צמחים רעילים

צמחים רעילים  \  אהוד קלפון

 

ברחבי הארץ, אפשר למצוא צמחי בר רעילים מקומיים וצמחים זרים שפלשו לכאן מארצות אחרות. חלק מהצמחים הגיעו מארצות רחוקות באקראי (רעילים ולא רעילים) וחלקם הובאו לכאן כצמחי נוי והפכו לפליטי תרבות. למשל: לנטנה ססגונית שהובאה מדרום אמריקה לגינות נוי, פלשה גם לאזורים חקלאיים. צמחים בולטים הם:  פרקינסוניה שיכנית, מיני שיטה, אגבה אמריקאית ועוד.

מינים פולשים – Invasive species , הם מינים, שהופצו מחוץ לתחום מחייתם ובית גידולם הטבעי. ברוב המקרים הם גורמים נזקים לסביבה החדשה שאליה נדדו ולעתים רחוקות הם משתלבים בתוכה.

הם עלולים למנוע תחרות חופשית של מינים אחרים על ידי השתלטות על בית הגידול, הם מצילים על צמחים קטנים וגורמים להם להיעלם, וגורמים נזקים לגידולים החקלאיים.

לעתים קרובות אין למין הפולש אויבים טבעיים שיאזנו את אוכלוסייתו וירסנו את תפוצתו וכל הוא ממשיך לפגוע בסביבתו החדשה. המינים הפולשים פוגעים במגוון הביולוגי, כי המין הפולש מכניע את המינים האחרים ויורד מגוון המינים באותו בית גידול. הפלישה של מינים חדשים לתחומי מחייה זרים, התגברה מאוד במאה העשרים, עם עליית ניידותם של האדם וסחורותיו.

מהצמחים הרעילים בשדות הארץ:     

קיקיון מצויRicinus communis  הוא שיח רעיל ממשפחת החלבלוביים, הגדל בצדי דרכים, במעזבות ומזבלות. הקיקיון מוזכר בספר יונה כצמח קיקיוני שמגיע לשיא גודלו בזמן קצר, אך גם עלול לסיים את חייו וליבול בזמן קצר.

הוא נראה בדרך כלל כשיח נמוך, אך לעתים הוא מגיע עד לגובה של כחמישה מטרים.

מקור התפוצה שלו באפריקה, משם התפשט לאזורים חמים ברחבי העולם אך אינו שורד בטמפרטורת קיפאון. הרעילות הגדולה ביותר (של רעל ריצין), נמצאת בקליפת הזרע. הזרעים מברקים וחלקים ומשתמשים בהם להכנת שמנים לתעשייה ולתרופות.  לעליו הגדולים יש צורת כף יד, יש לו תפרחות אדומות והפריחה נמשכת לאורך חודשי הקיץ. יש לזכור שכל חלקיו רעילים ואין להשתמש באף חלק של הצמח למאכל, לעישון וכדומה.

טבק השיח   Nicotiana glauca   הוא שיח ממשפחת הסולניים, הגדל בר בצדי דרכים בכל חלקי הארץ, אך הוא אינו מקומי, אלא צמח פולש שמקורו בדרום אמריקה. במקורותיו הטבעיים, הוא גדל כצמח בר, שפרחיו מאבקים על ידי רפרפים בלילה וצופיות ביום.
בארץ הוא כנראה מאבק על ידי האבקה עצמית. הוא התפשט לאזורים סובטרופיים וצחיחים ברחבי העולם, ובארץ אפשר לראות ריכוזים גדולים שלו בנגב, במדבר יהודה בעין גדי ובמקומות אשפה רבים. זהו אומנם צמח רעיל כמו בני משפחת הסולניים, אך מפיקים ממנו גם תרופות לטיפולים שונים. קרובו, הוא טבק תרבותי, שממנו מכינים את הסיגריות. טבק השיח גדל מהר לגובה כשלושה מטרים ומצמיח ענפים דקים וירוקים שאינם מתעצים.  

עליו מכוסים בשכבה דקה של שעווה, המאפשרת לו לשמור על משק המים בתנאי יובש. פרחיו דו מיניים צהובים, מורכבים מחמישה עלי כותרת מאוחים כמו צינור, מחמישה אבקנים ועמוד עלי עם שחלה. הפריחה באשכולות, נמשכת כל הקיץ,  ומוציאה הלקטים עמוסי זרעים, הנפוצים על פני האדמה בגשמי הסתיו והחורף.

דטורה - Datura   הוא צמח חד שנתי רעיל ממשפחת הסולניים, המכיל אלקלואידים (אטרופין וסקופולמין).  הצמח נפוץ באזורים חמים, צמיחתו מהירה בקיץ ומגיע לגובה של שני מטרים. מגדלים אותו כצמח תרבותי בגנים, אך לעתים קרובות הוא הופך פליט תרבות ונפוץ כצמח בר. הוא ניכר בפרחיו הלבנים הגדולים ובפירותיו העגולים המכוסים בחודים קוצניים. הריכוז הגדול של אלקלואידים נמצא בפירות ובזרעים. בהרעלה מדטורה, האישונים מתרחבים מאוד, הראייה מטושטשת, יש הזיות, מרגישים צימאון, הדופק מהיר וחלש, עליה בלחץ דם, בעיות בקצב ובפעילות שריר הלב ובמקרים קיצוניים, זה עלול להוביל למוות.
דודא רפואיMandragora autumnalis  הוא צמח רב שנתי ממשפחת הסולניים הנפוץ בבתות ובגריגות ים תיכוניות. כל חלקי הצמח רעילים (מכילים אטרופין) ואינם נאכלים על ידי עזים ובעלי חיים אחרים בשדות המרעה. הפרי הירוק רעיל, אך הפרי הבשל אינו רעיל. בראשית החורף מופיעים עלים מקומטים הצמודים לאדמה, באמצע החורף מופיעים הפרחים ובאביב מופיעים הפירות הירוקים שמבשילים בראשית הקיץ. הפרחים הסגולים, מפיצים ריח לא נעים של ריקבון, המושכים חרקים להאבקתם. הפרי הירוק הוא רעיל, אך הפרי הבשל שצבעו כתום ומפיץ ריח נעים, אינו רעיל. צורתו של הפרי, ענבה בשרנית עגולה, וזרעיו שחורים.
הרדוף הנחלים (Nerium oleander ) הוא צמח הידרופילי הגדל בבתי גידול לחים, אך גם בעל מבנה קסרומורפי שמאפשר לו לחיות בבתי גידול יובשניים. קיימת אומנם סתירה בין שניהם ויש מספר הסברים לכך אך הם לא נחקרו עד הסוף. מקור השם נריום (Nerium) מהמילה היוונית נרוס (Neros ), שפרושה רטיבות.
הרדוף הנחלים הוא שיח גבוה הגדל בגדות נחלים והוא המין היחיד במשפחת ההרדופיים. הוא ירוק - עד, אך עליו החדשים צומחים באביב ובקיץ ואחרים מתייבשים ונושרים. רובד שכבת העלים הנוצרת מתחת להרדוף אינה מאפשרת נביטה וגידול של צמחים אחרים וכך הוא משתלט על סביבתו.

העלים הקסרומורפיים עמידים לתנאי יובש, לכן הצמח יכול לגדות (ללא נחל) במקומות מעוטי מים ולחות בקרקע. לעליו יש כיסוי עבה המונע איבוד מים והפיוניות השקועות ברקמת העלה מכוסות בחוטי שיער. מבנה זה, יוצר מיקרו אקלים נוח ולח סביבן, השומר על מאזן המים של הצמח.

הפרח הוא דו מיני, בעל עמוד עלי וחמישה אבקנים והפרחים ערוכים בקבוצות על הענפים. הוא פורח לאורך האביב והקיץ (מאפריל עד ספטמבר) ומאבק בשעות הלילה על ידי רפרפים. זחלי רפרף ההרדוף ניזונים מעליו הרעילים מבלי להיפגע. כל חלקי הצמח רעילים לאדם ולבהמה ורצוי להרחיקו מגני ילדים ומבתי ספר. מהחומרים הרעילים שבו, מנסים להפיק תרופות נגד מחלות עור קשות.

בעבר נהגו לשמור על החיטה מפני מזיקים, על ידי פיזור ענפי הרדוף בין שקי החיטה ושבטים באפריקה הכינו ממנו חצים מורעלים. היום מפיקים מצמחי הרדוף, רעל נגד מכרסמים ותרופות שונות המטיבות עם האדם.

שיכרון זהובHyoscyamus aureus  הוא צמח עשבוני רב שנתי, רעיל מאוד, הנפוץ בכל חלקי הארץ ומסביב לים התיכון. הוא גדל בנקיקי סלעים במצוקים ועל קירות וחומות של מבנים ישנים ועתיקים. כל חלקי הצמח מכוסים בשערות דביקות, עליו גדולים ומשוננים וגבעוליו עגולים.

פרחיו הדומים לפעמון, מרשימים במגוון צבעיהם העדינים. עלי הכותרת מאוחים וזהובים, מרכזם בולט בצבע ארגמן כהה ומהפרח מבצבצים אבקנים סגולים. הפרחים נראים פתוחים מהאביב עד ראשית הקיץ, והם מאבקים על ידי חרקים שאינם מושפעים מרעילותם. במצוקים רבים, אפשר לראות גם את הצמח הנקרא "מציץ סורי" הגדל סמוך לו. רק שהמציץ שייך למשפחת הזיפניים, פרחיו צינוריים (קטנים יותר) וצבעם תכלת עם גוון צהוב בקצה.   

ויתניה משכרתWithania somnifera הוא שיח רעיל ממשפחת הסולניים שמקור תפוצתו באזור הים תיכוני.  הוא גדל בצדי דרכים, במעזבות וליד מצבורי אשפה בכל חלקי הארץ. עליו צפופים ומסורגים ופרחיו הדו מיניים יושבים צפופים בחלק העליון של הצמח.
הוא פורח בקיץ בצבעי ירוק – צהוב, פירותיו בשלים בסתיו וזרעיו מתפזרים בגשמים. בולבולים אוכלים את פירותיו העסיסיים מבלי להינזק מרעילותם. כל חלקי הצמח רעילים ומכילים אלקלואידים למיניהם וסטרואיד לקטון.  

סולנום זיתניSolanum elaeagnifolium  הוא צמח רב שנתי רעיל, ממשפחת הסולניים, שמקור תפוצתו מצפון מערב מקסיקו וקליפורניה. בארץ הוא נחשב לצמח פולש שהגיע לכאן בשנות החמישים של המאה העשרים ונפוץ בכל חלקיה. זרעיו הגיעו כנראה עם זרעי מספוא מיובאים והתפשט במשקים החקלאיים ובשדותיהם. לסולנום יש 1700 מינים בעולם, וקרובי משפחתו המפורסמים הם סולנום הפקעות (תפוחי אדמה), חצילים ועוד.

סולנום זיתני מגיע לגובה עד מטר אחד, וכולו מכוסה בזיפים קוצניים. הוא פורח מהאביב עד לסתיו ופרחיו דו מיניים. הפרח בנוי מחמישה עלי כותרת מאוחים הנראים כמו כוכב סגול, מחמישה אבקנים ועלי צהובים הבולטים מחוץ לכותרת. הפרי ענבה ירוקה ההופכת צהובה בעת הבשלתה. הוא מתרבה מזרעים וגם בדרך וגטטיבית, מחלקים של קנה השורש. כמו יתר משפחת הסולניים גם סולנום זיתני רעיל בכל חלקיו.    

 

                                                                 

        

 

 

Comments