פרחי בר בחורף

פרחי בר בחורף  \  אהוד קלפון

הפריחה בחודשי החורף הישראלי ( דצמבר ינואר ופברואר), נעשית רק במינים מעטים של צמחים. בזמן זה, גם פעילות החרקים המאביקים מצומצמת מאוד עקב הקור והגשם. במשך חודשי ספטמבר אוקטובר ונובמבר פורחים גיאופיטים לפי הסדר הבא: "מבשרי הסתיו" הכוללים את החצב המצוי וחבצלת החוף, "מבשרי היורה" הפורחים ללא צורך בגשם כגון מיני אחילוף ומיני חלמונית, ואחריהם פורחים "בני היורה" כגון סתוונית היורה, בן חצב סתווני, כדנים (פעמוני הגשם), כתמה עבת שורשים, זמזומית, חיננית הבתה וכרכום חורפי. בחודשים הגשומים פורחים "בני המטר" המוציאים קודם את העלים ואחרי כן את הפרחים, כגון רקפות, נרקיסים וכלניות.

בעונת האביב בשיא הפריחה, פורחים הגיאופיטים המאחרים כגון צבעונים, אירוסים סחלבים ונוריות. בחורף יש מעט מיני צמחים פורחים, כי יש מעט חרקים מאביקים, שחום גופם תלוי בחום הסביבה, והקור לא מאפשר פעילותם. 

הגשמים עלולים לגרום לנשירת הפרחים, או לפגוע באברי הרבייה שלהם, כגון פגיעה בגרגרי אבקה התופחים במים ונפגמים, וכן פגיעת המים בצלקת הדביקה שאינה מאפשרת לגרגרי האבקה לנבוט. גם הצוף הנמהל במים מתקלקל ואינו מושך את החרקים המעטים המסוגלים לפעול בתנאים הקשים של החורף.

צמחים רבים הפורחים בעונה הגשומה הם גיאופיטים, שהריבוי העיקרי שלהם הוא בעזרת פקעות או בצלים, כך שלא נשקפת להם סכנת הכחדה, גם אם חלק מפרחיהם נפגע בגשם.זה מצמצם אצלם את היכולת לרבייה מינית והתרבותם מזרעים, אולם לא מסכן את קיומם. יש פרחים שמגוננים על אברי הרבייה שלהם מהגשם כמו מתחת למטריה.

למשל עוקצי הפרחים של הרקפת כפופים כלפי מטה ואברי הרבייה מוגנים על ידי הפרח ההפוך. גם בגביעונית הלבנון ובזלזלת הקנוקנות הפרחים הפוכים ונוטים כלפי מטה, ועלי העטיף מגנים על האבקנים ועל צלקת העלי. בצמחי הלוף והלופית המתחל הכפוף סוכך על פתח התפרחת ומגן עליה מחדירת גשם.

פרחי הנרקיס מוגנים היטב מפני הגשם בגלל נטייתם האופקית, גרגרי האבקה שלהם מוגנים במאבקים סגורים וחומרי עיכוב מונעים את נביטתם עד למזג אוויר מתאים. פרחי הכלנית נסגרים במזג אוויר סגרירי, מעונן וקר ונפתחים עם התחממות היום. בקרקפת של פרחי חיננית הבתה, הפרחים הלשוניים שבהיקף גדולים ובולטים והפרחים הצינוריים שבמרכז קטנים. בימים סגריריים ובערבים לחים, עלי הכותרת של הפרחים הלשוניים שבהיקף, מתכופפים כלפי פנים וחופים על הפרחים הלשוניים הזעירים ומגנים עליהם ממים העלולים להזיק לאברי הרבייה העדינים שלהם.

צמחי מרור הגינה אף הם ממשפחת המרכבים רק שאצלם כל פרחי הקרקפת הם לשוניים ודו מיניים. לפרחי ההיקף יש עלי כותרת ארוכים והם מתכופפים כלפי פנים ומגנים על פרחי הקרקפת מפני הגשם.

בציפורני חתול, הפרחים הצינוריים שבמרכז, אינם פוריים אולם הם מייצרים גרגירי אבקה, ובהיקף הפרחים הלשוניים פוריים וההאבקה נעשית בין פרחי הקרקפת עצמם במגע קרוב ללא תיווך חרקים. עלי הכותרת הארוכים של הפרחים הלשוניים שבהיקף, מתכופפים, בימים לחים, כלפי מרכז הקרקפת ומגנים על הפרחים מרטיבות וכך גם נעשית העברת האבקה בין הפרחים באותה הקרקפת. אצל המרווה המצויה והנזמית הלופתת ממשפחת השפתניים, יש האבקה עצמית כבר בתוך כפתור הפרח הסגור וכך הם מבטיחים את יצירת הזרעים והמשך קיומם גם בלי עזרת מתווכים.

אצל הטיון הדביק המאבקים מתהדקים ונסגרים בימים גשומים ומונעים את הרטבת גרגירי האבקה, ועם חלוף הגשם המאבקים נפתחים. הגיאופיטים הנמצאים בתוך יער של נשירים (אלון תבור ואלה), גדלים ופורחים בחורף כאשר עצי היער נמצאים בשלכת ומאפשרים חדירת קרני השמש המעטים אל הקרקע. הגיאופיטים פורחים בעונת השלכת הקרה וגשומה, כי באביב הלבלוב הרב של העצים, מטיל צל וקרני השמש לא חודרים ולא מגיעים אל הצמחים. אם נעקוב אחר צבעי הפריחה משלהי הקיץ, הסתיו והאביב, נבחין שהצבע הלבן מאפיין את סוף הקיץ והסתיו, הצבע הלבן נמהל במעט אדום ובצבעים אחרים בחורף ובראשית האביב, והצבע האדום מאפיין את עונת האביב וראשית הקיץ. הפרחים וצבעיהם: פרחים בצבעי לבן: חצב מצוי, נץ החלב, שום שעיר, חבלבל השדה, קחוון, עירית גדולה, זמזומית מצויה, חבצלת החוף, לפופית החוף וגזר קיפח.

פרחים בצבעי צהוב: חרצית עטורה, חרדל השדה, סביון אביבי, ציפורני חתול, חוח עקוד, חלמונית גדולה, טופח נאה, חד שפה מצוי, שלהבית דביקה, ניסנית זיפנית ודרדר הקורים. פרחים בצבעי סגול: מקור החסידה הגדול, קיפודן מצוי, לשון הפר הסמורה, כלנית מצויה. פרחים בצבעי ורוד: סתוונית היורה, ציפורנית מצרית, כרמלית נאה, צהרון (אירוס). פרחים בצבעי אדום: כלנית מצויה, צבעוני ההרים, נורית אסיה, דם המכבים ופרג מצוי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Comments