טבת והשלכת

טבת והשלכת  \ אהוד קלפון

 

המילה טבת הגיעה לעברית מהשפה האכדית העתיקה שהייתם שפתם של האשורים והבבלים. עולי בבל הביאו לירושלים גם את יתר שמות החודשים שבלוח העברי. הפרוש של טבת הוא "ששוקעים בו", ומתכוונים לחודש הגשום ביותר, שבו שקעו החקלאים בבוץ באדמה הכבדה שעל גדות הפרת והחידקל. במגילת אסתר פרק ב' פסוק י' כתוב: "בחודש העשירי הוא חודש טבת" שזה החודש העשירי מניסן והרביעי מתשרי (יש בו 29 יום). בתקופת המשנה והתלמוד נתנו שם לכל אחת מארבע העונות על פי החודש הראשון של כל עונה, כגון: "תקופת טבת" – חורף, "תקופת ניסן" – אביב, "תקופת תמוז" – קיץ, "תקופת תשרי - סתיו. אולם בתלמוד הבבלי במסכת בבא מציעא כתוב: "חצי כסלו, טבת וחצי שבט חורף", כלומר החורף הארץ ישראלי הוא רק בן חודשיים ימים והמילה קור נקשרה עם טבת.  במלכים ב' כ"ה מסופר על המצור שהטיל נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים בחודש העשירי בעשרה לחודש (כלומר בעשרה בטבת).
בחפירות תל גזר התגלה "לוח גזר" הכתוב בכתב עברי קדום מהתקופה העשירית לפני הספירה ובו מופיעים שמות החודשים על פי העבודות החקלאיות שנעשו בחודשים השונים, כגון: חודש האסיף, חודש הזריעה, חודש קציר השעורים, חודש קציר החיטים, חודש הזמירה והגיזום ועוד. שמות החודשים העבריים שבהם אנחנו משתמשים היום הופיעו רק בגלות בבל ועם שיבת הגולים לציון. בנובמבר מתחילים הנרקיסים לפרוח בהרים ובדצמבר גם בעמקים ולאורך החוף. הנרקיס הוא גיאופיט בעל פרחים לבנים עם ריח נעים. רוב משטחי הנרקיסים בארץ נמצאים על רכסי הכורכר שבשרון, על ההרים ובאדמות כבדות רויות מים בעמקים. אולם כדאי להגיע לתל אנפה שבעמק החולה שכולו מלא נרקיסים פורחים, מדצמבר עד ינואר ובאותו הזמן גם להינות ממגוון הציפורים שחלקן חורפות כאן. 
בארצות הצפון הקרות, השלכת מתקדמת מצפון לדרום בהדרגה בעונת הסתיו. באזורים צפוניים אלה, או בהרים גבוהים, רואים את צבעי השלכת כבר בראשית ספטמבר. ככל שיורדים דרומה מצפון אמריקה או מצפון אירופה, השלכת מתאחרת לסוף ספטמבר,לאוקטובר ואף לראשית נובמבר. באזורנו אין ממש שלכת בסתיו יש שלכת בחורף.
אפשר לומר שבסוף דצמבר (טבת) רואים את ראשית השלכת האמיתית בעצים הנשירים בארץ. בצפון, המעבר אל השלכת הוא חד ומתחיל בעלים צבעוניים שנושרים כעבור זמן מה. אצלנו הנשירים המעטים לא צובעים את הארץ בחגיגת צבעים, ותהליך הנשירה בעונת השלכת הוא איטי ולא בולט כמו באזורים הקרים שמצפון לנו. לעומת זאת הפריחה האביבית בארצנו היא חגיגה של ממש במגוון צבעיה ובתפוצתה מהצפון עד לנגב.
בתקופה זו של תרדמת החורף בנשירים, אין צמיחה של שום רקמה בצמח. בתהליך האיטי של הנשירה, יש הפסקה של ייצור הצבע הירוק (כלורופיל) בתאי העלים ופירוקו. כתוצאה מכך, בולטים הצבעים האחרים שהיו קיימים בעלה, אולם לא בלטו בו, כגון: צבעי אדום, סגול, צהוב וכתום. בנקודת החיבור שבין העלה לענף, נוצרת בהדרגה רקמת ניתוק שגורמת לעלה לנשור, אולם לא בכל העצים הנשירים באזורנו, יש נשירה מלאה של כל העלים. הנשירים הטבעיים שאפשר לראות בנופי הארץ הם, אלון התבור שעלי השלכת שלו בצבעי אפור צהוב, אלה ארץ ישראלית, שעלי השלכת שלה אדומים, וכליל החורש שעלי השלכת שלו צהבהבים ולא מרשימים כמו פרחיו הסגולים המופיעים באביב.

בגינות הנוי שבחצרות הבתים והגנים הציבוריים, אפשר לראות עצים נטועים העומדים בשלכת כגון צפצפות, ערבות, שיח אברהם, סיסם הודי, אולמוס, מילה אמריקאית שעלי השלכת שלה מרשימים בגווני הצהוב, וגפנית מטפסת (משולשת) בעלת עלי שלכת אדומים. אם נטייל ברחבי הארץ בעונת החורף נוכל להתרשם גם מהשלכת של עצי הפרי הנשירים שבמטעים.

בלוח העברי נמצא חודש טבת בלב החורף הישראלי, הוא החודש הקר והגשום ביותר בשנה, וחודש השלכת ותרדמת הנשירים. אלה הם הימים הקצרים של השנה, והשמש עוברת בקשת נמוכה מעל לאופק. השלכת מוזכרת בתנ"ך רק פעם אחת " ועור בה עשירייה ושבה והייתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קודש מצבתם" (ישעיהו ו' 13). כאשר העצים הנשירים נכנסים לתרדמת החורף, יש נביטה של צמחים חד שנתיים, ופריחה של גיאופיטים כגון רקפות, כלניות, נרקיסים, כתמה עבת שורשים, זמזומית מצויה, נץ החלב, דבורנית, אירוסים ועוד.
גם טחבי עלים, טחבי כבד, פטריות, אצות, שרכים וחזזיות, צומחים בעונה הגשומה והלחה של עונת החורף וראשית האביב. מגיעות ציפורים חורפות לארץ כגון, נחליאלים הניזונים מחרקים שאינם מצויים בשפע בחודשי החורף ולכן הם חיים כיחידים והזרזירים לעומת זאת ניזונים מזרעים, נבטים וצמחים הנמצאים בשפע, ולכן הם חיים בלהקות גדולות. באביב הם נודדים צפונה לאירופה לאחר שהייה של חצי שנה בארץ. הנחליאלי מבלה את רוב זמנו בקרבת הנחלים ומקווי מים, באירופה, מכאן השם נחליאלי. בארץ אפשר למצוא אותו בבתי גידול שונים כגון מקומות ישוב, שדות פתוחים, ליד רפתות וגם ליד מקורות מים.

 

 

 

 

 

 

 

                                                   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                        

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                        

 

 

 

 

   

 

Comments