מיני זוחלים מעניינים

מיני זוחלים מעניינים  \  אהוד קלפון

לפני שנים רבות, חי זוחל קדום ענק מקבוצת הדינוזאורים ששמו ברונטוזאורוס. אורכו היה כאורך עשרה פילים עומדים בשורה ומשקלו כארבעים טון, כמשקל טנק מרכבה. גופו היה כל כך כבד ומסורבל, שלא היה יכול לנוע על היבשה ולשאת את משקלו. לכן הוא בחר לבלות את רוב זמנו באגמים רדודים וביצות, שם היה לו שפע של מזון צמחי והמים נשאו את משקל גופו הרב.

הדינוזאורים שלטו בכדור הארץ במשך עשרות מיליוני שנים. הם אכלסו את הים והיבשה ואחדים גם עפו באוויר. היו דינוזאורים קטנים, בגודל של חתול בית והיו ענקים בגובה בנין בן ארבע קומות. הדינוזאור שממנו פחדו כל החיות, נקרא טירנוזאורוס רקס וכולם התרחקו ממנו. היה לו ראש ענק בגובה אדם, מאות שינים בפיו ויכול היה לטרוף כל דינוזאור, כולל ברונטוזאורוס הצימחוני הענק. המקומות הבטוחים מפניו היו אגמים וביצות, שלשם הוא לא העז להיכנס. זוחלים קדומים אלה נכחדו מן העולם, הרבה לפני הופעת האדם על פני כדור הארץ כך, שאף בן אדם לא ראה אותם בחיים.

היום אנו יודעים הרבה עליהם, כי מצאנו שרידי עצמות ושלדים מאובנים שלהם בכל היבשות בעולם. גם עקבותיהם הענקיים נשארו מוטבעים וחרוטים על גבי סלעים רבים. חוקרי הדינוזאורים, הצליחו לחבר הרבה עצמות ולהרכיב שלדים שלמים של דינוזאורים, המוצגים במוזיאונים רבים בעולם. יש שלדים הממלאים אולמות ענקיים בגובה  של מספר קומות והאדם נראה גמד לידם. גם ללא העור של הדינוזאורים, אפשר לנחש איך הם נראו בעבר. הזוחלים שחיים היום, הם קרוביהם ושרידיהם של הדינוזאורים הקדומים אף על פי שאינם דומים. אלה הם הנחשים, צבים, לטאות, שממיות, חרדונים, חומטים, קמטנים, זיקיות, תנינים ועוד.

הדינוזאורים הענקיים נעלמו כבר לפני 65 מיליון שנים, כי הם לא הסתגלו לסביבה שהלכה והשתנתה, או שמטאור ענק נפל על פני כדור הארץ ושינה את האקלים בעולמם ונכחדו. אזורים רחבים שהיו עשירים בצמחים, הפכו למדבריות שממה והדינוזאורים, שרובם היו צמחונים, הלכו ונעלמו, עד שנכחדו כליל. מאחר שאוכלי העשב נעלמו, גם הטורפים  אוכלי הבשר נעלמו. נשארו זוחלים קטנים שהצליחו לחפור באדמה, יצרו לעצמם מיקרו -אקלים  נוח, צרכו מעט מזון וכך שרדו את התקופה הקשה. אחד מהזוחלים הקדומים שעדיין חי היום הוא לטאה בשם טואָטָרָה.  עד היום נוהגת לטאה זאת לחפור מחילות באדמה או בחול והיא יכולה לעצור את נשימתה לשעה שלמה.

הנקבה מטילה ביצים במחילה באדמה ולאחר בקיעת הביצים, נשארות הלטאות הצעירות שנה שלמה בתוך המחילה. הטואטרה  חיה  באיים קטנים בקרבת ניו - זילנד. באותם האיים סמוכים, חי עוף ים בשם פֶטֶרֶלְֹס, שגם הוא אוהב לחפור מחילה בחוף הים ולגור בה. מאחר שהלטאה טואָטָרָה היא שכנתה של הציפור פֶטֶרֶלְֹס, שתיהן חיות ביחד באותה הסביבה ושתיהן חופרות מחילות בחול. קורה שהטואָטָרָה נכנסת למחילה שחפרה הציפור פֶטֶרֶלְֹס ושתיהן חיות בתוכה בשכנות טובה.

באזורים הטרופיים, הגשומים והחמים של אפריקה, יש נהרות וביצות רבות שבהם חיים זוחלים מהגדולים בעולם. אלה הם התנינים (קרוקודילים) וקרוביהם האליגטורים. ידוע שרוב הזוחלים אינם משמיעים קולות, אולם לתנינים יש שאגה רועמת ומחרישת אוזניים. קולו של תנין בוגר מתגלגל באוויר בתהודה גדולה, כמו רעם שבא אחרי ברק במזג אוויר גשום וסוער.

התנין שחיין טוב, והוא טורף את טרפו במים. הוא שוכב בתחתית הנחל או בביצה כשעיניו ונחיריו מחוץ למים ואורב לטרפו. כאשר מגיעה איילה כדי לרוות את צימאונה במי הנחל, הוא מפילה למים במכת זנב או שהוא נועץ  בה את לסתותיו החזקות ומטביעה במים. יש לו יתרון גדול במים ואין הוא ממהר לשום מקום. הוא מחזיק בטרפו בעוצמה מתחת למים עד שהוא טובע ומת ואז הוא טורף את כל חלקיו. יתר קורבנותיו של התנין הענק, הם חזירי בר, עזים, כבשים ואף עגלות ופרות שרועות באחו. האליגטור הוא זוחל קטן יותר הבונה את הקן מצמחים ובוץ.
הנקבה מטילה את ביציה בקן ושומרת עליהן במשך תשעה שבועות, עד לבקיעתן. בזמן הבקיעה, היא שומעת את קולותיהם של האליגטורים הצעירים ועוזרת להם לפתוח את הקן העטוף בשכבת בוץ. כאן נגמרת דאגתה של האם וכל אחד מהצאצאים עומד ברשות עצמו בטבע. עכשיו ספר לי קצת על נחשים. אפשר למצוא נחשים כמעט בכל מקום בעולם. במדבריות, בנהרות, בימים ואוקיינוסים, ביערות הגשם, על העצים, בחולות ומתחת לאבנים.

יש נחשים ארסיים, שחלקם מסוכנים מאד לאדם ונחשים לא ארסיים המועילים לאדם ולסביבתו. יש נחשים בצבעים ובגדלים שונים, עם דרכי התנהגות ותגובות שונות. יש המטילים ביצים ויש המשריצים וולדות חיים, יש שחיינים מצוינים ויש דואים בין עצי היער. למשל בהודו חי נחש קוברה, היורק רעל לעיני קורבנו. ביערות דרום אמריקה ישנם נחשים דואים בין העצים, בעזרת קרומי עור הפרושים משני צידי הגוף. ויש נחש כל כך זריז המסוגל לתפוס עטלפים במעופם באוויר.

בצפון אמריקה חי נחש ארסי בשם "נקשן אמריקאי" המשמיע "קול פעמונים" בקצה זנבו, על מנת להפחיד ולהזהיר אחרים שלא יתקרבו אליו.  בקצה זנבו יש שורה של שלפוחיות קרומיות, הנוקשות אחת בשנייה במהירות רבה ויוצרות צליל ותהודה, כמו "רעשן"  בפורים. נקבת הנקשן מטילה ביצים, שמהן בוקעים נחשים קטנים שבזנבם אין עדיין שלפוחיות והן מתפתחות עם התבגרות הנחש. שבועיים אחרי בקיעתו של  הנקשן הוא משיל את עורו, כי העור קטן על גופו שגדל. כך הוא נוהג לעשות שלוש פעמים בשנה במשך כל חייו.

יש נחש מעניין, בשם "אף החזיר", שאינו ארסי, המנסה להגן על עצמו בשתי דרכים כשהוא מותקף: הוא מנפח את גופו ומשמיע לחישות מפחידות ואם זה לא עוזר, הוא נשכב על גבו ועושה עצמו כאילו שהוא מת.

באפריקה חי "נחש הביצים" הניזון רק מביצים. אומנם רוב הנחשים אוהבים לגוון את מזונם על ידי בליעת ביצים, אולם נחש זה יוצא דופן מכולם, כי מזונו מורכב רק מביצים של עופות. ברוב המקרים הוא מצליח לבלוע ביצה, שגודלה פי ארבע מגודל ראשו.
הביצה נבלעת שלמה, עד שהקליפה הסידנית נשברת, בלחץ מספר עצמות דקות שבבית הבליעה, והתוכן החלבוני מגיע לקיבתו. הנחש יורק את קליפת הביצה כי אינה נחוצה להזנתו. עוד תופעה מעניינת היא "ריקוד הקוברה", לצלילי החליל של הנגנים ההודים.

למעשה, הקוברה אינה שומעת דבר והיא נעה בעקבות תנועותיו של החלילן המנגן וכך היא נראית נעה ורוקדת בתוך הסל. אם נקפוץ מהודו לדרום אמריקה, נפגוש את הנחשים הגדולים ביותר בעולם. אלה הם הפיתונים והאנקונדות, שאורכם מגיע עד לתשעה מטרים ועוביים כעובי עץ בינוני. שני נחשים אלה אינם ארסיים, אולם הם ממיתים את טרפם בחניקה, תוך פיתולי גופם השרירי מסביב לגוף הטרף. הנחשים האלה ניזונים מעכברים, חולדות, ארנבות, חזירי- בר וגם מאיילות צעירות. ידועים פיתונים שבלעו חזירי בר בג'ונגלים של בורמה ואנאקונדות שבלעו איילות בג'ונגלים של ברזיל. טרף גדול כזה עשוי להספיק להזנת הנחש לשנה שלמה, כך שהנחשים חופשיים מבעיות פרנסה יומיומיות.

הם אינם מסוגלים לחתוך את טרפם והם בולעים אותו בשלמותו. הקיבה מפרקת אותו בצורה איטית ומספקת לדם את כל המזונות שהנחש צריך כדי להתקיים. היו מקרים, בברזיל, שנחש אנאקונדה בלע קרוקודיל שלם בנהר האמזונס. האנאקונדה מסוגל לשחות בנהרות ולהשיג את טרפו גם במים. נקבת הפיתון מטילה ביצים ושומרת עליהן כשהיא מקיפה אותן  בגופה עד שהן בוקעות והנחשים מתפזרים ונקבת האנאקונדה, משריצה נחשים חיים בתוך המים, המתחילים מיד לשחות ולהתפזר. כל נחשון כזה אורכו לפחות מטר אחד.

גם הצבים משתייכים לזוחלים וגם ביניהם יש דברים מעניינים. כל הצבים בוקעים מביצים ואין משריצים ביניהם. הצב נולד עם ביתו הקטן, הגדל עימו במשך כל חייו. שריונו הוא גם הגנתו וקשה לטורפים להוציאו משם. היחידים המצליחים במשימה זו הם העופות הדורסים, הנוהגים בדרך יותר מתוחכמת. הם נושאים את הצבים באוויר, לגובה רב ומשם עוזבים אותם ליפול ולהתרסק על הסלעים ואז הם נוחתים וטורפים את בשרם. יש צבים שחיים במים מלוחים בימים ובאוקיינוסים, חלקם חיים במים מתוקים באגמים בנהרות ובתוך ביצות וחלקם חיים על היבשה.

מה קורה לצב שאוכל הרבה, גדל ומשמין, הרי הוא אינו יכול להשיל את עורו כמו יתר הזוחלים. בדרך כלל, הצב אוכל רק את כמות המזון הנחוצה לקיומו ואינו משמין מעל למידה הטבעית. אולם במקרים יוצאי דופן ונדירים, זה יכול לקרות שצב משמין מאוד, גופו ממלא את כל החלל שבתוך השריון ורגליו נשארות בחוץ מחוסר מקום.

אם מתבוננים בלוחיות הבונות את השריון, מבחינים בטבעות שנתיות (כמו בגזע של עץ). כל שנה מתווספת טבעת ללוחית השריון, כך שנוכל לדעת את גילו של הצב אם נספור את מספר הטבעות בתוך לוחית אחת. יש צבים צמחוניים ויש צבים טורפים אוכלי בשר. לצבים אין שיניים, אולם יש להם לסתות חזקות שיכולות לחתוך בשר ועצמות. יש צב טורף שחי באגמים וביצות בצפון אמריקה, שאורכו כמטר אחד ושוקל 100 ק"ג. הוא ניזון מדגים, עופות וכל סוג בשר הבא לפיו. יש לו שיטה מיוחדת לדוג: הוא רובץ בתחתית נהר או ביצה כשפיו פתוח. בתוך הפה נעה לשונית  קטנה, הדומה לתולעת ומשמשת כפיתיון לדגים.

דגים הלהוטים אחר "התולעת האדומה" נכנסים הישר לפיו של הצב הטורף. צבים צמחוניים, אפשר לראות בשדה ובגן בכל חלקי הארץ. צב צמחוני אחר שחי באפריקה, כאשר הוא מתהפך על גבו הוא מסוגל להתהפך בחזרה תוך קפיצת לולאה.

הוא יחיד בעניין זה, כי לצבים קשה להתהפך ממצב שכיבה על הגב. באיי גאלאפגוס שבאוקיינוס השקט, בחופי דרום אמריקה, חי הצב הגדול ביותר בעולם. משקלו 250 ק"ג, רגליו עבות מאוד, הוא  צמחוני וחי עד 150 שנה. גם הצב הירוק, החי במרחבי האוקיינוסים, מגיע למשקל של 200- ק"ג ולאורך של כשני מטרים. הוא שחיין טוב ומהיר, מבלה את כל חייו במים, שם הוא   אוכל וישן ורק פעם אחת בשנה יוצאת הנקבה אל החוף, כדי להטיל ביצים. היא מגיעה בשעות הלילה אל החוף, חופרת גומה עמוקה בחול ומטילה קרוב למאה ביצים עגולות, הדומות לכדורי פינג- פונג. הצבה מכסה את הגומה בחול וחוזרת אל הים מבלי לדאוג לצאצאים.

כעבור כעשרה שבועות בוקעות הביצים והצבים הקטנים ממהרים לכיוון הים. בדרך הקצרה אל הים, נטרפים רבים מהם על ידי עופות ים ובעלי חיים אחרים. חלק מאלה  הנכנסים לים יטרפו על ידי דגים גדולים ורק אחדים יגדלו ויגיעו לבגרות מלאה. יש צב שחי בדרום אמריקה, בשם מֶטָמָטָה הנושא שריון בעל בליטות רבות ומכוסה בצמחים ירוקים ואצות מים. הוא מתיישב על הקרקעית הבוצית של נחל רדוד או ביצה ושולח את צווארו הארוך עם צינור בקצהו, כדי לקלוט אוויר מבחוץ. הדגים הנמשכים לצמחים שעל גבו, נלכדים בפיו על ידי שאיבת כמות גדולה של מים ביחד עם הדגים. את המים הוא פולט בחזרה ואת הדגים הוא אוכל.

במקסיקו, חיה לטאה הנקראת "גילה השֵּׁדָה", בגלל היותה ארסית וצורתה מפחידה. היא גם הלטאה הארסית היחידה בעולם. "גילה" ישנה במשך היום בין  נקיקי סלעים במדבר החם ומתעוררת בלילה, לחיפוש מזון מהחי. היא ניזונה מביצים ומבעלי חיים קטנים שהיא משתקת בעזרת הארס שבפיה. ל"גילה הלטאה" יש דרך מיוחדת לאגירת עודף מזון. כשהיא אוכלת הרבה, נאגר עודף השומן בזנבה ואז

היא מפסיקה לאכול למספר חודשים, עד שכל השומן בזנב מנוצל בגוף.
לטאה אחרת יורקת דם ונראית כמו קרפדה ומכאן שמה "הלטאה הקרפדה". אם מנסים לתפוס אותה, היא מתיזה סילון של דם מתוך עינה, לעבר התוקף. זה אינו מזיק לה או לתוקף, אולם היא מצליחה להפחיד את התוקפים אותה והם מרפים ממנה. הלטאה המתיזה דם חיה במדבר, אולם היא פעילה במשך היום החם וישנה בלילה, מתחת לחול, כך שיש לה מעט מתחרים ביום על חרקים ובלילה היא מוגנת מטורפים הפעילים בחשיכה.

האיגואנה היא לטאה החיה בחופי איי גאלאפגוס, בדרום אמריקה. לטאה זו דומה לדינוזאור קדום, היא אינה טורפת וניזונה מאצות ים בלבד. היא מחכה לשפל בחוף הים כדי למצוא שפע של אצות ים בחוף הסלעי. עם התקרב טורף, היא תנשוף זרם של קיטור דרך האף, היוצא כסילון דק של אידי מים. זה מספיק, כדי להבריח את אויביה. יש לטאה קטנה בשם דְרֵקוֹ הקופצת מהעץ ודואה באוויר בעזרת  שני קרומים הנפרשים משני צדי גופה. הקרומים נראים כמו שתי מניפות צבעוניות, המאפשרים לה לדאות כמו ציפור מעץ לעץ.

באוסטרליה חיה לטאה קטנה שמסביב לצווארה יש קרום הדומה בצורתו למטריה. כאשר היא מותקפת, היא נעמדת על רגליה האחוריות, פותחת את פיה, מראה את שיניה הרבות ופורשת את הקרום שמסביב לצווארה. זה מגדיל את גופה והיא נראית נפוחה ומפחידה, והטורפים אינם מעיזים להתקרב אליה.

יש לטאה מוזרה, בעלת רגלים אחוריות ארוכות, רגלים קדמיות קצרות וזנב ארוך. היא יכולה לחצות נהר בריצה, על פני המים ואם תתעייף, היא תמשיך בשחייה. לטאת הקוֹמוֹדוּ חיה באיים החמים באוקיינוס ההודי. אורכה כשלושה מטרים ומשקלה 150 ק”ג.

אומנם היא נעה באיטיות במישורים הגדולים, מלאי העשב, אולם היא יכולה גם לטפס על עצים. היא ניזונה, בעיקר, מפגרים של בעלי חיים ואם זה לא נמצא, היא מסוגלת לטרוף חזיר בר, איילה או צאן ובקר, הבאים לרעות באחו. עם תום הסיפור, הגיעה לפתע שממית קטנה שנעה בחופשיות על הקיר ועל התקרה, עשתה הצגה לילדים והשתלבה יפה בסיפור. באצבעות רגליה יש כריות הדבקה, המאפשרות לה להיאחז בקיר ובתקרה גם במהופך. הילדים עמדו על חשיבותה של השממית בבית, כאשר הם ראו איך היא תופסת חרקים בזריזות ומפחיתה את אוכלוסייתם.  

 

 

                                                              

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                   

 

 

 

 

 

 


Comments