פריחת אדר במטר

פריחת אדר במטר   \  אהוד קלפון

אדר מלטף פרחי אדמה, ניצנים שבים מתרדמה. לאט מתגבר אור חמה, בשדה דגן גבעולי קמה. אדר חותם סוף השנה, תמונת מחזור רעננה. רגבים מודים לעננה, פריחת שדות שאננה. נשיאי רקיע מתפזרים, קולות נדידה בשחקים. המיית מים בנחלים, צלילי ענבל באפרים. כלנית בשבילי הרים, רקפת בנקיקי סלעים. שריקות קנים ניגונים, מראות אביב בשירים.

אדר הוא החודש השישי מתשרי והחודש השנים עשר מניסן. "ובשנים עשר חודש הוא חודש אדר" (מגילת אסתר ט, א). יש אומרים שהמילה אדר מלשון הדר, כי החודש מלא הדר בפריחתו הצבעונית והריחנית, שדותיו ירוקים ונחליו זורמים.
גם שירת ציפורי השיר, מוסיפה להרמוניה הקולית באוויר, ומשתלבת עם מראות ראשית האביב. במהלך חודש אדר הולכים ומתרבים מרבדי הפרחים הצבעוניים, המשתנים בגוניהם בהדרגה, במהלך ימי האביב. נפרדנו מפרחי כרכום, סתוונית, כדן, בן חצב סתווני, חלמונית , נץ החלב ועוד, והופיעו, נרקיס, רקפת, כלנית, סביון, קחוון, ציפורני חתול, ניסנית, כתמה עבת שורשים, חמציץ נטוי, זהבית השלוחות, דודאים, ועוד רבים אחרים.
בגל הבא מתחילים לפרוח נזמית לופתת, לופית מצויה, גרניון הארגמן, מקור חסידה גדול, עירית גדולה, לשון הפר המצויה, מסרק שולמית, זמזומית מצויה, טופח ריסני, מרגנית השדה, אירוס אחר הצהריים (צהרון), קידה שעירה ועוד. בהמשך או במקביל להם, פורחים עצי בר נשירים, כגון  שקד מצוי, כליל החורש, אלון תבור, אלה ארץ ישראלית, עוזרר קוצני, וגם הנשירים במטעים. בשדות הבור פורחים סוגי תלתן,  צבעונים, אירוסים, סחלבים, תורמוסים, נוריות, חרציות ועוד.
מרבדי הפרחים מפיצים ריחות משכרים, המושכים אליהם דבורים ופרפרים, וגם מטיילים רבים היוצאים לראות ולחוש את הטבע במלוא הדרו באדר. חולפים בתכלת שמים, עננים דלילים ורפים, וענן אפור בודד מפתיע בטיפותיו. גם צבעי הקשת לא נפקדים בימי אדר, כי ענן וחמה מחייכים יחדיו באופק שחקים.   
במקרא מופיעים החודשים העבריים לעתים על פי מספרם הסידורי מהחודש הראשון עד לחודש השנים עשר, ולעתים על פי שמם. "בחודש הראשון הוא חודש ניסן..." (אסתר, ג, ז).
"בשנה הרביעית יוסד בית ה' בירח זיו" שהוא חודש אייר (מלכים א, ו, ל"ז). "בחודש השלישי הוא חודש סיון" (אסתר, ח, ט). "והנה שם נשים מבכות את התמוז" (יחזקאל, ח, י"ד). חודש אב או "מנחם אב" מקורו מהמילה האכדית "אבו" שפירושו קנים (הקנים המגיעים לשיא גדילתם בגדות הנחלים בקיץ, נקצרו במגל ושמשו לעשיית מחצלאות). "ותשלם החומה בעשרים וחמישה לאלול" (נחמיה, ו, ט"ו).
"ירח איתנים" שהוא חודש תשרי (מוזכר במלכים א, ח, ב). "ובשנה האחת עשרה בירח בול הוא החודש השמיני", שהוא חודש חשוון ( מלכים א, ו, ל"ח). "ויהי בחודש כסלו" (נחמיה, א, א). "בחודש העשירי הוא חודש טבת" (אסתר, ב, ט"ז). "ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חודש הוא חודש שבט" ( זכריה, א, ז). "ובשנים עשר חודש הוא חודש אדר" (אסתר, ט, א).

אחת החלוקות של השנה, שהייתה מקובלת בתקופת המשנה והתלמוד, כללה ארבע עונות, שנקראו תקופות. טבת שבט אדר - חורף, ניסן אייר סיוון - אביב,  תמוז אב אלול – קיץ, תשרי חשוון כסלו – סתיו. חודש אדר מקביל לעתים לסוף ינואר וראשית פברואר, ולעתים לסוף פברואר וראשית מרץ, בהתאם לשנה מעוברת שבה מוסיפים אדר שני. העיבור מופיע שבע פעמים במחזוריות של 19 שנה, בשנים 3, 6 , 8 , 14 , 17 , 19 . מטרתו היא לאזן בין הלוח הירחי ללוח השמשי, כדי שהחגים יחולו בעונתם ובמועדם.

 

 

Comments