רות וחג הקציר

רות וחג הקציר  \  אהוד קלפון

"וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה..." (ספר ויקרא פרק כ"ג, פסוק 16).

קציר הדגנים, נמשך מפסח עד שבועות, ובשדות השלף נכבשות חבילות הקש.  ישובים רבים בארץ, חידשו מסורות עתיקות של הבאת ביכורים בשבועות, שהיה חג חקלאי מקראי מלפני 3200 שנה. הקוצרים העבריים, קיימו את מצוות הלקט והפאה למען העני והגר, וגם את אלה רצוי לחדש במתכונת מתאימה לזמננו. שיבולים שנפלו מידי הקוצרים לא לוקטו (לקט), ולא נקצרו פאות השדה (פאה), שהושארו עבור הנזקקים, כדוגמת רות המואבייה.

במהלך השנה, נוהגים לקרוא את חמש המגילות במועדים מתאימים. בחג הפסח קוראים את מגילת שיר השירים, שבה יש תיאור של האביב, ומשוט בנופי הטבע של ארץ ישראל. יש הרואים בין השורות, שיר אלגורי על אהבה בין עם ישראל לאלוהיו, ועל ברית הזוגיות ביניהם.

בחג השבועות, קוראים את מגילת רות, שבה מתוארת עבודת הקציר בשדות בית לחם יהודה, בתקופת השופטים. יש כאן סיפור אהבה אמיתי בין בני אדם, ולא אלגוריה על קשר מטפיזי עם בורא עולם. ביום צום תשעה באב, קוראים את מגילת איכה, שבה יש קינות על חורבן בית ראשון.

בחג הסוכות קוראים את מגילת קהלת, ששלמה בעת זקנתו, בהשוואה לשיר השירים שהוא כתב בימי נעוריו. בחג הפורים קוראים את מגילת אסתר המתארת אירועים שקרו בימי גלות פרס ובבל.       

לאוהבי סמלים נסתרים בגימטרייא של מילים ושמות, אפשר לראות שהשם רות שווה בגימטרייא למספר 606 , וחסרות בו רק שבע ספרות כדי להגיע ל 613  (תרי"ג).  בדרך מסתורית זו, אפשר ללמוד שרות המואבייה הייתה אישה ישרת דרך, שקיימה את המצוות שבין אדם לחברו, עוד בהיותה במואב. היא הוסיפה עליהן עוד שבע, לתרי"ג מצוות, בלכתה לשדות בית לחם יהודה, ובאמרה לנעמי חמותה: "אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך, כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלוהייך אלוהי..." (מגילת רות פרק א, פסוקים ט"ז – י"ז).

במגילת רות, מופיע אדם נשוא פנים, ועתיר נכסים בשם בועז, שהיה מחובר לאדמתו, עבד בגורן עם עובדיו, ודאג לעניים שבאו ללקט שיבולים בשדותיו. בועז שהיה שופט משבט יהודה, נשא לאישה את רות, שהלכה אחר הקוצרים וליקטה שעורים למחייתה ולמחיית נעמי חמותה. צאצאי בועז ורות, הובילו למלכות בית דוד, דרך בנם עובד, אבי ישי, אבי דוד.

שבועות הוא חג חקלאי עתיק מהמקרא, "שבעה שבועות תספור לך מהחל חרמש בקמה" (דברים ט"ז , ט- י"ב). האיכרים בתקופות העתיקות, ראו בפריון האדמה הנותנת את יבולה בעתו, כמעשה ניסים, מתת אל וברכת שמים. אלת הפריון אצל הכנענים, הייתה אחראית על פריון האדמה, האדם, הצאן והבקר.

שבועות הוא חג הקציר, הביכורים, וחג מתן תורה (שאינו מוזכר במקרא אלא בתלמוד ובמדרש). הביכורים הובאו לירושלים, משבעת המינים שבהם התברכה ארץ ישראל: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רימון, זית ותמרים (דבש). הקרובים הביאו פירות טריים והרחוקים הביאו פירות מיובשים.

חגי "שלושת הרגלים" (פסח, שבועות וסוכות), סימלו גם שלוש עונות חקלאיות, באקלים הים תיכוני של ארץ ישראל.   

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                             

 

Comments