צמחי נחלים וביצות

צמחי נחלים וביצות  \  אהוד קלפון

 

כאשר מטיילים לאורך הנחלים בארץ בעונת החורף, רואים זרימת מים, וצמחים בתרדמה, אך בעונת הקיץ, הם מתעוררים לחיים, גדלים ופורחים. כאשר מדברים על צמחי מים, מתכוונים לצמחי פרחים ולא לאצות. צמחים אלה, גדלים בתנאים מיוחדים עם מעט חמצן, שריכוזו במים נמוך בהשוואה לריכוזו באוויר.

יש צמחים הגדלים על גדות הנחל, ששורשיהם במים או בתוך הבוץ, ועלוותם בולטת לגובה, כגון שנית גדולה, קנה מצוי, סוף מצוי וכדומה, וצמחים הגדלים סמוך למים או צפים על פניהם, כגון עדשת המים, נופר צהוב, מדד זוחל, גרגיר הנחלים, כרפס הביצות ועוד.

על גדות הנחלים, אפשר לראות גם עצי ערבה, צפצפה, שיח אברהם, הרדוף הנחלים, ארכובית שבטבטית, לכיד הנחלים ועוד. רוב צמחי המים מתרבים בריבוי וגטטיבי כגון, על ידי קני שורש, ניצני רביה ועוד, ומעט מתרבים גם על ידי זרעים.    

תאור צמחי המים הנפוצים:

הרדוף הנחלים (Nerium oleander ) הוא צמח הידרופילי הגדל בבתי גידול לחים, אך גם בעל מבנה קסרומורפי שמאפשר לו לחיות בבתי גידול יובשניים. קיימת אומנם סתירה בין שניהם ויש מספר הסברים לכך אך הם לא נחקרו עד הסוף. מקור השם נריום (Nerium) מהמילה היוונית נרוס  (Neros ), שפרושה רטיבות.

הרדוף הנחלים הוא שיח גבוה הגדל בגדות נחלים והוא המין היחיד במשפחת ההרדופיים. הוא ירוק עד, אך עליו החדשים צומחים באביב ובקיץ ואחרים מתייבשים ונושרים. רובד שכבת העלים הנוצרת מתחת להרדוף אינה מאפשרת נביטה וגידול של צמחים אחרים וכך הוא משתלט על סביבתו. העלים הקסרומורפיים עמידים לתנאי יובש, לכן הצמח יכול לגדות (ללא נחל) במקומות מעוטי מים ולחות בקרקע.
לעליו יש כיסוי עבה המונע איבוד מים והפיוניות השקועות ברקמת העלה מכוסות בחוטי שיער. מבנה זה, יוצר מיקרו אקלים נוח ולח סביבן, השומר על מאזן המים של הצמח. הפרח הוא דו מיני, בעל עמוד עלי וחמישה אבקנים והפרחים ערוכים בקבוצות על הענפים. הוא פורח לאורך האביב והקיץ (מאפריל עד ספטמבר) ומאבק בשעות הלילה על ידי רפרפים. זחלי רפרף ההרדוף ניזונים מעליו הרעילים מבלי להיפגע. כל חלקי הצמח רעילים לאדם ולבהמה ורצוי להרחיקו מגני ילדים ומבתי ספר. מהחומרים הרעילים שבו, מנסים להפיק תרופות נגד מחלות עור קשות.

בעבר נהגו לשמור על החיטה מפני מזיקים, על ידי פיזור ענפי הרדוף בין שקי החיטה ושבטים באפריקה הכינו ממנו חצים מורעלים. היום מפיקים מצמחי הרדוף, רעל נגד מכרסמים ותרופות שונות המטיבות עם האדם. שיר יפה בשם "הרדופים" נכתב על ידי נתן יונתן והולחן על ידי שלמה ארצי. " לא יפרח כבר פעמיים והרוח על המים, יפזר דממה צוננת על פנינו החיוורות. שמה בין איבי הנחל בשעה אחת נשכחת, זיכרונות אזוב שלנו מתרפקים על הקירות".                                                                 

שיח אברהם מצוי (Vitex agnus-castus) שייך למשפחת הוורבניים הנפוצה בעיקר באזורים סובטרופיים וטרופיים. מבין מאות המינים שבעולם, נפוצים אצלנו בבתי גידול לחים, בעיקר ליפיה זוחלת ושיח אברהם. שיח אברהם הוא שיח נשיר בחורף, מלבלב באביב ופורח בקיץ. השיח הגבוה מצויד בענפים גמישים שאינם נשברים ברוחות החורף, צומח מהר ובולט בעליו המאוצבעים ובתפרחותיו הסגולות. שורשיו מעמיקים מאוד באדמה הלחה, לכן הוא הסתגל לתנאי מחייה בגדות נחלים שמתייבשים בקיץ וזרימתם דלה בחורף. הוא נמנה עם צמחי הדבש, שהדבורים יונקות מהם צוף רב לעשיית דבש. הגננים אמצו את שיח אברהם במגוון הגינות ואמצו אותו גם אנשים העוסקים ברפואה עממית, המכינים מרקחות מצמחי מרפא למיניהם.

צמחי קנה וסוף 

הקנה והסוף הם שני צמחים שונים, הנבדלים זה מזה ושייכים למשפחות שונות, אף על פי שבשירים או בפי העם הם מוזכרים בטעות כצמח אחד בשם "קנה סוף". המשותף ביניהם שהם גדלים לעתים ביחד על גדות הנחלים.  

קנה מצוי Phragmites australis)) הוא צמח רב שנתי ממשפחת הדגניים הגדל בצפיפות בקרבת מים מתוקים, יש לו גבעול גבוה חלק וחלול ותפרחת שיבולת. הצמחים הקרובים אליו ביותר ומאותה משפחה הם, קנה סוכר מצרי, עבקנה ובמבוק (חזרן- שלא גדל בר בארץ).                                                      

הגבעולים החלולים הדומים לקנה, שייכים על פי רוב למשפחת הדגניים. לעתים רואים את הקנה המצוי גדל על גדות הנחל, והסוף המצוי גדל קרוב מאוד למי הנחל. בתנ"ך שניהם מוזכרים באותו הפסוק ("קנה וסוף"), ואולי מכאן נובעת הטעות של רבים המכנים את צמח הקנה "קנה סוף", בזמן שאלה הם שני צמחים שונים.

במקרים רבים הקנה מוזכר ללא קשר לסוף, "הנה בטחת על משענת הקנה הרצוץ הזה...אשר יסמך איש עליו ובא בכפו ונקבה" (ישעיהו ל"ו, ו'). הקנה נפוץ מאוד בעולם בכול היבשות ובכול סוגי האקלים להוציא את יבשת אנטארקטיקה.

בארץ אפשר לראותו גדל במקומות לחים ליד מקורות מים, כולל בתנאי מליחות גבוהים ( עינות קנה וסמר שבחוף המערבי של ים המלח), בגדות נחלים לא נקיים, בביצת החולה, וליד בריכות דגים. יש לו קנה שורש זוחל בעומק של כחצי מטר מתחת לפני הקרקע והשורשים היוצאים ממנו מעמיקים עד למטר אחד. הקנה הוא גבעול גמיש וחזק המגיע לגובה של שלושה מטרים, אינו מסתעף (כמו עבקנה), והוא חלול לאורך הפרקים בין המפרקים. בבסיס כל עלה יש נדן העוטף את הגבעול (כמו בדגניים) ובהמשך לו יש טרף (הניצב לקנה) שאורכו יכול להגיע עד חצי מטר. רוב העלים של הקנה נושרים בימים הקרים של הסתיו והחורף, והוא מגיע לשיא פריחתו בסוף הקיץ כשכול הצמחייה החד שנתית נבולה בשדות שמסביבו. התפרחת הסגולה היא מכבד שאורכה מגיע עד לחצי מטר, ושערות לבנות ארוכות נישאות על הענפים הקצרים שבין הפרחים. הקנה פורח מסוף הקיץ, לאורך עונת הסתיו ומפיץ את זרעיו שנובטים ליד מקורות מים מתוקים.

בשנים הראשונות של הישוב נופית, זרמו מי הביוב ממכון הטיהור באופן חופשי, לאורך המדרון המערבי של הגבעה שהייתה מכוסה בצמחייה ים תיכונית צפופה. אחרי שנים ספורות גדלה צמחיה צפופה של קנה מצוי (לאורך טוואי הזרימה), שהלכה והתרחבה מידי שנה. ביחד עם הקנה המצוי התחילו להופיע גם צמחי גדות נחלים אופייניים. כעבור כמה שנים זרימת המים המטוהרים פסקה כי נסגר מכון הטיהור המקומי ומי הביוב זרמו בצינור סגור למכון טיהור אזורי. מאותו קיץ שהמים פסקו לזרום במורד, התחילו להעלם בהדרגה צמחי גדות הנחלים וביניהם נעלמו גם הקנים.

כול התהפוכות האלה, של הופעת צמחייה צפופה של קנים (בין הצמחייה הים תיכונית הטבעית) והיעלמותה, התרחשו בתוך כעשר שנים. הקנה נפוץ ומתרבה על ידי זרעים ברבייה גנרטיבית וגם על ידי קנה שורש הזוחל על הקרקע או מתחת לפני הקרקע ברבייה וגטטיבית. במקומות רבים בעולם מהווה הקנה המצוי מטרד שקשה להיפטר ממנו.
הוא מתרבה מהר, מתפשט במקווי מים, בביצות, בברכות דגים ובנחלים. במקורות יש אזכורים לקנה בהקשרים שונים, "סימן לנחלים קנים", "לעולם יהא אדם רך כקנה", "קוטל קנים" (חסר ערך), מהקנים החלולים עשו חלילים, השתמשו בקנה למדידות אורך ומכאן המונח "קנה מידה", נהגו לאכול את הליבה של קנה השורש, ובאושה העתיקה התמחו בעשיית מחצלות מהקנים שגדלו בביצות ובגדות הנחלים שבאזור.
                                                                                                                                           

סוף מצוי  (Typha domingensis ) אמנם גדל בגדות נחלים וביצות, אך הוא צמח אחר לגמרי. הוא  שייך למשפחת הסופיים, הוא רב שנתי, בעל קנה שורש הגדל בתוך ביצה או בתוך הנחל ומוציא שורשים  מהפרקים. הגבעולים צורתם גליל וגובהם עשוי להגיע עד למטר וחצי.

העלים ארוכים שטוחים וצרים, התפרחת אשבול והפרחים חד מיניים. בחלקים העליונים של התפרחת יושבים הפרחים הזכריים (האבקניים) ובחלקים התחתונים יושבים הפרחים הנקביים (העליניים).

הפריחה של הסוף המצוי, כמו יתר צמחי המים הגדלים מסביבו, מגיעה לשיאה בסוף הקיץ, וצמחיית המים ככלל נראית נבולה לאורך כול עונת החורף הקרה.

בזמן שהקנה המצוי מאכלס את גדות הנחלים, הסוף המצוי גדל קרוב יותר למים ואף בתוכם. הגבעולים של הסוף מלאים רקמה ספוגית המאפשרת להם אגירת אוויר בחללים הבין תאיים הרבים, ולקנה לעומת זאת יש גבעולים חלולים. בעבר נהגו להשתמש בעלי הסוף לקליעת מחצלאות ולהשתמש בקני השורש למאכל.

גרגיר הנחלים 

גרגיר הנחלים (Nasturtium officinale) שייך למשפחת המצליבים, בעל ארבעה עלי כותרת קטנים לבנים. העלים בשרניים במקצת והפרחים ערוכים בקצות גבעולים חלולים כסוכך. הפרי תרמיל ארוך ובו שני טורי זרעים. הצמח גדל בצפיפות על גדות הנחלים והוא משמש כצמח מאכל ומרפא ברפואה העממית.

 ערבה מחודדת

הערבה המחודדת (Salix acmophylla) שייכת למשפחת הערבתיים, גדלה בגדות הנחלים  ושורשיה במים. זהו עץ נשיר שמוצאו מסין ונדד מערבה לאזורים קרירים ולחים בהמיספרה הצפונית של כדור הארץ.

העץ גדל ליד הנחלים והכנרת, בעיקר במרכז הארץ ובצפונה. הוא מתרבה בצורה גנרטיבית על ידי זרעים זעירים שגודלם עשירית המ"מ וגם בצורה וגטטיבית על ידי ייחורים. בדרך זו הוא מתרבה מהר ובקלות כך שהוא הפך לסמל ההתחדשות אצל האדם.

העץ הוא דו ביתי, כלומר בעץ  הזכרי מתפתחים פרחים אבקניים ובעץ הנקבי מתפתחים פרחים עליניים. הלבלוב והפריחה באביב, העלה פשוט ומחודד בקצהו ושפתו תמימה. בתורה הוא מוזכר כאחד מצמחי ארבעת המינים המהדרים את חג הסוכות. "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר (אתרוג), כפות תמרים (לולב), ענף עץ עבות (הדס) וערבי נחל" (ויקרא פרק כ"ג).                                                     

פטל קדוש 

פטל קדוש (Rubus sanguineus) הוא שיח ירוק עד וקוצני ממשפחת הורדניים. ענפיו משתרעים ויוצרים סבך בלתי עביר. הוא גדל בגדות נחלים וביצות, פורח בקיץ ונותן פרי בראשית הסתיו. פירותיו מקובצים ועליו פשוטים עם שפה משוננת.

שנית גדולה

שנית גדולה (Lythrum salicaria) בולטת בקיץ בפריחתה הסגולה לאורך גדות הנחלים בארץ. זהו צמח עשבוני רב שנתי ממשפחת הכפריים, עליו פשוטים ונגדיים ושפתם תמימה.

לכיד הנחלים

לכיד הנחלים (Xanthium strumarium) הוא בן שיח ממשפחת המורכבים, שפלש לאזורנו מדרום אפריקה או מהודו והסתגל היטב לבתי גידול לחים וגדות נחלים. הוא פורח לאורך הקיץ ופירותיו מצוידים בזיזים, הנאחזים בבעלי חיים לשם הפצתם (מכאן השם לכיד). עליו עגולים, פשוטים ושפתם תמימה.

מלוח קיפח 

מלוח קיפח (Atriplex halimus), הוא שיח ממשפחת הסלקיים, שהסתגל לחיים באזורים מדבריים וים תיכוניים. ענפיו סבוכים ומסועפים, עליו מלוחים ובשרניים הקולטים את עודפי המלח מרקמות הצמח. הוא מסוגל לחיות בבית גידול שבו הקרקע והמים די מלוחים.

המלח אינו מופרש החוצה מהצמח (כמו אצל האשל), אלא מצטבר בשערות האפידרמאליות המכסות את שני צדי העלה. על אותו השיח יש פרחים זכריים ופרחים נקביים, הפריחה נמשכת מאפריל עד אוקטובר וההאבקה נעשית על ידי הרוח. צמח המלוח, מזוכר בתנ"ך, בהקשר לעניים הצורכים אותו "הקוטפים מלוח עלי שיח ושורש רתמים לחמם" (איוב פרק ל פסוק ד). היום מנסים לגדלו לשימוש ברפואה העממית ולהפקת תבלינים.

                                                                   

 

 

Comments