צמחים מגיבים לגירויים

צמחים מגיבים לגירויים   \  אהוד קלפון

 

לחושי בעלי החיים יש יכולת לקלוט גירויים חיצוניים, אך הצמחים חסרי חושים כאלה, מסוגלים להגיב לגירויים שונים בסביבתם. חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת Pen State טוענים שצמחים מגיבים לריחות של חרקים. כאשר זבוב פירות זכר, הנמצא סמוך לצמח מחפש נקבה, הצמח חש בכך, ומיד הוא מתכונן להתגונן מפני זבובים מתקרבים. המחקר התפרסם בתאריך 2012. 12. 17  בכתב העת Academy of Science Proceedings of the National .
כאשר הצמח "מריח" את הפרומונים המיניים של זבוב זכר, המזמין נקבה, הוא מכין ברקמותיו חומר כימי שדוחה את הנקבות. הן לא מתקרבות לצמח ולזכרים שלידו, לא נעשית  הפריה ואין הטלת ביצים ברקמותיו.
מחקרים קודמים הראו שצמחים הגיבו לריחות שנשארו בצמחים שכנים על ידי חרקים, ומיד הם הכינו חומרים כימיים דוחי חרקים, שמנעו התקפה עליהם. מה שהתגלה במחקר הנוכחי הוא, שצמחים מריחים חרקים באופן ישיר. החוקרים טוענים שצמחים המסוגלים לצפות התקפת חרקים עליהם ולהכין הגנה מתאימה, יצליחו ליצור זרעים משובחים עבור הדור הבא, ולשרוד טוב יותר. מכאן שיש יתרון גדול לצמחים המסוגלים "להריח" את ריחות החרקים.
חוקרים אחרים גילו שצמחים שהותקפו על ידי זחלים, "הזהירו" את הצמחים הסמוכים להם. אלה שקבלו את המסר, הספיקו להתכונן ולהתגונן מפני הזחלים הרעבים. למשל הצמחים הראשונים שהותקפו על ידי זחלים בשדה תלתן, הזהירו מיד את הצמחים שלידם. אלה הפרישו לעלים חומר הדוחה את הזחלים, וכך הם ניצלו מזלילתם.
תופעה זו התגלתה גם בעצי האורן, שחלק מעליהם הותקפו על ידי זחל טוואי התהלוכה של האורן (תהלוכן האורן). התקשורת של הצמחים המותקפים, הגיעה לצמחים הבריאים, שהספיקו להפריש חומרים דוחי זחלים, וכך הם ניצלו מאכילה, כי עליהם לא היו טעימים לזחלים. מנגנון תקשורתי זה אינו פועל כאשר יש התקפה של וירוסים או חיידקים על צמחים, והם מדביקים אחד את השני.
חוקרים שונים גילו שקיימת תקשורת בין התאים בצמח וגם בין הצמחים. בזמן גדילת הצמח יש תקשורת בין תאי האפידרמיס לתאים הפנימיים בעלה ובגבעול. תקשורת זו חשובה לקואורדינציה בין התאים בגדילתם, ובין מנגנון הצמיחה של הניצן לבין תנאי הסביבה. מנגנון הגדילה בניצן מאפשר לו שינוי צורה כתגובה לשינוי בסביבה, ושעון ביולוגי בצמח מתאים את פעולותיו לזמנים ביום ולעונות השנה.
תקשורת אחרת נעשית בצמח באמצעות הורמוני צמיחה (אוקסינים) הנוצרים בגבעולים, בעלים ובזרעים.  אוקסין (Auxin) הוא הורמון צמחי, הנוצר בכמות זעירה  בקודקודי הצמיחה, שהן רקמות יוצרות. הוא זורם בתוך צינורות ההובלה לחלקים אחרים של הצמח, שם הוא עושה את פעולתו. בתופעת הפוטוטרופיזם, הצמח נמשך אל האור, כתוצאה מהתארכות תאי הגבעול בחלקו המוצל, על ידי הורמון אוקסין, וזה גורם לגבעול להתכופף כלפי האור.
בשורשים קיים גיאוטרופיזם חיובי (משיכה כלפי הקרקע) גם אם הופכים את הצמח. בגבעול קיים גיאוטרופיזם שלילי, שבו הוא נמשך כלפי מעלה בניגוד לכוח הגרוויטציה, גם אם מגדלים את הצמח הפוך (הגבעול יגדל תמיד כלפי מעלה, והשורש יגדל תמיד כלפי מטה). תגובות אלו מושפעות מנוכחות ההורמון אוקסין.
אוקסינים מעכבים את התעוררות הניצנים הצדדיים, מזרזים השרשת שורשים, מווסתים פריחה ויצירת פרי, אחראים על התארכות התאים בגבעולים ובשורשים, מעודדים התחלקות והתמיינות תאים, והתעבות הגבעולים. אוקסינים עוברים מניצן קודקודי כלפי מטה בגבעול, ומעכבים את התפתחות הניצנים הצדדיים.
כאשר קוטמים את הניצן הקודקודי, לא תתעכב התפתחות הניצנים הצדדיים. הורמון האוקסין מפעיל את הניצנים להתחיל לגדול ולצאת מהקרקע מפקעות רדומות ומבצלים רדומים בעיתוי המתאים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                                   

 

 

 

 

 

 

 

 

               

 

 

Comments