של צמחים מהעונה הקודמת ומצמחים ירוקים של העונה, המהווים את הבסיס לשרשרת המזון. שלוליות בקרקעות סלעיות מכילות אצות הדבוקות לסלעים המהוות את הבסיס לשרשרת המזון. לשלולית העונתית יש יתרון עבור האורגניזמים הזעירים שבה שאינם נטרפים על ידי בעלי חיים גדולים יותר כגון דגים שאינם חיים בשלוליות זמניות. החיסרון הוא בתנודות הקיצוניות של התנאים הביוטיים והאביוטיים בשלולית הזעירה וזמן פעילות מוגבל לעונת הגשמים הקצרה של השנה.

עם ראשית התייבשות קרקעית השלולית מתחילה ההכנה לקראת הישרדות האורגניזמים לאורך חודשי השנה היבשים. תולעים וסרטנים מטילים ביצי קיימא עטופות במעטה עבה, המגן על העובר שבפנים מחום ומיובש. הן שוקעות לקרקעית השלולית, קצב חילוף החומרים שלהן יורד למינימום וכך הן נכנסות לתרדמת קיץ (אסטיבציה) ארוכה. אורגניזמים אחרים כגון סרטנים זעירים (דפניות וציקלופים), חד תאיים (סנדליות) ויצורים זעירים אחרים, יוצרים ציסטה עם מעטפת עבה המאפשרת להם להיכנס לתרדמת קיץ ארוכה ולשרוד עד לגשמי השנה הבאה.



 

 

 

 

 

 

 

                                                            

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 



 

 

 

 

 

 

 

                                                            

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


Comments