דו חיים נעלמים

דו חיים נעלמים  \  אהוד קלפון

 

מחקר שנעשה על ידי אוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, והתפרסם באחד במרץ 2010 בכתב העת המדעי " Proceedings " מגלה, שריסוס כימי בשם אטרזין (Atrazine), הנמצא בשימוש כלל עולמי בחקלאות, גורם ל 75% מהצפרדעים הזכרים, להיות מעוקרים (לא פוריים) ו 10% הופכים לנקבות. בארה"ב לבד, משתמשים בכל שנה ב 40 מיליון ליטרים של אטרזין, בריסוס נגד עשבים, בשדות התירס והסורגום. החוקרים גילו, שהחומר מזהם גם את הקרקעות, את המים העליים ואת מי התהום. הצפרדעים הזכרים שבאו במגע עם חומר הריסוס, איבדו את ההורמון הזכרי טסטוסטרון (Testosterone ) ואת תאי הזרע, ואיבדו את יכולתם להפרות את ביצי הנקבות. הזכרים שהופכים לנקבות, מטילים ביצים, המופרות על ידי זכרים רגילים, אך מהן בוקעים רק ראשנים זכרים.

בעקבות שינוי האיזון בין הזכרים לנקבות, האוכלוסייה הולכת ומתמעטת, ואף עלולה להיכחד. החוקרים מניחים שזו אחת הסיבות להתמעטות הצפרדעים בעולם. במחקרים אחרים גילו שאטרזין משבש את ההורמונים האנדוקריניים (כגון טסטוסטרון ואסטרוגן), אצל דגים, דו חיים, זוחלים, עופות ויונקים (כגון מכרסמים ואחרים). הם גם מעריכים, שפגמים שונים בעוברי האדם, נגרמים כתוצאה מחשיפה לריסוסים באופן ישיר, או עקיף. בעקבות ממצאים אלה, מדינות האיחוד האירופי אוסרות על השימוש באטרזין, ומדינות אחדות בארה"ב נמנעות מהשימוש בו.

מחקר שנערך על ראשנים של צפרדע אפריקאית בשם "Xenopus laevis " מגלה שראשנים שגדלו במים שזוהמו באטרזין, הפכו הרמפרודיטים (דו מיניים) שבהם התפתחו אברי מין זכריים ונקביים. גם מין אחר של צפרדע (בארה"ב), בשם "צפרדע הנמר" (( Leopard Frog  - "Rana pipens " הושפע מאותו חומר ריסוס, וירדה אצלו רמת הטסטוסטרון, שהשפיעה על הפיזיולוגיה בגופו ועל תיבת התהודה בגרונו. דבר זה הגביל את יכולתו של הזכר לקרוא לנקבה, וכך גם יכולת הריבוי שלו. אצל חלק מהצפרדעים, גילו ביציות בתוך האשכים, שזה מעיד על הרמפרודיטיות.

מחקר אחר שפורסם בראשית 2010 בכתב העת Journal of Experimental Biology ומחזק את הממצאים הנ"ל, דן בהיעלמות הדו חיים בעולם, כתוצאה מבעיות אנדוקריניות שנגרמו על ידי ריסוסים כימיים.

ברחבי הארץ, נפגעו אוכלוסיות הדו חיים, בעקבות התמעטות מאגרי מים טבעיים, והרס בתי גידול  מתאימים. זה נובע מהתרחבות השטחים הבנויים באזורים עירוניים וכפריים, והתייבשות מאגרי מים ונחלים. חוקרי האקולוגיה טוענים, שעד שנות השבעים של המאה העשרים, היו כאלף בתי גידול טבעיים לדוחיים בארץ, ובשנת 2010 נשארו רק כעשרים בתי גידול מתאימים, הנמצאים בשמורות טבע. זה אומר שאוכלוסיות הצפרדעים, הקרפדות והסלמנדרות, הלכו והתמעטו בארץ, בעקבות צמצום מקורות המים, וזיהום בתי גידולם על ידי חומרי ריסוס כימיים.                    

 דו חיים (Amphibia ) שייכים למערכת בעלי החוליות (חולייתנים), שבה יש חמש מחלקות: דגים, דו חיים , זוחלים, עופות ויונקים. על פי החוקרים, מוצא הדו חיים הראשונים מדג ריאות קדום, שנשם בעזרת זימים במים, ובעזרת ריאות באוויר. אבותיהם הקדומים של דגים אלה, שהו הרבה יותר זמן ביבשה, והתפתחו אצלם גפיים שעזרו להם לנוע למקורות מים אחרים ולמקורות מזון. גם היום חיים בעולמנו דגי ריאות, העולים מדי פעם ליבשה.

אבי הדו חיים, שהיה חייב לשוב למים לחפש את מזונו ולהתרבות, החל את דרכו בתקופת הדבון, לפני 400 עד 350 מיליון שנה. היום חי בנהרות אוסטרליה דג ריאות (ניאוסירטודוס), הנושם בעיקר בזימים במים, אך בעל ריאות המסוגלות לבצע חילוף גזים באוויר למקרה חירום. לעומתו חי באפריקה דג ריאות (פרוטופטרוס), ובדרום אמריקה (לפידוסירן), הנושמים בעיקר בעזרת ריאות, ורק מעט חילוף גזים נעשה במים בעזרת זימים. בין דגי הריאות שחיים היום, אפשר לראות שלבים בהתפתחות, ומעבר מנשימה עיקרית בעזרת זימים, לנשימה עיקרית בעזרת ריאות. הזוחלים, התפתחו מאוחר יותר, מאחד ממיני הדו חיים הקדומים, עברו לחיי יבשה והתנתקו לגמרי מהמים. מזוחלים קדומים, התפתחו עופות ויונקים בשלבים מאוחרים יותר. 

מיני הדו חיים עוברים מטמורפוזה במים. הראשנים נושמים בעזרת זימים, המסננים חמצן מהמים, אך הבוגרים נושמים אוויר חופשי באמצעות ריאות, ועוברים לחיות ביבשה בסביבה לחה, בתוספת ריר שהם מפרישים על עורם. יוצאת דופן היא קרפדה, שחייה במדבר יבש באוסטרליה, המנצלת עונה קצרה של גשמים כדי להטיל ביצים, שמהן מתפתחים ראשנים ואחר כך בוגרים בתהליך מקוצר. הקרפדות הבוגרות הסתגלו לחיות רוב חודשי השנה במדבר, אך במקומות מסתור לחים או בעומק האדמה, באסטיבציה (תרדמת קיץ) ארוכה. 

לאחרונה אנו עדים לצמצום בריכות הגידול הטבעיות של דו חיים, שנוצרו בגשמי החורף, והדו חיים הולכים ונכחדים בארץ ובעולם. בעיה נוספת שהתגלתה במקומות מזוהמים, היא הופעת צפרדעים עם מספר שונה של גפיים, ודפורמציות שונות בגוף. באזורי הארץ מתקיימים עדיין שישה מיני דוחיים שהם:  צפרדע הנחלים, אילנית מצויה, קרפדה ירוקה, חפרית עין החתול, סלמנדרה כתומה וטריטון הפסים.

 

 

 

 


Comments