גילויים ברבייה וגטטיבית

גילויים ברבייה וגטטיבית  \  אהוד קלפון

 

ידוע שצמח המתרבה בדרך וגטטיבית - אל מינית, כגון ייחור, נושא בתוכו את תכונות צמח האם, בניגוד לצמח המתרבה בדרך גנרטיבית - מינית (על ידי זרעים).

צוות חוקרים מאוניברסיטת אוקספורד באנגליה, גילה שאין זהות מוחלטת בין צמחים שהתקבלו מריבוי אל מיני - וגטטיבי מאותו הצמח. עד כה היה ידוע שברבייה מינית הנעשית על ידי זרעים, מתקבלות תכונות מהצמח הזכרי ומהצמח הנקבי. לעומת זאת, ברבייה אל מינית הנעשית על ידי חלקי הצמח, מתקבל תעתיק מדויק של צמח האם. מסתבר שבתאי הייחורים שנלקחו מאותו העץ, עשויות להתחולל מוטציות גנטיות ב DNA בתהליך הכנתם, ומקבלים צמחים בעלי מגוון גנטי שונה מזה של צמח האם. 
בתהליך מיפוי הגנום של צמחי הייחורים ( Plants Regenerant ) וצמח המקור, גילו החוקרים מוטציות גנטיות בצמחי הריבוי הווגטטיבי, שאינם קיימים בצמח האם.
החוקרים למדו שבתהליך השיבוט של בעלי חיים וברבייה אל מינית בצמחים, מתחוללות מוטציות המובילות לשוני גנטי. התגלית הזאת מסבירה איך נוצרו וריאציות במהלך האבולוציה, בצמחים שהתרבו רק בדרך אל מינית ושרדו מיליוני שנים. לעומתם, בריבוי המיני – גנרטיבי, הגוון הוא רב.  

החוקרים רוצים ללמוד איך נוצרות מוטציות בתהליכים אלה, שהשפעתם רבה על בריאות האדם. המאמר התפרסם בתאריך 2011. 8. 4  ב Science Daily , כמחקר חדש בריבוי וגטטיבי – אל מיני, בצמחים.

החקלאים עושים ריבוי אל מיני בפקעות (תפוחי אדמה), בבצלים (בצל הגינה), בנצרים – חוטרים (בתמרים), וכן ריבוי על ידי ייחורים, הרכבות, שלוחות, הברכות, חלקי קנה שורש ועוד.
הרבייה האל מינית מנוצלת לריבוי מהיר, ולקבלת צמחים דומים. היא גם מאפשרת לחקלאי לשמור על התכונות הרצויות של צמח האם. רבייה זו אפשרית בכל חלקי הצמח, חוץ מהפרח והזרעים שייעודם התרבות מינית.
ברבייה מינית נדרש חיבור בין שני צמחים מאותו המין בעזרת חרקים או הרוח. הפרח במקורו הוא גבעול מקוצר, הנושא דורי עלים שתפקודם החדש הוא בתהליך הרבייה המינית של הצמח. תפקידו של הפרח בצמח הוא ליצור פרי מהשחלה וזרעים מהביצית המופרית. רבייה מינית  נעשית על ידי מפגש של גמטה זכרית וגמטה נקבית באותו המין. הפריה הדדית היא גם הדרך ליצירת זרעים בעלי מגוון גנטי, המאפשר הישרדות בתנאים משתנים של הסביבה שבה חי הצמח. יש גם אפשרות להפריה עצמית (שהיא פחות נפוצה), שבה הביצית מופרית על ידי גרגר אבקה מאותו הצמח. פעולת ההאבקה היא העברת גרגרי אבקה מהאבקנים לצלקת של העלי בעזרת הרוח, חרקים, או באופן מכוון על ידי האדם.

בצמחים רבים קיימים מנגנונים המיועדים למנוע הפריה עצמית. למשל בצמח דו ביתי יש הפרדה בין צמח זכר הנושא פרחים חד מיניים אבקניים, לבין צמח נקבה הנושא פרחים חד מיניים עלייניים, כמו בתמרים בחרובים ועוד. גם בצמח חד ביתי שעליו יש פרחים אבקניים זכריים ופרחים עלייניים נקביים בנפרד, נמנעת האבקה עצמית.

בפרחים דו מיניים רבים, קיימת הפרדה בין האבקנים לבין צלקת העלי, וזה מתאפשר על ידי עמוד עלי גבוה ואבקנים קצרים בתוך אותו הפרח, כמו בסתוונית היורה. ההיפך מזה מתקיים בפרחים הנטויים כלפי מטה, כמו ברקפת מצויה שבה האבקנים ארוכים והעלי קצר. קיימת דרך אחרת על ידי הפרדה בזמני הבשלת האבקנים והצלקת, כגון בצמחי משפחת השפתניים, ובחלק ממשפחת המורכבים כמו בחמניות. במקרים אלה האבקנים מבשילים קודם ומפזרים את אבקתם לפני שהצלקת בשלה.

באבקה על ידי הרוח נוצרת כמות גדולה של אבקה, והיא נפוצה בעיקר במשפחת הדגניים, בעצי מחט, באלונים, ובאגוזים. פרחיהם לרוב חסרי עטיף צבעוני או בעלי עטיף קטן וחסרי ריח וצוף, והאבקנים ביחד עם הצלקת בולטים מחוץ לפרח. בהאבקה הנעשית על ידי החרקים, מתקיימים יחסי גומלין בין הפרח למאביקים. הפרח מושך את החרקים על ידי צבע וריח, ומספק להם צוף ואבקת פרחים, והחרקים מאפשרים את ריבויו וקיומו של הצמח.  

 

 

       

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                            

                                                          

 

Comments