שבט במטר וחמה

שבט במטר וחמה  \  אהוד קלפון

בא שבט עם ניצני פרחיו, בלי מטרים במאגריו. הסתיו חלף, החורף מתמהמה, הניצנים נראו בארץ, והאביב מציץ מעבר לפינה. החורף של שנת תשע"א (2010 – 2011), מסמל שינוי אקלימי באזורנו הגובל במדבר. הרמה המדברית הרובצת מעלינו, אינה מאפשרת לשקעים צפוניים כבדים, להגיע עם ענני גשמים, ימים יבשים שבים בין ממטרים קלים, והחורף הצחיח שב לסורו. נשירי מטע וכרם זקוקים לימי קור רבים ולתרדמת חורף עמוקה, כדי לפרוח במועדם ולהניב פירות נאים בקיץ. פרחי הבר, התחילו לצאת באיחור בעקבות הגשמים המאוחרים, וגם נבטי התבואה שצצו מאוחר, לא יניבו שיבולי קמה במלוא הדרם.

אבותינו החקלאים שחיו בארץ ישראל, סימנו את אמצע שבט כמעבר בין עונת הגשמים לבין ראשית התמעטותם. הם אמרו: "כסלו טבת וחצי שבט חורף". גם בשיר השירים מציינים שהגשמים חולפים עם הופעת הניצנים. "...הגשם חלף הלך לו הניצנים נראו בארץ, עת הזמיר הגיע".

שבט הוא החודש האחד עשר מניסן, והחמישי מתשרי, שניצניו הופכים לשבטים, מכאן השם העברי שבט (ענף) שיכול גם לשמש משענת לאדם. עצי פרי נשירים, מתעוררים מתרדמת החורף בשבט, מלבלבים ופורחים באביב, ומניבים פרי בקיץ. בלוח המזלות המופיע ברצפת הפסיפס של בית הכנסת העתיק "בית אלפא", ובמקומות עתיקים אחרים, הדלי הוא סמל חודש שבט. בכפרי האזור, חפרו בורות לאגירת מי גשמים, בסלעי קרטון שאינם מחלחלים ואינם מאבדים טיפה. על זה נאמר בפרקי אבות "בור סוד שאינו מאבד טיפה" והתכוונו לתלמיד חכם בעל זיכרון מופלא. בבורות יש מים בשבט, שאותם העלו בעזרת דלי, מכאן סמלו של החודש.

חודש שבט מוזכר רק פעם אחת במקרא, בספר זכריה פרק א, פסוק ז': "ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חודש הוא חודש שבט". חודש זה המקביל בדרך כלל למחצית השנייה של ינואר ולמחצית ראשונה של פברואר, תחילתו בסערות ברקים וסופו בקשת צבעים. ליצירת קשת בענן, השמש מאירה מאופק אחד, על עננים הנמצאים באופק הנגדי. ט"ו בשבט שחל בשבוע הקרוב, הוא ראש השנה לאילנות שנקבע על פי בית הלל (בית שמאי קבע אחד בשבט).
מנהג הנטיעות בט"ו בשבט, התחיל על ידי חלוצי זיכרון יעקב בשנת 1890 , ומאז אנו נוטעים עצים טובים ועצים לא מתאימים לסביבתם. רצוי לטעת עצים ושיחים הגדלים בר בארץ ישראל, ואלה המוזכרים במקרא, שלא מבעירים בקלות את מכורתם.

בשבת שלפני ט"ו בשבט, קוראים את פרשת בשלח, שבא מופיעה הדרמה של חציית ים סוף ו"שירת הים", ובהפטרה קוראים את "שירת דבורה" שבה נאבקים שבטי ישראל על השליטה בעמק יזרעאל, כפי שכתוב בספר שופטים פרק ה'. אפשר לציין ששירת השבת בשבט, מתחילה את ציוצי האביב בשדות הארץ. אחרי תרדמת החורף, הכל מתחיל לזרום בגדילה ופריחה, ובתהפוכות מזג האוויר המקומי ואקלים האזור.  בעקבות הגשמים המאוחרים, התאחרו פרחי כרכום חורפי, כדן סגול, ובן חצב סתווני, ומבצבצים מהאדמה עלי רקפת, לוף מנומר, עירית גדולה, ונבטים רבים של צמחי בר חד שנתיים.

על פי תחזית השרות המטאורולוגי בבית דגן, עוד ירדו גשמים בינואר פברואר ומרץ (2011), אך פחות מהממוצע של עונה זו. בחודשים שנותרו לחורף, הטמפרטורה תהיה גבוהה מהרגיל, וכך גם יובש האוויר. הטמפרטורה של מי הים התיכון בחופי ישראל, נעה בדרך כלל בין 17 מ"צ בינואר ל 30 מ"צ באוגוסט, אך החורף היא לא ירדה מתחת ל 20 מ"צ, ומעריכים שבקיץ היא תעלה מעבר ל 30 מ"צ, דבר המעיד של שינויים מתמשכים.              

 

Comments