צמחים מועילים מהסביבה

צמחים מועילים מהסביבה  \  אהוד קלפון

 

 מרווה משולשת ( Salvia frucosa )

 

המרווה שייכת למשפחת השפתניים הכוללת צמחים עשבוניים ושיחים בעלי עלים נגדיים וגבעול מרובע.( בעל ארבע מקצועות). המרווה המשולשת היא בן שיח הנפוץ בעיקר בחבל ההררי של האזור הים תיכוני, במקומות שהחורש דליל מעצים, וגם בבתות ובגריגות  על קרקע טרה רוסה. הוא מגיע בגובהו למטר אחד בערך והתאים האפידרמליים של העלים מכוסים בבלוטות שמן אתרי הנותנות  את הריח המיוחד של המרווה.

המרווה הייתה ידועה מזה מאות שנים כצמח מרפא נגד הצטננות, כאבי גרון, הקלה על דרכי הנשימה, כאבי בטן  בגלל הריכוז הרב של השמן האתרי. יש לה פרחים בעלי כותרת דו שפתנית בצבע סגול- ורוד, המושכת חרקים (בעיקר דבורים), אל הצוף. הפריחה נמשכת מחודש מרץ עד מאי ויש על הצמח עפצים אופייניים הנוצרים כתוצאה מעקיצות של כנימות עלים לצורכי הטלת ביצים ברקמות הצמח.

השם הלועזי Salvia  בא מהשורש להושיע על שום תכונותיו הרפואיות של הצמח. במשפחת השפתניים יש צמחי מרפא רבים כגון מינים שונים של מרווה, אזוב מצוי, קורנית מקורקפת וגעדה מצויה. אפשר למצוא גם סוגי נענע בגדות הנחל שלרגלנו כגון: נענה משובלת  ונענת הכדורים. 

 

פגם מצוי  ( Ruta chalepensis )

 

פיגם  הוא שיח ירוק - עד ממשפחת הפיגמיים, שגובהו עד מטר אחד. הוא נפוץ באזור הים תיכוני (בעיקר בצפון אפריקה במזרח התיכון ובארצות הבלקן) בחורשים פתוחים, בגריגות ובבתות, במקומות חשופים להרבה שמש. הוא מפיץ ריח חריף מבלוטות שמן אתרי שקופות הנמצאות בכל חלקי הצמח העל קרקעיים. חלק מהאנשים אוהבים את ריחו ואחרים מיד מתרחקים ממנו. הוא פורח בצהוב מפברואר עד מרץ ופרחיו ערוכים בתפרחת דמוית סוכך.

מכל פרח מתפתח פרי הלקט שיש בו הרבה זרעים שאותם אפשר לזרוע אם רוצים להרבות אותו. על מנת להוסיף טעם מיוחד מוסיפים כמה עלי פגם לשימורי זיתים ומלפפונים חמוצים. הפיגם מוזכר בכתבים עתיקים כצמח מרפא והשמן האתרי שבו דוחה יתושים וגם לא אהוב על כלבים וחתולים. יש אנשים המגדלים אותו בגינות, משתמשים בו באופן קבוע ומכירים אותו בשם רוטה. יש גם להיזהר מפניו, כי אכילת מספר קטן של עלים, יכולה לגרום לכאבי בטן חזקים ולהקאות. מי שרוצה להכירו בפריחתו הצהובה ולהריח את עליו, יכול לטייל להנאתו (מפברואר) לאורך שביל אוהד המקיף את נופית ובצידי הדרך גדלים בר מספר צמחי פגם. 

 

אזוב מצוי ( Majorana syriaca )

זהו בן שיח ממשפחת השפתניים בגובה עד חצי מטר, המכוסה בשערות בלוטיות מלאות בשמן אתרי בעל ריח חריף ונעים. העלים היוצאים לקראת האביב גדולים יותר מעלי הקיץ, והפריחה מאפריל עד ספטמבר. הוא גדל בבתות בין הסלעים בכול אזור הים התיכון.

זהו צמח מוגן  ההולך ונעלם מסביב להרבה ישובים בגליל בגלל האיסוף הרב לשימוש ביתי ומסחרי. הוא נקרא בשם כללי זעתר אם כי יש מספר מיני זעתר. יש לו ערך רב כתבלין, לתעשיית הבשמים וגם כצמח מרפא המכיל ריכוז גבוה של שמן אתרי.
 

זוטה לבנה (Micromeria fruticosa )

בן שיח ממשפחת השפתניים המגיע לגובה של מטר אחד ומכוסה בשערות רכות שביניהן יש שערות בלוטיות מלאות בשמן אתרי שריחו כריח המנטה. הפרחים זעירים לבנים (מכאן השם) והפריחה מפברואר עד אוגוסט. זהו צמח סלעים הגדל בכול אזור הים התיכון בעיקר על גבי סלעי נארי (שנוצרו מסלעי קירטון) ואוצרים בתוכם לחות רבה הנחוצה לצמחים במהלך עונת הקיץ. זהו צמח התה הטעים ביותר שאפשר למצוא, הגדל בר במשטחי הבתות המסולעות בצפון הארץ ובמרכזה.   

 
צמחי נענע ומנטה Mentha piperita) )

צמחי הנענע ( המשובלת והכדורים) גדלים בגדות נחלים ובמקורות מים בארץ ובמזרח התיכון. זהו צמח עשבוני רב שנתי השייך למשפחת השפתניים, המגיע לגובה של חצי מטר. עליו מכוסים בשערות עדינות וביניהן יש שערות בלוטיות במכילות שמן אתרי ריחני.

הוא פורח בקיץ כמו צמחי המים האחרים (שהם רדומים בחורף ופורחים בקיץ) והפרחים ערוכים בשיבולים בצבע סגול. מרבים את הנענע  על ידי שלוחות שמעבירים למקום אחר שיש בו הרבה שמש ומים. השמן האתרי של הנענע משמש ביצור משחות שיניים, ממתקים, ותעשיות רפואיות המטפלות בדרכי נשימה עיכול ועוד.

השם הלועזי מנטה מקורו בסיפור מיתולוגי על פלוטו אל השאול הרומי (המקביל להאדס היווני) שהתאהב בנימפת ים בשם מנטה. אשתו פרספונה, הפכה את הנימפה היפה לצמח גדות נחלים (מנטה- נענע ) כדי להרחיקה מבעלה. פלוטו העצוב ניסה בכול כוחו להחזירה לקדמותה אולם ללא הצלחה. לכן הוא החליט לתת לה מזכרת יפה בצורה של בלוטות שמן אתרי עם ריח חזק ונעים כדי להמתיק את יגונה ובדידותה. אפשר ללכת לאורך נחל ציפורי לקטוף כמה צמחי נענע ולהכין בשדה תה טעים ונעים.                                                         

 
טיון דביק (Inula viscose )

הטיון הוא בן שיח רב שנתי ממשפחת המורכבים הגדל בשולי דרכים, במקומות שיש בהם מים ובקרקעות וסלעים שיש בהם שרידי לחות במהלך הקיץ כמו בסלעי קרטון. הוא נפוץ באזור הים התיכון, פורח בשלהי הקיץ ובראשית הסתיו, ונראה נבול בחורף.

זרעיו הרבים נפוצים על ידי הרוח למרחקים והוא משתלט על סביבתו גם בגלל תופעת האללופתיה. כלומר הוא מפריש חומרים שונים (עם השמן האתרי), המעכבים את נביטת הזרעים של צמחים אחרים. עליו דביקים ובעלי ריח חריף של קמפור ועוד מרכיבים שהם חומרים אנטיספטיים המשמשים כחומר מרפא לפגיעות עור קלות.

                                         

צמחי בר נוספים:

 

גדילן מצוי (חורפייש), צמח חד שנתי קוצני ממשפחת המורכבים, דומה לברקן הסורי אלא שכול קרקפת נישאת לבד על הגבעול בזמן שאצל הברקן יש מספר קרקפות בראש הגבעול. הגבעולים משמשים למאכל בסלט חי והזרעים למרפא. דרדר כחול הוא צמח חד שנתי ממשפחת המורכבים הפורח במרץ- אפריל, בחורש הפתוח, בבתות הים תיכוניות.

כל חלקי נמצאים ימוש לרפא. חסת המצפן היא צמח חד שנתי ממשפחת המורכבים, קרובה לחסה התרבותית, פורחת מיולי עד ספטמבר ונפוצה בצדי דרכים ובמקומות אשפה. עליה הצעירים אכילים, מזרעיה הפיקו שמן מאכל, וכל חלקי הצמח משמשים למרפא. במהלך הקיץ  הצמח מפנה את חוד העלים כלפי צפון וכלפי דרום כדי לא לחשוף את המשטח של טרף העלים ישירות כלפי קרני השמש ומכאן השם חסת המצפן.
 

חלמית מצויה (חובייזה), היא צמח חד שנתי ממשפחת החלמיתיים, הפורח מפברואר עד אפריל ופרותיו האכילים מוכנים כחודש לאחר מכן. הצמחים נפוצים בצידי דרכים, במעזבות ובאשפתות, עליהם הצעירים משמשים למאכל (על ידי בישול), וכול חלקי הצמח משמשים ברפואה העממים.

לחך מצוי הוא צמח חד שנתי ממשפחת הלחכיים, הגדל בשדות נטושים ובבתות בכול המזרח התיכון. הוא פורח מחודש מרץ עד מאי ומשתמשים בעליו ברפואה העממית.
 
סרפד הכדורים הוא צמח חד שנתי ממשפחת הסרפדיים, המכוסה בשערות זעירות המחדירות לעור נוזל צורב מאוד. הוא גדל במקומות עשירים בחומר אורגני, במזבלות ובשדות חקלאיים עזובים. אם יודעים לטפל בעלים ובגבעולים ניתן להכין מהם מאכלים וגם חומרי מרפא למיניהם.
 
מרקולית מצויה, צמח חד שנתי דו ביתי ממשפחת החלבלוביים, הפורח מדצמבר עד מאי. הוא גדל בגינות נוי, בשדות בור, ובצדי דרכים, ומשתמשים בכל חלקי הצמח ברפואה הטבעית.
 
עולש מצוי הוא חד שנתי, ממשפחת המורכבים, שצבע קרקפות הפרחים הלשוניים שלו הם בצבע כחול. הוא גדל בצדי דרכים, בשדות ובגינות נוי, ופורח מאפריל עד יוני. מהשורשים מכינים תחליף לקפה הנקרא ציקוריה, וכול חלקי הצמח מנוצלים ברפואה העממית.
 
ציפורני חתול מצויות, הוא צמח חד שנתי ממשפחת המורכבים שפרחיו בעלי גוון צהוב כתום. הוא נפוץ בצדי דרכים, בשדות ובמעזבות ופורח מינואר עד אפריל. משתמשים בעיקר בפרחים שלו ברפואה העממית.
 

קורטם דק הוא צמח חד שנתי קוצני ממשפחת המורכבים שכול הפרחים הורודים שבקרקפת הם צינוריים.הוא נפוץ בשטחים פתוחים בקרקעות גיריות, פורח מחודש מאי עד אוגוסט ומפיקים ממנו צבעי מאכל שמנים, ותרופות כולל הפקת אינסולין.

קערורית סגולה היא צמח חד שנתי ממשפחת השפתניים הפורחת מאפריל עד מאי בחורשים פתוחים, בבתות ובמקומות עזובים. שיבולת שועל ממשפחת הדגניים, שום משולש ושום הכרמל ממשפחת השושניים, תלתן ארגמני ממשפחת הפרפרניים וחרצית עטורה ממשפחת המורכבים, מטיבים עם בריאות הגוף.

על גדול הנחלים, גדל שיח אברהם מצוי, ממשפחת הורבניים הפורח מיוני עד ספטמבר כמו יתר צמחי המים וגדות נחלים הפורחים מאמצע הקיץ. שרביטן מצוי (שרביטניים), הוא שיח מטפס בעל ענפים דקים וארוכים (רותמיים), המטפס על צמחים אחרים. הוא נקרא אפדרה ומכינים ממנו את החמר הרפואי בשם אפדרין. מחרצית עטורה מכינים תה ומעלי הפיגם מכילים שמן אתרי המשמש לרפואה.                                            
 

צמחים מועילים שאפשר לגדל בגינה:

 

צמחי תבלין רבים אפשר למצוא בר, בשדה  ותבלינים רבים אפשר לגדל בגינה הביתית. אפשר לזרוע זרעי תבלינים או לשתול שתילים מוכנים כמעט בכל עונות השנה. עדיף לבחור חלקת גינה מוצלת למחצה, ומוגנת מפני רוחות. הצמחים הם גם דקורטיביים בגלל שלל צבעיהם וגם ריחניים.
חלקם מועילים כנגד נמלים, למשל צמחי נענע השתולים סמוך לפתחי הבית מרחיקים נמלים וחרקים אחרים. אסור לרסס את צמחי התבלין כי הם מיועדים לקטיפה מתמדת ולאכילה. יש להשקותם פעמיים בשבוע בחודשי הקיץ.

חלק מצמחים שאפשר לגדל: אזוב מצוי (זעתר) , אזובית (אורגנו), ריחן (בזיליקום), לואיזה, נענע, מליסה, קורנית ורוזמרין רפואי.  אלו- ורה, אספרגוס, ארטישוק, אשכולית (הדרים בכלל) בבונג, בטטה, בננה, בצל, ברוקולי, גויאבה, גזר, גרניום ריחני, דלעת, דפנה, הדס, ורבנה, זוטה לבנה, זנגביל, זעפרן, חזרת, חמנייה, חמציץ נטוי, וטרגון.

יסמין, כרוב, כרובית, לואיזה, לבנדר, לימון, מלוח תרבותי, מרווה רפואית, מליסה רפואית, נבטי דגניים, סויה, סלק אדום, סלרי, עץ התה, עגבנייה, פגם, פלפל, צתרה ורודה, קורנית, שומר, שיבה (לענה), קמומיל, רוזמרין, ריחן, שום, תות שדה, תירס, תרד, תפוח, תמר, אוכמניות, מנגו, פיטנגו, אבוקדו, זית, חרוב, תאנה, אגוזים ועוד.      

לתבלין הכורכום  אין קשר לצמח הכרכום החורפי בעל הפרחים הלבנים והאבקנים הצהובים הפורח אצלנו בדצמבר. הצמח שממנו מפיקים את תבלין הכורכום, נקרא "כורכומה ארוכה" (Curcuma longa) . זהו צמח טרופי רב שנתי, בעל גבעולים גבוהים ועלים גדולים הפורח בעונת הסתיו.

מרבים אותו מקנה שורש או פקעת, המפתחים שורשים בעומק הקרקע וגבעולים ועלים מעל פני האדמה. את תבלין הכורכום מפיקים מקנה השורש המיובש שצבעו צהוב, שאותו טוחנים עד לקבלת אבקה צהובה. מתחת לאדמה יש לצמח קני שורש רבים שמהם מפיקים את התבלין. את קני השורש ואת אבקת הכורכום מייבאים מארצות חוץ, בעיקר מארצות ים תיכוניות. 

המאכלים שמוסיפים להם כורכום נראים צהובים וטעמם מיוחד. תבלין זה מכיל חומר בשם כורכומין העשיר בויטמין C , ויטמין E , מינרלים רבים, חומרים נוגדי חמצון, וחמרים המטיבים עם מערכת העיכול והכבד.

יש חוקרים הטוענים, שהתבלין טוב גם נגד דלקות בגוף, ונגד הכולסטרול הרע.  בעלי מקצוע בתחום התבלינים ממליצים לקנות קני שורש של כורכום מיובשים ולטחון אותם בבית לפני השימוש.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


Comments