דמעות נגד חיידקים

דמעות נגד חיידקים  \  אהוד קלפון

 

לעתים יש לאנשים דמעות בעיניים כשחולף ענן אבק, בעת שמחה, בהתרגשות, בעצב, בחיתוך בצל ועוד. דמעה היא טיפת נוזל בהירה מלוחה, המופרשת מבלוטות הדמעות – Lacrimal glands  (Tear glands), כדי להקל על תנועות העין. חוקרים אמריקאים פרסמו מאמר בכתב העת Science בתאריך 2012. 1. 20 , שבו הם מתארים איך חלבון הדמעות ליסוזים - Lysozyme נלחם בחיידקים מסוכנים. לפני כמאה שנה, גילה אלכסנדר פלמינג את הפניצילין הנלחם בחיידקים, וגם חלבונים אנטיספטיים בדמעות.
החוקרים מאז ניסו לבדוק איך החלבונים האלה פועלים, וגילו  שליסוזימים מפרקים את דפנות תאי החיידקים, ובכך הם מונעים דלקות בעיניים. לאחרונה החוקרים בנו מכשיר זעיר כדי לזהות את פעולת חלבוני הליסוזימים, ומקווים שבעתיד הוא ישוכלל וינוצל גם לזיהוי מוקדם של מולקולות הקשורות במחלות שונות בגוף. ליסוזימים הם אנזימים הנמצאים בחלב אם פי 5000 מאשר בחלב פרה, וחשובים בחיסון גוף התינוק. כאשר מתגלים חומרים מזיקים החודרים לגוף (אנטיגנים), הליסוזימים מפתחים נוגדנים ייחודיים נגד כל אחד, וכן זיכרון פעולה זהה נגד פולשים דומים בעתיד.
נוזל הדמעה הוא בסיסי, מעל דרגה 7.0 ומורכב מ 98% מים, חלבונים רבים, גלוקוזה, מלח, אשלגן, מנגן ועוד. הרכב המלחים בדמעות זהה כמעט לזה
שבפלזמת הדם ובתאים. הדמעה שומרת על לחות העין, מנקה את חלקיה, נלחמת בחיידקים, ומאפשרת יצירת משטח אחיד על פני הקרנית, לתקינות האופטית שלה, ולראיה טובה.
בעיניים של אנשים צעירים נוצר גרם אחד של דמעות ביום, וזה הולך ופוחת עם הגיל. תינוקות עד גיל ארבעה שבועות בוכים בלי דמעות. בלוטת הדמעות (אחת בכל עין) נמצאת מתחת לעפעף העליון, בצד החיצוני של העין בכיוון האוזן, והיא מופעלת על ידי מערכת העצבים האוטונומית, הבלתי רצונית.
הדמעות מתנקזות דרך תעלות לתוך שק הדמעות, משם דרך צינור אל חלל האף, וכאשר יש הרבה דמעות בעיניים מרגישים שהאף נוזל. יש חוקרים הטוענים שיצירת זיעה ודמעות, קשורה בהפרשות מלחים, ושמירה על מאזן נכון בתאי הגוף.         

במחקר שנערך במכון ויצמן למדע ברחובות, התגלה שלדמעות יש מסרים כימיים. החוקרים טוענים שדמעות של אישה מפחיתות את המשיכה של הגבר בעקבות ירידה ברמת הורמון הטסטוסטרון שלו. לאחר הרחה של דמעות אישה, חלה אצלו ירידת פעילות באזור המוח המעורב במשיכה אליה. יש חוקרים הטוענים שנקבת חפרפרת מורחת דמעות על גופה כדי להרחיק זכרים אגרסיביים מתחומה, וכך גם במכרסמים אחרים.

בעולם המדע ידוע שרוב בעלי החוליות היבשתיים מסוגלים לייצר נוזל דמעות כדי לספק לחות לעיניים, אך רק לאדם יש דמעות אמוציונאליות. בעלי החיים הידועים יותר ביצירת דמעות הם פילים, דובים, כלבים, זאבים, גורילות, שימפנזים, חזירים, כבשים, סוסים, חולדות ועוד.
אף על פי שחלקם משמיעים קולות הדומים לבכי, אין שום הוכחה שהם מזילים דמעות אמוציונאליות. מסקנת החוקרים עד כה היא, שבכי ודמעות הנובעים ממצב נפשי, קיימים רק בבני אדם. הקופים למשל בוכים בלי דמעות, ועיניהם דומעות רק כתגובה לגירוי פיזי כמו אבק, חול וכדומה.
ידוע שלתנינים יש בלוטות דמעות הפועלות בעת הימצאותם על היבשה, ובזמן שהם בולעים טרף גדול, אך אין אלו דמעות הנובעות מרגש, אלא "דמעות תנין".  כאשר אומרים על מישהו שהוא "מזיל דמעות תנין", מתכוונים לאדם שמעמיד פנים כאילו הוא בוכה מיתוך צער, או שהוא משתתף עם הזולת בצער שאינו אמיתי. מונח זה בספרות מתייחס גם לאדם חסר אמינות.
מעניין שבמקרא מופיעות דמעות רק בספרי נבואה ושירה ולא בספרי החוקים בתורה. למשל "מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה", או "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה" (ירמיהו ל"א, 14), ועוד.
Comments