תחיית הטחבים

תחיית הטחבים  \  אהוד קלפון

תמיד היה ידוע שטחבים מסוגלים להתעורר אחר תרדמה ממושכת של שנים, וגם טחבים שהיו חלק מאוספים מיובשים התעוררו לחיים לאחר הרטבתם במים.  

חוקרים מאוניברסיטת אלברטה בקנדה, פירסמו מאמר ב 28 במאי 2013 שבו הם מתארים גילוי טחבים שהתעוררו מתרדמה ארוכה לאחר נסיגת קרחונים בקוטב הצפוני. החוקרים היו משוכנעים שכל הצמחים שהיו קבורים בקרחונים מתו מזמן, והפשרת הקרח לא תגלה דבר. ידוע שהצמחים הגדלים בגבולות הקרחונים, הם תוצאה של התפשטות מהיבשה אל השטחים שהפשירו, אך לא תחייה של אלה שהיו קבורים בתוכם. לאחר בדיקה, נודע שהטחבים שהתגלו כעת אינם שייכים לטחבים שהתפשטו מהיבשה, אלא לאלה שהתעוררו לאחר הפשרת הקרחונים. טחבים אלה נבדקו והתגלה שהם בני 400 עד 600 שנים, כלומר בזמן התרחשות עידן קרח קטן שהיה בין 1550 לבין 1850 .

החוקרים טוענים שהתחדשות הטחבים מתקופת הקרח הקטנה, מראה שיש מאגר מינים העומדים להתגלות עם התקדמות ההפשרה ההדרגתית של הקרחונים. היה ידוע מקודם שהטחבים מסוגלים לשרוד תקופה ארוכה במצב של תרדמה בחוסר מים במדבריות, ואז להתעורר עם רדת מעט גשם, אך לא היה ידוע שאפשר להחיות טחבים שהיו קבורים בקרח במשך 400 שנה. כל תא מרקמת הטחב מסוגל להצמיח צמח שלם, בדומה לתאי הגזע בעולם החי. גילוי זה מראה על חשיבות המשך המחקרים בהבנת האקוסיסטמות של הקוטב הקפוא, שהקרחונים בו הולכים ומפשירים בהדרגה.

הטחבים Bryophyta  הם קבוצה של צמחי נצר יבשתיים קטנים שאינם וסקולריים, כלומר חסרי צינורות הובלה, המתרבים גם בארצנו השחונה בימים הגשומים של החורף. תאי המין הזכריים מתפתחים על גמטופיט בתוך האנתריד ושוחים בעזרת שוטונים אל תא הביצה, הנמצא על הגמטופיט בתוך הארכגון. אחד התאים הזכריים מתלכד עם תא הביצה ומהזיגוטה מתפתח הספורופיט. הגמטופיטים הם הפלואידים (n ) והספורופיטים הם דיפלואידים (2n  ).

לטחבים יש חילוף דורות: דור של גמטופיט הפלואידי נושא את איברי המין ודור ספורופיטי דיפלואידי נושא את המנבגים (קופסת הנבגים). דור חדש של גמטופיטים מתפתחים מנבגים הפלואידים הנוצרים בתוך המנבגים. התאים הדיפלואידים שבדופן מינבג הספורופיט עוברים חלוקת הפחתה ונוצרים נבגים הפלואידים.

הגמטופיט ההפלואידי מהווה את הדור העיקרי של הטחב הדואג לתזונתו האורגנית על ידי ביצוע תהליך הפוטוסינתזה בחלקיו הירוקים ואת המינרלים הוא מקבל מהאבק הנספג עם המים ברקמותיו. הספורופיט הדיפלואידי מופיע לזמן קצר בחייו של הטחב, הוא בעל כלורופיל המבצע פוטוסינתזה בהיותו צעיר ואחר כך הוא מחובר ותלוי גמטופיט הירוק שממנו הוא מקבל את מזונו האורגני. הטחבים הסתגלו לחיות לארוך כל תקופת היובש של הקיץ באזורי הארץ השונים, כשהם נראים "נבולים". עם רדת גשמי הסתיו והחורף, או על ידי הרטבתם במים, הם מתעוררים לחיים וחוזרים לפעילות פיזיולוגית רגילה.
הטחבים משמשים כחלוצים וכפולשים ראשונים לבתי גידול פנויים ומתאימים כגון, על גזעי עצים, סלעים, קירות, גגות, קרקעות ועוד.
הטחבים יוצרים תנאים ראשונים על גבי הסלעים כגון חומר אורגני ומעט קרקע המאפשרים נביטת זרעים של צמחים אחרים. בזה הם מתחילים את תהליך הסוקצסיה של חברות הצמחים עד שבית הגידול מגיע לשיא התפתחותו (לקלימקס). מיני שרכים מתפתחים כעבור כמה שנים בגומות הסלעים שבהם נוצרה מספיק  אדמה ויוצרים מצע גידול רחב יותר המתאים לצמחי זרעים לגדול בהם כגון הטבורית. ידוע שהטחבים היו קיימים כבר מלפני 350 – 400 מיליון שנים. אולם נמצאו מעט מאוד מאובנים שלהם בגלל שאין בהם חלקים מעוצים, רקמות משען קשיחות או צינורות ההובלה. הטחבים זקוקים רק לגומה קטנה עם אדמה בעומק של אחד ס"מ כדי לגדול ולהשלים מחזור חיים.

הטחב מהסוג בריום (Bryum  ) הוא בין החלוצים הראשונים הפולש לנקיקים זעירים כמו המרווחים הצרים שבין מרצפות וחורים זעירים בסלעים. אולם הטחבים אינם מסוגלים לגדול על סלעים חלקים ללא מעט אדמה. אפשר לגדל טחבים במסלעה מוצלת וטחובה בחודשים הגשומים ומסוף האביב הם יכנסו לתרדמה עד לעונת הגשמים הבאה.

בחודש ינואר נעשית הרבייה בין הגמטופיטים של הטחבים באמצעות מי הגשם, בפברואר מתפתחים המנבגים הירוקים ובמרץ ואפריל המנבגים החומים מתייבשים ומתבקעים. מתוך קופסאות הנבגים מפזרים הנבגים הרבים בהדרגה, ורק אחוז קטן יצליח לנבוט בשנה הבאה. הטחבים כמו החזזיות, רגישים מאוד לזיהומי אוויר והם נפגעים ונעלמים ראשונים ליד מפעלים מזהמים, או בצדי דרכים עם ריכוז גבוה של גזים רעילים הנפלטים ממכוניות.          

                                                                

 

 

 

       

Comments