שממיות ולטאות

שממיות ולטאות \  אהוד קלפון 

 

שממית הבתים ( Hemidactylus turcicus ), היא לטאה ממשפחת השממיתיים (Gekkonidae ), הכוללת אלף מינים בכל העולם, ושנים עשר מינים בארץ. בתנ"ך היא מוזכרת רק פעם אחת, בספר משלי פרק ל' פסוק 28 : "שממית בידיים תטפס והיא בהיכלי מלך".

משפחת השממיתיים בארץ כוללת את שממית הבתים, שממית העצים, מניפית מצויה, ישימונית מצויה, שממית זעירה בשם "זוטית" שאורכה כחמישה ס"מ. שממית הערבה ועוד. בזמן ששממית הבתים חייה בעיקר בתוך הבית, מניפית מצויה חייה על הקירות החיצוניים של הבית. לעתים אנו מוצאים בבית ומחוצה לו גללי שממיות הדומים לגללי עכברים, בגודלם ובצבעם. רק שגללי השממית מכילים חלקי חרקים ומתפוררים בקלות.

שממית הבתים, היא לטאה קטנה באורך עד -  13 ס"מ, הניזונה מחרקים, מעכבישים ומפרוקי רגליים, ובכך היא מועילה לאדם.  היא פעילה בשעות הלילה ולוכדת חרקים המתקרבים למנורה דולקת בבית ובחוץ, וביום היא מסתתרת בנקיקים וסדקים, מתחת לרעפים וסלעים, מתחת לקליפות גזעי עצים ועוד.

אנו מודעים לתועלת הרבה שהשממית מביאה בבתים בהפחתת אוכלוסיית החרקים המזיקים לאדם. היא נפוצה בכל אזורי הארץ, מבאר שבע צפונה, וגם בדרום אירופה, באפריקה, במזרח התיכון, באסיה, ובצפון אמריקה.
אורך גופה הרך, כ 15 ס"מ, צבעה בהיר, ומכוסה בקשקשים. בקצות אצבעותיה יש כריות הדבקה דביקות, שבאמצעותן היא נצמדת לקירות הבתים, לתקרות ולסלעים. כאשר היא מותקפת, זנבה ניתק בקלות באמצע חוליה מיוחדת, וכך היא מצליחה להימלט על נפשה למקום מסתור. חצי הזנב שניתק, ממשיך להתנועע, מושך את תשומת לבו של התוקף, וזה מאפשר לשממית להציל את עצמה. עיניה גדולות חסרות עפעפיים, האישונים אנכיים, והיא רואה היטב את טרפה בחושך.
רוב הלטאות אינן משמיעות קול, אולם לשממיות יש קולות שריקה ייחודיים לכל מין, בפרט לזכרים, המכריזים על תחום מחייתם. השממיות מגיעות לבגרות מינית בגיל שנה, עונת הרבייה מחודש מרץ עד יולי, ושבוע אחרי ההזדווגות, הנקבה מטילה שתי ביצים כדוריות זעירות, במקומות חבויים, עד שלוש פעמים בשנה. כעבור כחודשיים ימים, בוקעות מהביצים, שממיות זעירות המסוגלות לדאוג לעצמן.  כנהוג אצל הזוחלים, גם השממיות אינן דוגרות על הביצים ולא מטפלות בצאצאים.

משפחת הלטאיים (Lacertidae), כוללת  לטאה זריזה, לטאה ירוקה, שנונית החולות, שנונית הנחלים, כוח אפור, קמטן החורש, זיקית מובהקת. במשפחת הלטאיים יש 200 מינים ובארץ יש 12 מינים. הלטאה הגדולה ביותר בעולם היא ה"דרקון קומודו", מהאי קומודו באינדונזיה (Komodo dragon ). במקסיקו חייה לטאה ארסית, שהרוק שלה ארסי, בשם האנגלי  Gila Monster – ובשם הלטיני Heloderma suspectum . היא מחדירה את הרוק הרעיל בנשיכה בעזרת שיניים רגילות, ולא על ידי שיני ארס מיוחדות כמו בנחשים ארסיים.

ללטאות יש לשון ארוכה לתפיסת טרף ולחישה, זנב ארוך וארבע גפיים, חוץ מקמטן החורש, הנראה כמו נחש, אך זו לטאה חסרת גפיים באורך של כמטר אחד, עם גוף עבה. לרוב הלטאות יש עור יבש ומכוסה קשקשים, רובן ניזונות מהחי ומיעוטן מהצומח. הן נפוצות בכל העולם, כולל מדבריות, אזורי ביצה, הרים סלעיים, יערות וסוונות, וחיות על האדמה ועל העצים. אויבי הלטאות, הם נחשים, עופות בעלי חיים אחרים, והאדם המצמצם את אזורי מחייתן.

תוחלת החיים נעה בסביבות עשרים שנה, ויש כאלה שחיות הרבה יותר. יש לטאות שמשריצות ולדות חיים, אך רובן מטילות ביצים. בעונת הרבייה באביב, מצמידים הזכר והנקבה את הקלואקה (ביב) להפריה פנימית. הנקבה מטילה ביצים מופרות רכות בתוך גומה באדמה, ובסוף הקיץ תבקענה לטאות זעירות מהביצים.                                          

 

 

 

 

 

 

 

                                                                

 

 

 

 

 

 

                                                  

             


Comments