אסטרוגן בנחשי בירית

אסטרוגן בנחשי בירית  \  אהוד קלפון

 

חוקרים שבדקו את עוצמת האסטרוגן והשפעותיו, הגבירו את כמות  האסטרוגן בנחשים זכרים, שמשכו נחשים זכרים אחרים. בעונת הרבייה, הנחשים הזכרים נמשכו יותר לזכרים עם רמה גבוהה של אסטרוגן, מאשר לנקבות עם רמה נמוכה של אסטרוגן. החוקרים הקנדים פרסמו את מחקרם בתאריך 2012. 2. 10 בכתב העת המדעי  Journal of Experimental Biology .  

לניסוי זה, נבחרו נחשי Garter Snakes (נחשי בירית) הנפוצים בצפון אמריקה וקנדה. המחקר נעשה מיד לאחר התעוררות הנחשים מתרדמת החורף, הנמשכת קרוב לחמישה חודשים במערות הגיר מניטובה - Manitoba -  בקנדה. לפני החורף הנחשים נודדים למקומות מסתור קבועים, ושבועיים לפני תחילת ההיברנציה הם מפסיקים לאכול כדי לרוקן את הקיבה והמעיים משיירי מזון שלא ירקבו בזמן זה. לאורך זמן התרדמה, עם חילוף חומרים מאוד נמוך, הנחשים ניזונים מכמות השומן שהם צברו בקיץ.

עם בוא ראשית האביב, הם מתעוררים בהדרגה במשך כשבועיים,כשהזכרים מתעוררים לפני הנקבות ומוכנים לתחרות על הפריית הנקבות. לפני הרבייה הנקבות מפרישות כמות גדולה של פרומונים מיניים כמו אסטרוגן, המושכים את הזכרים, ולאחר ההפריה הן מפרישות פרומון אחר המראה שנעשתה הפריה והזכרים מתרחקים. מכאן שריכוז אסטרוגן בדם עולה לפני הרבייה ופוחת מיד אחריה. אסטרוגן - היא קבוצת הורמוני מין נקביים המופרשים מהשחלות, ונמצאים אצל דגים, דו חיים, זוחלים, עופות, יונקים ואדם.

החוקרים הקנדים, שמו לב שהזכרים נמשכו יותר לנקבות בוגרות בעלות ריכוז גבוה של אסטרוגן, ונמשכו פחות לצעירות עם רמה נמוכה של אסטרוגן. אחרי ההפריה, כולם עסוקים בחיפוש מזון מהחי ואגירת שומן לחורף הבא, כשהם מסתמכים בעיקר על חוש הראייה לצורכי צייד. הם אינם שומעים, אך מרגישים ויברציות העוברות לגופם דרך הקרקע. בשעת סכנה, הם משחררים חומרי ריח מצחינים, מבלוטות ריח ליד הביב, המונעים מטורפים להתקרב אליהם, וגם נמלטים למקווה מים קרוב, שם הם שוחים מהר ונעלמים.

בראשית האביב כשקר עדיין בלילות, הם שבים להתחבא במקומות מסתור, ויוצאים בימים החמימים. הנקבה משריצה כעשרה וולדות חיים בסוף הקיץ, כשהאורך הממוצע של כל נחש צעיר הוא 24 ס"מ, והם מחפשים מיד מזון, ועומדים ברשות עצמם.

נחש הבירית – Thamnophis sauritus – הוא נחש זריז וחמקמק  שחי באזורים לחים ליד מקווי מים בצפון אמריקה וקנדה. הוא אינו נחשב לנחש ארסי ומסוכן לאדם, אך יש לו שתי בלוטות ארס קטנות בחלק האחורי של הפה (מאחורי העיניים), המאפשרות לו לשתק את הטרף בתהליך בליעה איטי, בעזרת ארס חלש. לנחשים הארסיים המסוכנים, לעומת זאת, יש שתי בלוטות ארס גדולות ושיני ארס חלולות בקדמת הפה, המזריקות ארס מרוכז ישירות לגוף הטרף. קיימים בטבע חמישה עשר מינים של נחשי בירית, וממוצע חייהם כשמונה שנים.

הזוחלים וביניהם הנחשים, הם פויקילותרמיים, כלומר חום גופם משתנה בהתאם לטמפרטורת הסביבה. הם משתרעים לעתים תכופות על סלע או על מדרכה בשמש חמימה, כדי לאזן את טמפרטורת הגוף.

הרבייה של הנחשים נעשית באביב בהפריה פנימית, כשהנקבה משחררת פרומונים המושכים את הזכרים. רוב הנחשים מטילים ביצים, ומיעוטם משריצים וולדות חיים, כמו אצל נחשי הבירית. הביצים בוקעות בתוך גוף הנקבה, ואז יוצאים נחשים קטנים בהשרצה דרך פתח הביב (קלואקה). כל הנחשים הם קרניבורים כלומר אוכלי מזון מן החי כגון, דו חיים, זוחלים, עופות, מכרסמים, ועוד.

פרומונים הם חומרים כימיים המספקים סוגי אינפורמציה רבים, כולל משיכה מינית בין זכרים לנקבות, לצורכי הפריה ורבייה. בגוף האישה למשל ידועים 25 סוגי אסטרוגן, והורמוני מין נקביים, המופרשים מהשחלות, וגורמים למאפיינים הנשיים. גם אצל גברים מופרש מעט אסטרוגן מאשכים, ועלייה בכמותו גורמת להופעת סימנים נשיים, על ידי דיכוי יצירת ההורמון הגברי טסטוסטרון.       

Comments