חרוב ופריו

חרוב ופריו  \  אהוד קלפון

מי שיוצא לטייל בשלהי הקיץ, יכול ליהנות גם מאכילת פירות החרוב לפני שהם מתייבשים ונושרים. אומנם חכמים אמרו "שלהי דקייטא קשיא מקייטא (סוף הקיץ קשה מהקיץ), אך יש בריזה מהים המנעימה את שעות אחר הצהריים והערב ואפשר לטייל בחורש.

חרוב מצוי  Ceratonia siliqua , הוא עץ ירוק עד, ממשפחת הקטניתיים (בת משפחת הקסלפיניים), שגובהו כחמישה מטרים ויש עצים גבוהים בהרבה. הוא גדל בצפון הארץ ובמרכזה, וגם על סלעי הכורכר לאורך החוף. החרוב הוא צמח תרמופילי (אוהב חום), לכן אינו גדל בר בארצות קרות, ולא על הרים גבוהים. זהו עץ דו ביתי, כלומר יש עץ זכר ועץ נקבה הפורחים בראשית הסתיו. העץ הזכרי נושא פרחים אבקניים (ואינו נותן פרי), והעץ הנקבי נושא פרחים עם עמודי עלי (העושים פרי).
הפרי מתפתח בצורת תרמיל ארוך המבשיל בסוף הקיץ. עץ אחד מפותח עשוי להניב כמאה ק"ג חרובים בשנה, ומתחיל להניב פרי כעבור כשש שנים.

ציפת התרמיל מתוקה ועסיסית, וטובה למאכל אדם, ולעתים היא קשה ויבשה ומזינה את העזים. בכל תרמיל יש זרעים קשים, ששימשו בעבר כיחידות משקל קבועות. כל זרע חרוב שוקל 200 מ"ג שזה משקלו של קרט אחד. בכפרים רבים בגליל מכינים דבש חרובים על ידי בישול ארוך של תרמילים עסיסיים, ומשתמשים בדבש למאכל ולמרפא, בעיקר נגד צינון ושיעול בעונת החורף. בתעשייה, טוחנים תרמילי חרובים קלויים לאבקה, ומשתמשים בה כתוספת למזונות, למשקאות ועוד. תרמיל חרוב מכיל כ 40% סוכר, וב100 גרם חרובים יש 200 קלוריות.

חרובים שמשו מאז ומתמיד מאכל לאדם במסעותיו, וגם מזון לבהמותיו. היום מוסיפים חרובים גרוסים לתערובת של סוסים ובהמות עבודה, הנותנים להם תוספת אנרגיה. החרוב גדל במקומות חרבים ומכאן השם חרוב, ולענפיו יש עלים מורכבים מבריקים, השומרים על המים בחודשי הקיץ היבשים. גזעו הרחב של העץ מתחדש לאחר כריתה, ושורשיו עמוקים ומסועפים. הוא שורד לאורך כל חודשי היובש של הקיץ כי עליו אינם מבזבזים מים, ושורשיו העמוקים יונקים מים משטח גדול של אדמה וסלעים.
החרוב אינו מוזכר בתנ"ך, אך הוא מוזכר פעמים רבות במשנה ובתלמוד. מסופר על רבי שמעון בר יוחאי שהסתתר ביחד עם בנו במערה בגליל, מפני רדיפות הרומאים, לאחר מרד בר כוכבא, וניזונו מחרובים. מניחים שעצי החרוב הובאו לתחומי ארץ ישראל, בזמן ששלטו כאן הרומאים, בעיקר בתקופת המשנה לפני אלפיים שנה. בגבעות הגליל התחתון, ובמורדות הכרמל גדלה חברת הצומח הנקראת "חברת חרוב ואלת המסטיק", שבה יש גם מלווים אחרים. במורדות הגבעות שמסביב לנופית גדלים מספר עצי חרוב וגם בלב הישוב.
אחד העצים העבותים והגבוהים, הגדלים בר בארץ, הוא חרוב זכר הנמצא במורד הצפוני של נופית, מול טחנת הקמח הגבוהה "ראס עלי" הנקראת "טחנת עליל". העץ נמצא לרגלי המדרון התלול שבו הייתה גלישת אבנים ועפר בעבר גיאולוגי רחוק. בעת ההיא, זרם נחל ציפורי בצורה פחות או יותר ישרה, עד נחל הקישון, אך מאחר שדרכו נחסמה על ידי דרדרת אדמה וסלעים, נוצרה לולאה של הנחל המקיפה את גבעת ראס עלי (נפתול עליל).
ליד החרוב הענק, גדלים שני עצי אלה אטלנטית גדולים, שיחי אלת מסטיק גבוהים, וכן אלון תבור ולבנה רפואי, ביחד עם מלווים אחרים. ידועים בארץ כמה עצי אלה אטלנטית בני מאות שנים, הגדלים במקומות קדושים, שם נשמרו מפני כריתה. למשל האלה העבותה שליד קברו של רבי טרפון, בגליל העליון.  "ותחת כל עץ רענן ותחת כל אלה עבותה" (יחזקאל ו, 13).

 

 

Comments