יגון ונחמה בחודש אב

יגון ונחמה בחודש אב  \  אהוד קלפון

כתובת בכתב עברי קדום מהמאה העשירית לפני הספירה, נמצאה בתל גזר בשפלה, בראשית המאה העשרים. הכתב ב"לוח גזר" חרוט על אבן גיר, ומתאר עבודות חקלאיות בחודשי השנה. ירח האסיף היה בתשרי וחשוון, ירח הזרע בכסלו וטבת, ירח לקש, או זריעת גידולי אביב בשבט ואדר, ירח גידול פשתה בניסן, ירח קציר באייר, ירח זמר (בציר) בתמוז ואב, וירח קיץ שחל באלול, קטפו בו פירות. על פי חלוקה תלמודית של השנה, חודש אב חל באמצע הקיץ, ב"תקופה תמוז", הכוללת גם את אב ואלול. כינוי של חודש אב בשפות בבל היה "אש" בשל החום הרב השורר בו, ונקרא גם על שם הקנים שנקצרו בזמן זה, בגדות הנחלים והביצות, לצורכי עשיית מחצלות. אב הוא החודש החמישי מניסן, כפי שהיה נהוג בימי בית ראשון, והחודש אחד עשר מתשרי, בתקופת בית שני. עת לבציר ענבים בכרמים, איסוף תנובות שדה במקשה ובגן, דיש הדגנים, קטיף, אסיף וחריש. אב מכונה "מנחם אב" על שום הנחמה שאליה זקוק עם ישראל על הפורענויות שבאו עליו לאורך השנים. "משנכנס אב ממעטים בשמחה" (מסכת תענית דף כ"ו ). על פי אגדה תלמודית, המשיח ייוולד באב, ויקרא שמו מנחם.

מזל חודש אב על פי המסורת, הוא אריה, כי העם יקום מהחורבן כאריה, ככתוב בספר במדבר, "עם כלביא יקום וכארי יתנשא" (במדבר כ"ג, י"ד). גם על פי דברי הנביא זכריה, תחל נחמת העם בחודש אב (זכריה, ח, י"ט). "ימי בין המצרים" הם ימי אבל על המצור שהחל בי"ז בתמוז, והסתיים בחורבן בית ראשון וירושלים, בתשעה באב, בשנת 586  לפני הספירה. חורבן בית שני, היה בשנת 70 לספירה, ועל פי המסורת זה קרה גם בתשעה באב.

השבת שלפני תשעה באב, נקראת "שבת חזון", על שם ההפטרה מישעיהו " "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים" (ישעיהו פרק א פסוק א). הנביא חזה את החורבן בתיאורים קשים (בפרק א) על התנהגות העם, כגון: "נותרה בת ציון כסוכה בכרם, כמלונה במקשה, כעיר נצורה". "זרע מרעים בנים משחיתים", ועוד. גם ירמיהו, הושע, עמוס ונביאים אחרים הזהירו את ישראל ללכת בדרך הישר, ודבריהם נמוגו ברוח כקול קורא במדבר.

בתשעה באב, שהוא יום צום, קוראים את מגילת איכה, שבה יש תיאורים על העם הסורר' ועל החורבן. השבת שלאחר תשעה באב, נקראת "שבת נחמו" על שם ההפטרה "נחמו נחמו עמי יאמר אלוהכם" (ישעיהו פרק מ, א-ב). בפרק זה, הנביא חוזה את תקומת העם, וירושלים תהיה עיר צדק, וקריה נאמנה. הקבלה מייחסת לחודש אב את החוכמה, שהביאה לתפנית בחשיבת העם והתנהגותו, וכן לתבונה ודעת שהביאו לתקומתו. 

בט"ו באב, יצאו בנות ירושלים לחולל בכרמים, כדי להכיר בנים ולהקים משפחות, כמנהג קדום שהיה בשילו.  המטרה הייתה אחדות העם, ללא מחסומי שבטים ומעמדות. בספר שופטים (פרקים י"ט, כ, כ"א) מסופר שבני ישראל לא הרשו לבנותיהם להתחתן עם בני שבט בנימין, בגלל מעשה מביש שעשו. על פי הסיפור המכונה "פילגש בגבעה", שבטי ישראל נהלו מלחמה קשה נגד שבט בנימין עד שכמעט הוכחד. לבסוף הם חסו על שרידיו, החרם הוסר, ואפשרו לבניו לצאת לכרמים, להכיר את בנות שילו ,"ויצו את בני בנימין לאמר לכו וארבתם בכרמים וראיתם והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחולות..." (שופטים כ"א, 20 ). במהלך השנים, הפך ט"ו באב לחג האהבה בישראל, כפי שזה קיים בארצות אחרות.  

 

 

 

 

 

 


Comments