סלעים‏ > ‏

קרקע

קרקע   \   אהוד קלפון

קרקע היא שכבה דקה עליונה בקרום הארץ הנקראת אדמה, המורכבת ממינראלים, מחומר אורגני, ממים ומחללי אוויר. באדמה חקלאית טובה אפשר למצוא כ 50% מינראלים, כשני אחוז חומר אורגני, 26% חללי אוויר ו 22% מים.

סלעים יוצרי קרקעות הם סלעים מלוכדים, שבהם סלעי גיר קשה, דולומיט, נארי, גיר רך ונקבובי, סלעי קרטון, אבן גיר חווארית וחרסיתית, אבן חול ( חול נובי, כורכר גירי, כורכר ימי), סלעי פרץ (בזלת, טוף וולקני). סלעים לא מלוכדים הם חול, לס, חרסית, אפר וולקני, קרקע אלוביאלית ועוד. תכונות הקרקע מושפעות מסלעי המוצא שלה, מהאקלים של האזור הגיאוגרפי, מהטופוגרפיה של השטח, מהצמחייה הטבעית הגדלה על הקרקע ומעוד גורמים ביוטיים ואביוטיים. הצמחים מתקיימים מחומרים מומסים במים, ששורשיהם קולטים בקרקע. ברוב הקרקעות, חיים מיקרואורגניזמים השייכים לעולם החרקים, התולעים, החיידקים והפטריות המפרקים את החומר האורגני והופכים אותו זמין לקליטה על ידי שורשי הצמחים.

הקרקע מורכבת ממקטעים שונים, על פי גודל החלקיקים. חלקיקי החרסית הם הדקים ביותר ומחזיקים יותר מים. חלקיקי החול בקרקע חולית הם הגדולים ביותר ומחזיקים מעט מאוד מים. תכונות הקרקע נבחנות על פי התכולה היחסית של המקטעים הנ"ל וכמות החומר האורגני שבהן. קרקע כבדה קשה לעיבוד חקלאי ומורכבת בעיקר מחלקיקים זעירים של חרסית הסופחים מים רבים. קרקע זו אינה מאווררת דיה, כי יש בה מעט חללי אוויר. בקרקע חולית יש מעט חרסית והרבה חול, מרקמה גס והיא קלה לעיבוד חקלאי.

קרקע חמרה היא אדמה חולית קלה שצבעה אדום ונפוצה בעיקר לאורך החוף. היא מורכבת מחול וחרסית, עם תכולה רבה של תחמוצות ברזל. טרה רוסה היא אדמת הרים אדומה לא  עמוקה, הנפוצה באקלים הים תיכוני ונוצרת מהתפרקות סלע גיר קשה ודולומיט. קרקע חווארית נוצרת מהתפרקות של סלעי גיר וחרסית.

קרקע רנדזינה נפוצה בכרמל (ובעוד מקומות), ביערות אורנים טבעיים הגדלים על סלעי קרטון. רנדזינה אפורה נוצרת מהתפרקות סלעי קרטון. קרקע בזלתית כבדה וכהה נוצרת מהתפרקות סלעי בזלת, שעלו בצורת לבה רותחת מבטן האדמה.

סלעי כורכר הם אבני חול שהתלכדו בעזרת גיר. גבעות כורכר נמצאות לאורך החוף וחלקן בים. סלע כורכר בנוי מ 60% גרגרי קוורץ ו 40% קלציט והוא נוצר באקלים סובטרופי שבו יש עונה גשומה ועונה שחונה. בצפון הארץ יש שני רכסי כורכר מקבילים לאורך החוף ושני רכסים שקועים בים. בדרום הארץ יש ארבעה רכסים מקבילים.

קרקע לס מורכבת מגרגרי חרסית דקים, שעפים ברוח הדרום מערבית, ממדבר סהרה עד לנגב. לס מכסה קרקעות וסלעים, בעיקר בנגב הצפוני, בשכבות שיכולות להגיע לעומק של עשרים מטרים. קרקע לס אינה מחלחלת מים, נוצר בה נגר עלי בגשמים חזקים ומתכסה בקרום דק וסדוק בשכבתה העליונה. אבק לס אינו מתקדם צפונה, כי הוא נתקל בלחות גבוהה באוויר, סופח אותה, נעשה כבד ושוקע. התרכובות המינראליות המצויות יותר בקרקעות הן תחמוצת צורן, תרכובות זרחן, תחמוצות ברזל, תרכובות אשלגן, מגנזיום סידן ועוד.

מי קיבול הקרקע, הם מים הנשארים זמינים לשורשי הצמחים, לאחר שרוב המים חלחלו לעומק הקרקע. לעומת זאת, בנקודת הכמישה המים המוחזקים בקרקע אינם זמינים לצמח. מיקרואורגניזמים גורמים להתלכדות הקרקע והופכים אותה קולואידלית. תפטיר הפטריות מהווה גורם מלכד של גרגירי הקרקע וכך גם הפרשות החיידקים הריריות. פטריות ואצות נפוצות בקרקעות עשירות ברקבובית. עם עליית הלחות וכמות החומר האורגני בקרקע, מתרבים החיידקים וכמותם עולה. חיידקי ריזוביום, חיים בפקעיות חנקן בשורשי הקטניות וקושרים חנקן חופשי מהאוויר, המורכב מ 78% חנקן, 21% חמצן, 0.03% פחמן דו חמצני, אבק ועוד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                   

 


Comments