יער אלונים והטמפלרים

יער אלונים והטמפלרים  \  אהוד קלפון

בסביבת אלונים טבעון, נמצאים שני ישובים שהוקמו בראשית המאה העשרים על ידי הטמפלרים הגרמנים, ולדהיים ובית לחם הגלילית. בסביבת בית לחם הגלילית היה ישוב עתיק מתקופת המקרא המוזכר בספר יהושע פרק י"ט, פסוק 15  "ונהלל ושימרון וידאלה ובית לחם ". יותר מאוחר עשו הבחנה בין  "בית לחם זבולון" (או בתלמוד בית לחם צוריה על שם הצורים), ובין "בית לחם יהודה". במהלך השנים התקיים במקום ישוב עברי ואחר כך ישוב נוצרי, כי נשארו שרידי בית כנסת וכנסיה עד למאה התשע עשרה.

בני הדור השני של הטמפלרים, הקימו ישוב חקלאי בתוך יער אלונים (בשנת 1906) בשם בית לחם הגלילית וסמוך לו הם הקימו את הישוב ולדהיים. הם הצליחו לשמור חלק מיער האלונים מכריתה, כי הטורקים ששלטו בין השנים 1516 לבין 1917 וכן תושבי המקום כרתו את היערות לעשיית פחמים ולצרכים אחרים.

בראשית המאה העשרים כאשר בנו את מסילת הרכבת מחיפה מזרחה הם כרתו את שארית העצים להסקת דודי הקיטור בקטרי הרכבות. הטמפלרים הביאו עמם ידע טכנולוגי, מכונות חקלאיות, חידושים בתעשייה ובתחבורה והשפיעו לטובה על סביבתם.

אולם עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הם הצטרפו למפלגה והתגייסו לצבא הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה. הבריטים ששלטו אז בארץ הגלו את רוב הטמפלרים לאוסטרליה מחשש לריגול נגדם. באפריל 1948 כבשה ההגנה את בית לחם הגלילית ואת ולדהיים ואחרוני הטמפלרים היגרו אף הם לאוסטרליה.

בבית לחם הגלילית אפשר להתרשם מסגנון הבנייה הגרמני של בתי האבן עם קומה עליונה למגורים וקומת הקרקע לגידול בעלי חיים, בית התרבות הגדול שבמרכז הכפר, הרחוב הראשי הרחב והאווירה הכפרית הרוגעת. הישוב השני שהטמפלרים בנו בסביבה זו היה ולדהיים שהיום הוא אלוני אבא. בני הטמפלרים מחיפה וממושבות אחרות, הקימו כאן ישוב חקלאי בשנת 1907 ובנו את הכנסייה הראשונה, כי אבותיהם לא ראו צורך לבנות כנסיות בארץ הקודש. לאחר שאחרוני הטמפלרים עזבו, התיישב כאן גרעין של צעירים שקראו למקום "אלוני אבא" על שם חברם אבא ברדיצ'ב שצנח באירופה בזמן המלחמה ומצא את מותו שם. אפשר לראות את הכנסייה האוונגלית שנבנתה בשנת 1916 ואת בתי האבן ששרדו מאז, ובהם גרים חברי המושב.

תנועת הטמפלרים הנוצרים, נוסדה בגרמניה באמצע המאה התשע עשרה, ומייסדה הרוחני היה , כריסטופר הופמן שרצה לקרב את הגאולה. על פי אמונת הטמפלרים, הגאולה תבוא מהר, אם חיים בארץ הקודש. שאיפתם הייתה לבנות כפרים חקלאיים, ולהתפרנס מעמל כפיים בשדות. בשנת 1858 הם שלחו שליחים כדי לראות את הארץ שהייתה תחת השלטון הטורקי (ששלטו משנת 1516 עד שנת 1917) ולבדוק היכן אפשר להתיישב. עשר שנים לאחר מכן (בשנת 1868) עלו מגרמניה לארץ ישראל- פלסטינה 750 מחברי התנועה. עם הגיע הטמפלרים באוניה לחיפה הם הקימו את המושבה הגרמנית שבין הנמל הקטן של אז עד לרגלי הכרמל בחיפה (לאורך רחוב שדרות בן גוריון של היום). שנה מאוחר יותר הם הקימו את המושבה השנייה ביפו.

בשנת 1871 הם הקימו את המושבה החקלאית הראשונה שרונה שהיא ה"קריה" בתל אביב כיום. מאוחר יותר הם הקימו מושבה בעמק רפאים בירושלים, אזור המכונה כיום "המושבה הגרמנית". בגל השני, התיישבו הטמפלרים במושבה ביפו (1903) ובשלוש מושבות חקלאיות מחוץ לערים הגדולות: וילהלמה (1902) שכיום מושב בני עטרות, הסמוך לשדה התעופה בן גוריון, ואלדהיים (1907) שכיום אלוני אבא, והמושבה בית לחם הגלילית (1906). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1917 מנו הטמפלרים בארץ  2,200 נפש. בשנות השלושים של המאה העשרים, עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הטמפלרים גילו נאמנות למפלגה, הקימו סניפי תנועת נוער וחלקם התגייסו לצבא הגרמני.

בתחילת מלחמת העולם השנייה, ריכזו הבריטים את הטמפלרים, שהוגדרו כאזרחי מדינת אויב (גרמניה) בוילהלמה, ובבית לחם הגלילית, אשר הפכו למחנות הסגר. רובם גורשו מאוחר יותר לאוסטרליה. באפריל 1948 כבשה ההגנה את המושבות ולדהיים, ובית לחם הגלילית, ואחרוני הטמפלרים עזבו אף הם. בשנת 1962 שילמה ישראל לטמפלרים פיצויים של 54 מיליון מרק, שקוזזו מכספי השילומים שמדינת ישראל קבלה מגרמניה.

אזור זה של הגליל התחתון המערבי, שבין שער העמקים, טבעון, אלונים, נופית, אלוני אבא, בית לחם הגלילית, אלון הגליל ועד לשפרעם, מכוסה ביער אלון תבור עם מלווים רבים. העצים הבולטים הם: אלון תבור, אלון מצוי, כליל החורש, אלה ארץ ישראלית, אלה אטלנטית, חרוב מצוי ולבנה רפואי. השיחים: עוזרר קוצני, אשחר ארץ ישראלי, בר זית בינוני, אלת המסטיק וקידה שעירה. המטפסים: אספרג החורש, קיסוסית קוצנית, פואה מצויה, זלזלת הקנוקנות ועוד. 

עם רדת גשמי הסתיו הברוכים של נובמבר, מופיעים פרחי בן חצב סתווני, סתוונית היורה, לוף, עלי עירית ורקפת, ובדצמבר יוצאים פרחי הכרכומים. בקור של החורף נמצאים בשלכת, עצי אלון תבור, אלה ארץ ישראלית, אלה אטלנטית, לבנה רפואי וכליל החורש ולעומתם, אלון מצוי וחרוב מצוי, הם ירוקי עד. בסוף החורף ובראשית האביב מתעוררים הנשירים ופורחות רקפות, כלניות, נוריות, אירוסים, סחלבים, דודאים, עיריות וצמחים חד שנתיים למיניהם.

שמורת אלוני אבא, נמצאת על גבעות קרטוניות רכות ומעוגלות, עם מעט סלעי נארי קשים. אפשר לראות לאורך שביל ההליכה, מערה קטנה שהגג שלה עשוי משכבת נארי (לא עבה) ובחלל המערה היה קרטון רך שנסחף. סלעי הנארי נוצרים מעל לסלעי הקרטון כתוצאה מעלייה נימית של תמיסות מלחים בקרטון. המים מתנדפים באוויר והמלחים מצטברים ברבדים מעל לקרטון ויוצרים את הנארי שהוא סלע קשה יותר מהגיר.

יער אלון התבור שעל גבעות טבעון שפרעם, משתרע כיום על 3000 דונם, שהם שריד קטן מהיערות שכיסו בעבר את הארץ. רוב עצי היער בסביבה זו הם צעירים יחסית, שהתחדשו מחוטרים ומזרעים וגדילתם איטית מאוד. אולם יש מספר עצים עתיקים בני מאות שנים בעלי גזע רחב, שחלקם נמצאים בשדות קיבוץ אלונים ושלושה עצים ענקיים עתיקים מאוד נמצאים בשדה פתוח בין כפר יהושע ורמת ישי. בגליל אפשר למצוא עצים בעלי גזעים עבותים שנשתמרו ליד קברי צדיקים ולא נכרתו בגלל קדושת המקום. מהיערות הגדולים של העבר נשארו שרידים בשרון, בשומרון, בכרמל, בגליל התחתון, בגליל העליון המזרחי, בעמק החולה, בגולן ובגלעד.

אלון תבור הוא עץ נשיר חד ביתי, שגובהו כעשרה מטרים וגדל על גבעות שגובהן אינו עולה על  600 מטרים מעל פני הים. אלון מצוי הוא עץ ירוק עד, המהווה את המרכיב הראשי של החורש הים תיכוני בגליל ובגולן ובכל מזרח הים התיכון. פריחת האלון מופיעה בצפיפות בחודשים מרץ - אפריל. הפרחים הנקביים מופיעים בקבוצות קטנות של שניים עד ארבעה פרחים הנראים כמו כדים קטנים, בעלי שלושה עמודי עלי, צלקות בולטות ושחלה תחתית. הפרחים הזכריים מסודרים בתפרחות ארוכות התלויות כלפי מטה, ובהם יש כשישה אבקנים.

 

 

 

 

                                                          

 


Comments