מחקר על השמיעה

מחקר על השמיעה  \  אהוד קלפון

חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת הרווארד – Harvard  בבוסטון, הודיעו בקיץ של שנת 2015 על החזרת השמיעה בעכברים חרשים גנטית. הם נעזרו ברפואת גנים – Gene therapy והשמיעה הייתה באיכות של  25  דציבלים, כלומר בדרגת לחישה. ידועים למעלה ממאה גנים שיכולים לגרום לחירשות בבני אדם, כך ששתילת גנים תקינים בתוך האוזן עשויה להחזיר שמיעה בדרגות שונות (עד 80 דציבלים במחקר בעכברים). התאים החוטיים באוזן מגבירים את הקול, ומאפשרים לתאי האוזן הפנימית לשלוח דחפים עצביים יותר חזקים אל המוח. המוטציה בגנים לשמיעה גורמת לחלבון הרמונין - Harmonin  להפסיק לתפקד ותאי שערות החישה מתפרקים, ואינם מתפקדים בגלל חוסר ארגונם. כאשר גן תקין הוחדר לתוך האוזן הפנימית בעכבר, התאים החוטיים התחילו לייצר הרמונין באורך חוטים תקין, שהגיבו לגלי קול, והעבירו אותו למוח.

בארה"ב, מתנהלים מחקרים שונים שמטרתם להחזיר את השמיעה למתחרשים, ואולי גם לחרשים מלידה. החוקרים נעזרים בגנים, כדי  לחדש את התאים החוטיים המרפדים את צינורות הקונכייה שבאוזן הפנימית. תפקיד השערות הזעירות הנמצאות בתוך נוזל צינורות הקונכייה, הוא להעביר את הדחפים העצביים למוח, כדי שיתרגמם לטונים וצלילים בעלי משמעות.

במחקר, הצליחו לראשונה לגדל את התאים החוטיים בהנדסה גנטית, ובעזרתם להחזיר את השמיעה למכרסמים שונים. החוקרים השתמשו בוירוס (נגיף) שהכניסו לתוכו את הגן האנושי וזה גרם להתפתחות תאי שערות השמע הזעירות. החוקרים החדירו את הנגיף ביחד עם הגן לתוך האוזן הפנימית, וכעבור חודשיים גדלו שם אותם תאים עם השערות הזעירות. לכמות השערות הנמצאת בצינורות הקונכייה שבאוזן הפנימית, יש קשר לרמת העברת הדחפים העצביים, דרך עצב השמיעה אל המוח.  

על פי החוקרים, כעשרה אחוזים מכלל האוכלוסייה בארה"ב, וכנראה גם בישראל, הם כבדי שמיעה או חרשים. אוכלוסיית הקשישים בעולם המערבי הולכת ומתרחבת, וכך גם כבדי השמיעה והחרשים. תופעה זו של איבוד אחוזי שמיעה, נפוצה היום גם בקרב בני נוער ואנשים צעירים, המבלים במועדונים רועשים, מחרישי אוזניים.

אוזן האדם בנויה מחלק חיצוני המורכב מאפרכסת בולטת ומצינור שמע חבוי. החלק התיכון, מורכב מעור (קרום) התוף המפריד בין האוזן החיצונית לאוזן התיכונה. מעבר לעור התוף (פנימה יותר בתוך האוזן), יש מערה קטנה, בתוך עצם הגולגולת, שבה יש שלוש עצמות זעירות המכונות פטיש, סדן וארכובה (הן העצמות הקטנות ביותר בגוף האדם). העצם הפנימית יותר (הארכובה), נוגעת בחלון אליפטי המפריד ביןהאוזן התיכונה לאוזן הפנימית. האוזן הפנימית מורכבת מגוף דמוי קונכייה של שבלול ומאיבר שיווי משקל. (האיבר לשיווי משקל, שאין לו קשר ישיר לשמיעה, בנוי מקשתות מליאות נוזל העומדות במישורים שונים ומרופדות בשערות חוטיות זעירות).

גלי קול שנעים באטמוספרה במהירות של 340 מטרים בשנייה, מגיעים לאפרכסת האוזן ומנתבת אותם לצינור השמע. הגלים המגיעים לאוזן בתדירויות שונות, מרעידים את עור התוף והוא מעביר את הויברציות לעצמות הזעירות שבאוזן התיכונה. שלושת העצמות האלה (הפטיש הסדן והארכובה) נעות רוב הזמן בתדירויות שונות ומעבירות את התנודות לנוזל שבתוך צינורות הקונכייה. 

בדפנות הצינורות, נמצאים התאים החוטיים שהם הקולטנים, ההופכים את זעזועי הנוזל לדחפים עצביים, המגיעים אל המוח. המוח מפענח את הדחפים העצביים ומתרגמם אותם למידע, המאפשר לנו לזהות קולות וצלילים ולהבין את משמעותם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                      

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                  

 

Comments