דקלים במצוקה

דקלים במצוקה  \  אהוד קלפון

 

אנו עומדים לפני חג הסוכות, שהוא אחד משלושת הרגלים והחגים החקלאיים, וכל הארץ מלאה סכך דקלים ולולבים, ככתוב: "ולקחתם לכם פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" – ויקרא, כ"ג, 40. הדקלים הם עצים דו ביתיים הכוללים עצים זכריים, הנותנים אבקת פרחים, ועצים נקביים הנותנים פרי. הם גדלים באזורים טרופיים, סובטרופיים, ובנאות מדבר עם מי תהום גבוהים, כמו שאומרת אמרה עממית:  "הדקל ראשו באש ורגליו במים".

על פי חוקרים מאוניברסיטת קורנל בארה"ב וחוקרים אנגלים מגני Kew  בלונדון, יש 3000 מיני דקלים בעולם, ששני שליש מתוכם גדלים ביערות הגשם הטרופיים, ורבע מהמינים נמצאים בסכנת הכחדה. על פי גרגרי אבקה מאובנים שנמצאו, הדקלים הופיעו ביבשת כנראה מעט לפני היעלמות הדינוזאורים לפני 65 מליון שנים. מאחר שהדקל הוא עץ חד פסיגי, גזעו אינו מתעבה וגם חסר ענפים. לעומת זאת, יוצאים ממנו עלים מורכבים רבים שהם "כפות התמרים" שהיו לולבים צעירים. הגזע גדל מניצן יחיד בראש העץ, ופורש את עליו המורכבים לצדדים. אם הניצן נפגע ממזיקים או מכריתה, העץ יפסיק לגדול ויגווע. הדקלים נפגעים מפטריות הגורמות לריקבונם, מתולעים זעירות (נמטודות) הנוברות בשורשים ומייבשות אותם, ומחרקים רבים כגון חיפושית בשם " חדקונית הדקל האדומה" הגורמת להתייבשות העצים. גם אנחנו לוקחים מהם לולבים, שהם עלים מורכבים צעירים סגורים, וכפות תמרים שהם עלים פתוחים לסכך.  

חדקונית הדקל האדומה – Rhynchophorus ferrugineus , גורמת נזקים רבים לדקלים בארצות השכנות, משם התפשטה לרחבי הארץ. היא בולטת בצבעה האדום, ובראשה המוארך הדומה לחדק, שבקצהו גפי הפה. בגלל צורת הראש,  היא נקראת חדקונית. הנקבה מטילה את ביציה בבסיס העלים שהם כפות התמרים. מהביצים בוקעים זחלים הנוברים בגזע הלח, ויוצרים מחילות בתוכו. הם חודרים עד ליבת הגזע, שם הם מתגלמים ומהם בוקעות חיפושיות - חדקוניות. החיפושיות ניזונות מרקמות הליבה, יוצרות חללים גדולים בתוכה, וגורמות להתייבשות העץ ועליו. לאחר התייבשותו ומותו, תוקפות החדקוניות עצים אחרים, וכך הלאה.

יש סכנה מנפילת עצים יבשים במפתיע. לאחרונה נפל עץ דקל כבד יבש על מכונית ומעך אותה, ועץ אחר נפל לבריכת שחיה בבית מלון באילת בזמן שלא היו בה אנשים. אם מגלים חדקוניות במקום שבו גדלים דקלים, ובפרט הדקל הקנרי, יש להתחיל מיד בטיפול מונע כדי להציל את העצים, וכדי שלא יתמוטטו על אנשים. סימן נוסף למתקפת חדקוניות, הם העלים היבשים בראש הדקל,  ושרף הנראה בחלק התחתון של הגזע. למניעת מתקפת החיפושיות, מציבים מלכודות עם פרומונים, המושכים את החדקוניות. לדקל נגוע שעדיין חי, מזריקים חומר הדברה לתוך שורשיו, המעלים את החומר לחלקי העץ, הפוגע בחדקוניות שבליבת הגזע.

מקור התפשטות החדקונית בדרום מזרח אסיה, משם עברה למפרץ הפרסי, לאזורנו, ולאורך חופי הים התיכון. היא ממשיכה לעבור למקומות חדשים על ידי דקלים נגועים שהאדם מייבא ושותל לצורכי נוי. גוף החיפושית מחולק לשלושה חלקים, ראש חזה ובטן. הראש כולל זוג עיניים מורכבות, מחושים, וגפי פה לחיתוך ולעיסה. החזה כולל שני זוגות כנפיים ושלושה זוגות רגליים. הכנפיים הקדמיות הנוקשות, חופות על הכנפיים האחוריות המשמשות לתעופה, וגם מגנות על הבטן הרכה. רוב החיפושיות עפות, ויש גם חיפושיות ששוחות וצוללות במים. במחזור החיים של כל החיפושיות, קיים גלגול מלא, הכולל ביצה, זחל, גולם, ובוגר. 

במחלקת החרקים קיימים 800 אלף מינים, וסדרת החיפושיות Coleoptera היא הגדולה במחלקה, ומונה 370 אלף מינים. משפחת החדקוניות מונה בעולם 60 אלף מינים, ובארץ 200 מינים. בקרב החיפושיות מבחינים בצבעים שונים ובגדלים שונים. למשל, גודל חיפושית הרקולס שחייה באזור הטרופי של מרכז אמריקה 17 ס"מ, והחיפושית הננסית אורכה כשלושה מ"מ. צבע אדום בולט אצל מושית השבע, צבע ירוק אצל חיפושית התאנה, מגוון צבעים זוהרים אצל גחליליות, ועוד.

Comments