טחבים ביבשה

טחבים ביבשה  \  אהוד קלפון

 

לפני כ 400 מיליוני שנים, עברו מיני אצות מסביבה מימית לסביבה יבשתית. מתוך מינים אלה צמחו טחבי כבד וטחבי עלים שהסתגלו לחיי יבשה, אך רבייתם נעשית במי גשמים. כדי להתאים את עצמם לסביבה החדשה ללא מים ולשרוד, הטחבים מתייבשים בקיץ השחון, ומתעוררים לפעילות ויצירת חלבונים בגשמי הסתיו. לאחר מעבר הצמחים הירוקים מהמים אל היבשה, הם פיתחו עמידות לתנאי יובש, כפי שזה קיים בטחבים.   

מחקר שפורסם בתאריך 29 בינואר 2010 בכתב העת Science , מציין שתופעת ההתייבשות ושיבה לחיים, קיימת רק בזרעים של צמחים עילאיים ולא בחלקים אחרים, בניגוד לטחבים שכל חלקיהם מתייבשים, ושבים לחיים. באצות ובטחבים, אין רקמות להובלת מים ומוטמעים למיניהם, ומעבר התמיסות נעשה בדרך הדיפוזיה. השרכים שהופיעו אחרי הטחבים, הסתגלו לגמרי לחיי יבשה, פיתחו צינורות הובלה למים (עצה) מהשורשים לכל חלקי הצמח, וצינורות שיפה להובלת חומרים מוטמעים. בהמשך התפתחו חשופי זרע (אורנים), ומכוסי זרע (צמחי פרחים) מצוידים במערכות הובלה, המאפשרות להם לגדול לגובה של עשרות מטרים. טחבים ושרכים מתרבים מנבגים, אך חשופי זרע ומכוסי זרע מתרבים מזרעים.

פעילות הזרעים תלויה בהורמונים צמחיים ( ABA ) שהם כימיקאלים המיוצרים בצמח במינונים זעירים, אך יש להם השפעה גדולה על גדילת הצמח והתפתחותו. החוקרים טוענים שהזרעים תלויים בהורמונים הצמחיים, וכן במולקולה הנקראת AB13 כדי לשרוד בעת יובש. נוכחות הורמון ABA  וכן AB13 , גורמים לגנים מיוחדים לייצר חלבונים ולהגן על הזרעים בזמן יובש. גם בטחבים יש נוכחות של שני החומרים הנ"ל, לכן גם הם שורדים ביובש.

הטחבים הסתגלו לחיות לארוך כל תקופת היובש של הקיץ באזורי הארץ השונים, כשהם נראים "נבולים". עם רדת גשמי הסתיו והחורף, או על ידי הרטבתם במים, הם מתעוררים לחיים וחוזרים לפעילות פיזיולוגית רגילה. הטחבים משמשים חלוצים ופולשים ראשונים לבתי גידול פנויים כגון, על גזעי עצים, סלעים, קירות, גגות, קרקעות ועוד.

הטחבים יוצרים תנאים ראשונים על גבי הסלעים, כגון חומר אורגני ומעט קרקע המאפשרים נביטת זרעים של צמחים אחרים, ובזה הם מתחילים את תהליך הסוקצסיה של חברות הצמחים. מיני שרכים מתפתחים כעבור כמה שנים בגומות הסלעים שבהם נוצרה מספיק  אדמה ויוצרים מצע גידול רחב יותר המתאים לצמחי זרעים לגדול בהם כגון הטבורית.  עד כה נמצאו מעט מאוד מאובנים של טחבים, בגלל שאין בהם חלקים מעוצים, רקמות משען קשיחות או צינורות ההובלה.

הטחבים זקוקים רק לגומה קטנה עם אדמה בעומק של אחד ס"מ כדי לגדול ולהשלים מחזור חיים. בחודש ינואר נעשית הרבייה בין גמטופיטים של טחבים באמצעות מי גשם, בפברואר מתפתחים המנבגים הירוקים ובמרץ ואפריל המנבגים החומים, המתייבשים ומתבקעים. הנבגים מתפזרים לאט מתוך המנבגים שהתבקעו, ורק אחוז קטן מהם יצליח לנבוט בגשמי השנה שלאחר מכן. טחבים כמו חזזיות, רגישים מאוד לזיהומי אוויר, והם נפגעים ונעלמים ראשונים ליד מפעלים מזהמים, או בצדי דרכים עם ריכוז גבוה של גזים הנפלטים ממכוניות.          

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                           

 

      


Comments