גזר קפח

גזר קפח  \  אהוד קלפון

 

גזר קפח (הגינה) – Daucus carota (maxima)  ממשפחת הסוככיים, הוא גזר בר שממנו פיתחו את הגזר התרבותי. הוא צמח דו שנתי, כלומר בשנה הראשונה נובט הזרע שממנו יוצאים עלים ושורש העיקרי האוגר מזון ובשנה השנייה (בסוף האביב), הוא מנצל את מאגר המזון שבו על מנת להצמיח גבעול פריחה גבוה ומסועף. בהסתעפות הגבעול יש הרבה תפרחות סוכך לבנות. נמנעת האבקה עצמית בפרחי הגזר, כי האבקנים מבשילים קודם ונובלים ורק לאחר מכן מבשילה צלקת העלי ומוכנה לקלוט גרגרי אבקה מפרח אחר.
זבובים שונים מבצעים את ההאבקה ההדדית, כי הם נמשכים לתפרחות וניזונים מאבקת הפרחים.

הזרעים הרבים שצמח גזר מייצר, מתפזרים ברוחות החורף ונובטים במי הגשמים. שורשי גזר הבר (גזר קפח) אכילים כשהצמח נמצא בשלב של שושנת עלים, הנמשך לאורך החורף הקר. כאשר יוצא הגבעול כלפי מעלה בימי האביב המאוחרים, שורשיו של הצמח הבר כבר לא אכילים. הסוג גזר כולל 22 מינים שמהם קיימים שמונה מינים בארץ שאחד מהם הוא גזר קפח (הנקרא גם גזר הגינה).

על מנת למשוך חרקים מאביקים, יש במרכז הסוכך מספר פרחים עקרים שצבעם שחור. פרחים אלה בולטים מרחוק ונראים מלמעלה כמו זבוב שחור על תפרחת לבנה. מסביבו אפשר לראות מקבץ של זבובים הנמשכים לאחיהם ש"איתרו" מקורות מזון בטבע.

זוהי דרך הישרדות בתפרחות הגזר, המאפשרת האבקת פרחיהן על ידי חרקים. לאחר האבקה והפריה ויצירת זרעים, צמח האם מחזיק את הזרעים הבשלים בתוך "סלסילה" סגורה. תפרחת הסוכך מתייבשת, נסגרת פנימה ושומרת על הזרעים הרבים לאורך חודשי הקיץ.

עם בוא גשמי החורף החזקים, נפתחת הסלסילה והזרעים מתפזרים על ידי הרוח וגם על ידי בעלי חיים. הפירות (דו זירעון) מצוידים בזיפים קטנים הנדבקים לבעלי חיים ומפיצים אותם. גזר הבר (קפח), מקורו בחבל הים תיכוני ומכאן הוא התפשט לרחבי תבל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                             

                                                                       


Comments