יונה והקיקיון

יונה והקיקיון  \  אהוד קלפון

 

יונה החל לשמוע קולות,

שגברו כרעם בשדות.

לך אל מדבר החולות,

עם מסר לעיר העוונות.

 

יונה ברח לחוף מבטחים,

מצא ביפו ספינה ומלחים.  

רצה להיעלם מאלוהים,

בלב ימים ושבילי דרכים.

 

הוא שט הרחק מחופים,    

מאלוהי יבשה והרים.

באה סערה גברו הגלים,

כולם אחזו במפרשים.    

 

גבהו גלי הים כהרים,  

התנפצו על הספנים.   

קראו המלחים לאלים,  

להצילם מהנחשולים.  

 

יונה נרדם בירכתי הספינה.  

רב החובל העירו לתפילה.

סיפר שהוא מהעברים,

שברח משליחות אלוהים.

       

ביקש להשליכו לגלים,

כך ינצלו חיי המלחים.

ניסו להתקרב לחופים,

להצילו מזעם האלים.

                                                 

בצער הושלך יונה לים,

ירדו הגלים הסער תם.

דג בלעו במעמקי הים,

הקיאו בתרשיש ונעלם.

 

ממעמקים קרא לעזרה,

אט שבה רוחו בחזרה.

שמע קול ציווי בקצרה,    

לצעוד לנינווה במהרה.

                        

בירת אשור עוד רחוקה,

דרך שלושה ימי הליכה.

יונה הלך בלי שמחה,

למסור על זעם והפיכה.   

 

הוא נכנס לעיר חשובה,

הזהיר על רעה קרובה.  

דרש מאנשים תשובה,

ללא עיים של עזובה.

 

הוא שב למדבר החולות,

צפה מרחוק בכל הבאות.

הם שבו לדרכי מחילות,

נסלחו להם כל העוונות.

 

יונה סבל מחום ושרבים,

שיח קיקיון נתן צללים.

לא סלח לעיר החטאים,

וציפה מהאל לעונשים.

                                                       

עם שחר נבלו העלים,

תולעת אכלה השורשים.

יונה התלונן לאלוהים,

על ענפי קיקיון יבשים.  

 

ראשו כאב בקרני חמה,

ללא סוכת עלים שלמה. 

שליחותו לא הושלמה,

בלי הפיכת עיר לשממה.

 

האל הוכיחו על חולשתו,

בהיותו דואג רק לרווחתו.

אנשי נינווה שמעו בעצתו,

ושבו מדרכם לדרישתו.  

                                                          

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                         

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Comments