שרידי העבר סביב נופית

שרידי העבר סביב נופית  \  אהוד קלפון

מראות ראשית הסתיו בשמי האופק מציצים, עת ללכת בדרכים בטרם מטרים. מסביב לנופית, התקיימו בעבר ישובים רבים, ובשטח נשארו שרידים מעטים. במרחבי אזור טבעון, אלונים, נופית, שפרעם והסביבה, התקיימו ישובים יהודיים בתקופת המשנה והתלמוד, שנמשכה מהמאה הראשונה עד למאה השישית לספירה. אחדים מהשרידים מוכרים היטב, כגון בית שערים, אושא, ציפורי ושפרעם, ואחרים מוכרים פחות. בתלמוד, מוזכרים שמותיהם של רבנים שחיו ופעלו בישובי הגליל התחתון, ומהם אנו לומדים על קיום הישובים ופריחתם בעת ההיא.
לאחר חורבן בית שני (בשנת 70 לספירה), הייתה השפעה רבה לחכמי יבנה על כלל הישוב בארץ ישראל, ובאותה התקופה, חיו בגליל רבנים מפורסמים, כגון רבי חנניה בן תרדיון שהיה ראש בית המדרש בסיכני (היום הכפר סכנין), רבי חלפתא איש ציפורי, יוחנן בן נור איש בית שערים וגניגר, אבא יוסי חליקופרי איש טבעון ועוד.
רבני יהודה, באו אז בטענות ליהודי הגליל שלא הקפידו על לשונם, וחלקם אסרו על אנשי חיפה, טבעון ובית שאן לקרוא בתורה, או לעבור לפני התיבה, בגלל הגייה לא מדויקת של אותיות עבריות.
הנהגת העם עברה לאט מיבנה לישובי הגליל התחתון, כפי שמוזכר בתלמוד: "לאחר חורבן בית שני גלתה הסנהדרין מירושלים ליבנה, ומיבנה לאושא, ומאושא לשפרעם, ומשפרעם לבית שערים, ומבית שערים לציפורי, ומציפורי לטבריה" (ראש השנה, דף לא, ע"א – ע"ב).
לפני שעברה הסנהדרין לאושא, הייתה התכנסות חכמים בישוב זה:  " בשלהי השמד נתכנסו רבותינו לאושא ואלו הן: רבי יהודה ורבי אליעזר בן יעקב, רבי נחמיה, רבי מאיר ורבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, ורבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי ".
רבי יוסי בן חלפתא שהתפרנס מעיבוד עורות בציפורי, נסמך על ידי רבי יהודה בן בבא, והיה רבו של יהודה הנשיא. "וכשנהרג רבי עקיבא בקיסרין (קיסריה), באה שמועה אצל רבי יהודה בן בבא (מאושא) ורבי חנינא בן תרדיון (מסכני), עמדו וחגרו את מותניהם שקים". 

אמר רבי יהודה, שפעם אחת גזרה מלכות הרשע גזרה לישראל, שכל הסומך ייהרג, ועיר שסומכין בה תחרב ותחומים שסומכים בהם ייעקרו. רבי יהודה בן בבא הלך וישב בין שני תחומי שבת, בין אושא לשפרעם וסמך שם חמישה זקנים ואלה הם: רבי מאיר, רבי יהודה, רבי שמעון בר יוחאי, רבי יוסי בן חלפתא  ורבי אלעזר בן שמעון. אמר להם רוצו בני. אמרו לו ומה יהא עליך, אמר להם הריני מוטל לפניכם כאבן שאין לה הופכין.

בשנות מרד בר כוכבא, נחרבו ישובים רבים, ובשנת 140 לספירה חודשה הסמיכה באושא. בשנת 170 היא חודשה בבית שערים ובשפרעם, ובשנת 200 חודשה בציפורי. בשנת 240 נחתמה המשנה על ידי רבי יהודה הנשיא, ובשנת 360 נחתם התלמוד הירושלמי (יתכן בטבריה).
בתחילת המאה השלישית לספירה, לאחר מות רבי יהודה הנשיא, שנקבר בבית שערים, עברה הנהגת הסנהדרין לטבריה. את המספר 70 (של חכמי הסנהדרין) לקחו מספר במדבר פרק יא, פסוקים ט"ז, י"ז , שם נאמר שמשה נעזר בשבעים זקנים, שסייעו לו לשפוט את העם.

בימים נוחים של הסתיו, אפשר ללכת ברגל מנופית ל"אבן השבת", הנמצאת ליד אושא העתיקה, שם נעשתה הסמיכה. קברו של רבי יהודה בן בבא נמצא ליד כביש שפרעם סמוך לצומת סומך, הנקרא כך בעקבות הסמכת התלמידים. בקצה חורשת האיקליפטוס, בפאתי שדה חקלאי פתוח, נמצאת אבן גיר שטוחה, כמעט עגולה, שעליה יש חריטה באותיות לטיניות "תחום שבת" (יש שילוט ליד האבן).

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                              

 

 

Comments