שמיטה סמלית

שמיטה סמלית   \   אהוד קלפון  

 

בעבר הייתה לשנת השמיטה חשיבות רבה בשמירה על פוריות הקרקע, כדי להמשיך לקיים את עובדי האדמה במשך דורות. מאחר שכל קיומם היה מבוסס על תנובת השדה, הרי ששנת השמיטה הקשתה מאוד על חייהם וחלקם אולי נמנעו לקיימה, על מנת לשרוד. מאידך, הייתה בעיה של דלדול האדמה החקלאית ממזונותיה המינראליים, כך שהפסיקה לתת את יבולה. מכאן שאבותינו החקלאים התלבטו בין שתי החלטות קשות שהשפיעו על חייהם באופן מיידי, או לטווח ארוך.  

מצב החקלאות היום שונה מאוד ומשתמשים בדרכים מגוונות לשמירה על פריון האדמה לאורך שנים של גידולים. מכאן שהשבתת האדמה לשנה, אינה נחוצה להתחדשותה ולהשבחתה. תושבי ישראל המתפרנסים מחקלאות הם כאחוז אחד ומתוכם רק כארבע מאות חקלאים מקיימים את שנת השמיטה כהלכתה ומקבלים תמיכה כספית על כך, ממשרד החקלאות.

מי שמשבית את האדמה, אינו זורע בה וגם לא אוסף וקוצר. אז היכן קונים, המקפידים על המצווה, את התוצרת החקלאית בשנת שמיטה?  הם בודאי מתלבטים בסוגיה זו ואינם מוצאים את הדרך ללכת בה, בתוך הסבך. מכאן שהפתרונות המעשיים שהם מאמצים, מגוונים למדי ולעתים מנוגדים. על מנת להבין את משמעות שנת השמיטה בארץ ישראל בעבר ובהווה, חשוב לדעת את העקרונות שעליהם היא מבוססת ולא להתמקד במחלוקות ובפתרונות, שחלקם רחוק מהציווי המקורי. 
אפשר לקיים "שמיטה סמלית" במשקים חקלאיים ובבתי ספר, על ידי הקמת חממות קטנות, הפועלות על עקרון ההידרופוניקה (ללא נגיעה באדמה). זה עשוי לעזור ליצר תוצרת חקלאית מתאימה לשמיטה וכן לעורר עניין אצל תלמידים ומורים, שיחפשו דרכים להעמקת ידיעותיהם בנושא. אבותינו בתקופת המקרא, המשנה והתלמוד, היו ברובם עובדי אדמה ומיעוטם רועי צאן. הם והאיכרים שחיו סביבם בעולם העתיק, ידעו שפוריות האדמה פחתה עם השנים, אחרי גידולי דגן רצופים (או גידולים אחרים), אך לא הכירו את עקרון "מחזור הזרעים".

האינדיאנים במרכז אמריקה, גידלו תירס באותן חלקות אדמה במשך כמה שנים רצופות, עד שהידלדלו ממזונותיהן הזמינים והפסיקו להניב יבולים. הם פשוט נדדו לאזורים אחרים וגידלו תירס בחלקות שהיו נטושות, עד שהתדלדלו אף הן. אחרי שלוש שנים, הם חזרו לחלקות הקודמות, שבינתיים התחדשו בהן המינרלים והיו שוב פוריות ומוכנות לגידולי תירס.

מאחר שאבותינו החקלאים ישבו קבע באדמתם ולא נדדו, הם הצטוו להשבית את האדמה בכל שנה שביעית, כדי להשיב לה את חיותה. ככתוב בספר ויקרא פרק כ"ה, א - ז "שנת שבתון יהיה לארץ והייתה שבת הארץ לכם..."  במקום אחר בספר ויקרא כתוב "ושבתה הארץ שבת לה'". אפשר לקרוא את הציווי הנוגע למנוחת האדמה גם בספר שמות פרק כ"ג, בספר ויקרא בפרק כ"ה,  ובספר דברים בפרק ט"ו.

לעובדי האדמה העבריים, זו הייתה שנה קשה, שבה אכלו עשבי בר, או צמחי תרבות מזרעים שנבטו מעצמם בשדותיהם ללא זריעה. מאידך, הקרקעות שהושבתו, השתבחו והתעשרו בחומרי מזון רבים ומגוונים.

בספר ויקרא פרק י"ח פסוק ה' כתוב: "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". מכאן אפשר ללמוד שהחוקים נועדו לעזור לאדם לחיות ולא למות. עקרון זה, טוב גם לגבי שנת שמיטה, שנועדה לאפשר לאדמה לנוח בשביעית ולהתחדש, כדי לקיים את האדם. מאידך האדם שכל קיומו על חלקת שדהו, היה חייב למצוא דרכים כדי לשרוד, כי זה הצו העליון של המילים "וחי בהם".

שנת שמיטה (שביעית), מתחילה באחד בתשרי ומסתיימת בסוף חודש אלול. בימינו אפשר לקיים את שנת השמיטה באופן סמלי (על מנת להמשיך מסורת אבות) וגם להמשיך לגדל ירקות, לחרוש ולזרוע , לעבוד במטע ובפרדס, לקצור את תבואות החורף ולגדל גידולי קיץ.  

האיכרים בעולם העתיק, כולל אבותינו החקלאים, לא הכירו את עיקרון רוטציית הגידולים על פי מחזור זרעים וחשיבותו בשמירה על פוריות הקרקע. אך בחקלאות המודרנית יש מחזור זרעים, אין צורך להשבית את האדמה בכל שנה שביעית על מנת לשמור על איכותה, כי מטייבים אותה כל העת ולא חסר בה דבר.

החקלאים המעוניינים לספק תוצרת חקלאית, למקפידים על שמיטה כהלכתה, יכולים  לעשות זאת על ידי גידול צמחים במצע של תמיסות נוזליות ושורשיהם אינם קשורים לאדמה, כי הם יונקים את המים ואת כל המינרלים החיוניים להם מתמיסות ההזנה.

מגדלי צמחים בשיטה זו טוענים, שמקבלים יבולים גבוהים על שטח מצומצם ואיכותם גבוהה. לא גדלים עשבי בר, הצמחים לא נדבקים במחלות שמקורן בקרקע, זמן הגידול קצר וחוסכים במים הנמצאים כל הזמן במערכת סגורה. אולי בהזדמנות זו, רצוי לאמץ  דרכי עיבוד וגידול אחרים, הנהוגים בחקלאות אורגנית, לטובת הסביבה, האדמה והאדם. בעלי גינות הרוצים לשמור על שמיטה, עליהם לטפל בגינה עד סוף אלול, אך אפשר לגדל צמחים בעציצים או במיכלים המונחים על מצע מבודד מהאדמה.     

 

 

 

 

 

 

                 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                             

Comments