דמעות נגד חיידקים

דמעות נגד חיידקים  \  אהוד קלפון

 

לבני אדם רבים זולגות דמעות בסערת חול ואבק, בשמחה ובעצב, בעת התרגשות וגם בחיתוך בצל. דמעה היא טיפת נוזל בהירה מלוחה, המופרשת מבלוטות הדמעות – Lacrimal glands  (Tear glands), כדי להקל על תנועות העין. חוקרים אמריקאים פרסמו מאמר בכתב העת Science בתאריך 2012. 1. 20 , שבו הם מתארים איך חלבון הדמעות ליסוזים - Lysozyme נלחם בחיידקים מסוכנים. לפני כמאה שנה, גילה אלכסנדר פלמינג את הפניצילין הנלחם בחיידקים, וחלבונים אנטיספטיים בדמעות.

החוקרים ניסו מאז לבדוק איך פועלים חלבוני הדמעות, וגילו שהם מפרקים את דפנות תאי החיידקים, ובכך הם מונעים דלקות בעיניים. לאחרונה, בנו החוקרים מכשיר זעיר כדי לזהות את פעולת חלבוני הליסוזימים, שהם אנזימים הנמצאים בחלב אם פי 5000 מאשר בחלב פרה, וחשובים בחיסון גוף התינוק. כאשר מתגלים חומרים מזיקים החודרים לגוף (אנטיגנים), הליסוזימים מפתחים נוגדנים ייחודיים נגד כל אחד מהם, וכן זיכרון פעולה זהה נגד פולשים דומים בעתיד.
נוזל הדמעות הוא בסיסי (מעל דרגה 7.0), ומורכב מ 98% מים, חלבונים רבים, גלוקוזה, מלח, אשלגן, מנגן ועוד. הרכב המלחים בדמעות זהה כמעט לזה שבפלזמת הדם ובתאים. הדמעה שומרת על לחות העין, מנקה את חלקיה, נלחמת בחיידקים, ומאפשרת יצירת משטח אחיד על פני הקרנית, לתקינות אופטית, ולראיה טובה.
אצל אנשים צעירים, נוצר גרם אחד של דמעות ביום, וכמותן פוחתת עם הגיל, אך לתינוקות עד גיל חודש אין דמעות בבכי. בלוטת הדמעות (אחת בכל עין) נמצאת מתחת לעפעף העליון, בצד החיצוני של העין בכיוון האוזן, והיא מופעלת על ידי מערכת עצבים אוטונומית, בלתי רצונית. הדמעות מתנקזות דרך תעלות לתוך שק הדמעות, ומשם דרך צינור אל חלל האף.
כאשר מתרבות הדמעות בעיניים, מרגישים שהאף נוזל. יש חוקרים הטוענים שיצירת זיעה ודמעות, קשורה בהפרשת מלחים, ושמירה על מאזנם בתאי הגוף. מחקר שנערך במכון ויצמן למדע ברחובות, גילה שלדמעות יש גם מסרים כימיים. למשל דמעות של אישה עלולות להוריד את רמת הורמון הטסטוסטרון אצל הגבר. לאחר שהוא מריח את דמעות האישה, חלה אצלו ירידת ברמת הפעילות באזור המוח המעורב במשיכה. יש חוקרים הטוענים שנקבת חפרפרת מורחת דמעות על גופה כדי להרחיק זכרים אגרסיביים מתחומה, ופעולה זאת קיימת גם אצל מכרסמים אחרים.
בעולם המדע, ידוע שרוב בעלי החוליות היבשתיים מסוגלים לייצר דמעות כדי לספק לחות לעיניים, אך רק לאדם יש דמעות אמוציונאליות. בעלי החיים הידועים ביצירת דמעות הם פילים, דובים, כלבים, זאבים, גורילות, שימפנזים, חזירים, כבשים, סוסים, חולדות ועוד. אף על פי שחלקם משמיעים קולות הדומים לבכי, אין שום הוכחה שהם מזילים דמעות של צער.
מסקנת החוקרים עד כה היא, שבכי ודמעות הנובעים ממצב נפשי, קיימים רק בבני אדם. הקופים למשל בוכים בלי דמעות, ועיניהם דומעות רק כתגובה לגירוי פיזי כמו אבק, חול וכדומה. ידוע שלתנינים יש בלוטות דמעות הפועלות בעת הימצאותם על היבשה, ובזמן שהם בולעים טרף גדול, אך אין אלו דמעות הנובעות מרגש, אלא "דמעות תנין".  
כאשר אומרים על אדם שהוא מזיל דמעות תנין, מתכוונים שהוא מעמיד פנים כאילו הוא בוכה מיתוך צער, אך צערו אינו אמיתי. מעניין שבמקרא מופיעות דמעות רק בספרי נבואה ושירה ולא בספרי החוקים בתורה. למשל "מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה", או "מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה" (ירמיהו ל"א, 14), ועוד.
Comments