חיי הציקדות

חיי הציקדות  \  אהוד קלפון

ברחבי יבשות כדור הארץ (חוץ מאנטארקטיקה), חיים כאלפיים מיני ציקדות. רובן מנהלות מחזור חד שנתי ומופיעות בכל שנה באביב, ולמיעוטן מחזור חיים בן 13 או 17 שנים. החוקרים טוענים שאורך מחזור החיים נשלט על ידי גן אחד. בימים אלה של אביב במזרח ארה"ב, מלאו 17 שנים לדממת הציקדות של אחד המינים ששהו בעומק האדמה מאז שנת 1996 .
הציקדות לא היו בתרדמה, אלא בתהליך איטי של גדילה, התנשלות והשתנות, בצורת נימפות חסרות כנפיים,  וניזונו בכל השנים הללו מנוזלי צינורת העצה של שורשי העצים. באביב של שנת 2013 אחרי שבע עשרה שנים, הגיע זמנן להשלים את מחזור חייהן ולהביא צאצאים לעולם.
ציקדות מהמין הזה יוצאות בהמוניהן מעומק האדמה אל פניה, כשהטמפרטורה בה מגיעה ל 18 מ"צ. הזכרים יוצאים מהאדמה ראשונים, כשהם עדיין במצב של נימפות חסרות כנפיים. לאחר הטיפוס על העצים והשלת השלד החיצוני בהתנשלות האחרונה, הם יוצאים עם כנפיים והופכים לבוגרים. אחריהם יוצאות הנקבות העוברות את אותו תהליך, והופכות לבוגרות עם כנפיים.
קיימת תחרות ווקאלית בין הזכרים, וכל המגביה בקולו זוכה מהר לשידוך.
עוצמת הרעש מגיעה בארה"ב עד 100 דציבלים ובאוסטרליה עד 120 דציבלים. חוקר שמדד את עוצמת הרעש של הציקדות גילה, שאי אפשר לשמוע מטוסים חולפים מפאת הרעש.
לאחר ההפריה, הנקבות מטילות 600 ביצים בקצות הענפים ומהן בוקעים זחלים זעירים לבנים. עם תום התהליך הנמשך כשישה שבועות, הציקדות הבוגרות שגודלן כשלושה ס"מ, עוברות מהעולם. הזחלים הזעירים נופלים מהעצים אל האדמה, מתחפרים בתוכה ומתחברים לשורשי העצים.
הם יעלו אל פני האדמה רק בשנת 2030 , שתהיה שנת הציקדות של מין זה במזרח ארה"ב. מחזוריות קבועה זו חוזרת על עצמה מצפון קרוליינה עד קונטיקט, ומעריכים שמספר הציקדות, הנמדד במיליארדים, הוא פי שש מאות ממספר תושבי מזרח ארה"ב.
השאלות העולות ממחזור חיים מוזר זה הן: מדוע "נבחר" המספר 17 על ידי הציקדות, ואיך הן יודעות שחלפו בדיוק  17 שנים ועת לצאת מהאדמה. חוקר חרקים מאוניברסיטת מרילנד טוען שמספר הציקדות כה גדול, שיש אזורים שבהם הן מכסות משטחים ענקיים, ואם היינו מסדרים אותן בשורה ישרה, השורה הייתה משתרעת על עשרות אלפי ק"מ.
אף על פי שהציפורים טורפות אותן בהמונים, עדיין יש מספיק לרבייתן ולעשיית דור חדש. הציקדות אינן נושכות, עוקצות, רעילות או מזיקות לאדם, חוץ מהרעש המחריש, וגם אינן מזיקות לעצים. הסיבה היחידה לעלייתן אל פני האדמה, לזמן קצר, נובעת מהצורך בהתרבותן לפני גוויעתן.
אצל הציקדות יש גלגול חסר, כמו אצל חגבים חרגולים וגמלי שלמה, שבו חסר שלב הגולם, בניגוד לגלגול מלא הקיים אצל פרפרים. באביב מחכים טורפים רבים למיליוני הציקדות המגיחות מהאדמה וניזונים מהן, כך שהתפתחה תלות עונתית של אוכלוסיית הטורפים באוכלוסיית הנטרפים.
על פי החוקרים, היו הציקדות בעבר חד שנתיות שיצאו באביב ורובן נטרפו. במהלך הזמן, אלה ששהו שנתיים באדמה במקום שנה, שרדו יותר, אך גם הטורפים שהתקיימו על הציקדות, הסתגלו למחזור דו שנתי, שבו היה להם שפע מזון ושרדו. 
כיום אפשר לראות אצל הציקדות גם מחזור של  13 שנה באזורים צפוניים ממוזגים, ומחזור של 17 שנה באזורים יותר חמימים. במצב זה, הציקדות "מפתיעות" את הטורפים ביציאתן מהאדמה, בזמנים לא סימטריים, כשהטורפים ממשיכים להופיע במועדים זוגיים וסימטריים. מוצא הציקדות בארץ מאזורים טרופיים, אך אינן חיות כאן בלהקות גדולות. הן פעילות באביב ובקיץ, ומשלימות את מחזור חייהן בתוך שנה.

 

Comments